ישיבות צרור המור והדר להדר, חיפה
הקדמת הציצית לתפילין והטעם לזה
א. המקור להקדמת ציצית לתפילין
בטור ובשלחן ערוך או"ח כה, א, מובא שיש להתעטף בטלית ואחר כך להניח תפילין. הבית יוסף במקום מביא שכך מובא בנימוקי יוסף, וגם בספר האגור בשם הזוהר הקדוש.ברמב"ם לא מצאתי שהביא דין זה, אך מצאתי לדין זה מקור כבר בדברי הגמ', שהרי בברכות ס ע"ב נאמר: "כאשר נועל מנעליו יאמר: ברוך שעשה לי כל צרכי. כאשר קושר חגורתו יאמר: ברוך אוזר ישראל בגבורה. כאשר פורס סודר על ראשו יאמר: ברוך עוטר ישראל בתפארה. כאשר מתעטף בציצית יאמר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית. כאשר מניח תפילין בזרועו יאמר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין. על ראשו יאמר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין". עד כאן (מתורגם). הרי שהקדימו בגמ' את הציצית לתפילין. שוב מצאתי שכבר עמדו על הוכחה זו היעב"ץ בספרו מור וקציעה (סי' כד, ד"ה כתב במג"א), וכן ספר ערך שי (לגרש"י טאבאק, או"ח כה, א).
הראשונים ורוב האחרונים לא הביאו ראיה מדברי הגמ' בברכות, מדוע? ייתכן לומר שהוא משום שבימי התלמוד היתה הטלית בגד שנהוג היה ללובשו בכל הארץ, אף אצל הגויים, וממילא כשאדם סיים את לבישת בגדיו הוא לבש גם טלית. הרי שקדימת הטלית אין זה מטעם שהיא קודמת לתפילין, אלא משום שהאדם עוסק כעת בלבישת הבגדים, ולכן אין לפניו כעת שתי מצוות, שהרי אין הוא עומד כעת להניח תפילין, אלא הוא עדיין עוסק בלבישת בגדיו.
♦
ב. מדוע יש כאן מעלין בקודש
השו"ע (או"ח כה, א) הביא שטלית קודמת לתפילין מפני "שמעלין בקודש". מדוע התפילין קדושות מהטלית? ניתן להציע כמה הסברים לכך:האחד - מפני שהציציות הן תשמישי מצוה, ואילו תפילין הן תשמישי קדושה. כך כתבו הפרמ"ג והגר"א.
השני - תפילין היא 'מצוה חיובית', אולם ציצית היא 'מצוה קיומית' בלבד.
השלישי - אפשר לומר שמעלת התפילין גדולה מאוד, ועדיפה ממעלת הציצית, שהרי ביפה ללב (ח"א ס"ק א-ב) הביא ממה שכתב הרא"ש שתפילין הוקשה כנגד כל התורה, וממה שהובא במדרש שוחר טוב "אמר הקב"ה קיימו מצוות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה", ומעוד מקורות. בגאונים מובא שאין מצות עשה גדולה מתפילין, שהרי הוקשה כל התורה כולה לתפילין, והוסיפו הגאונים שאם מעשי האדם שקולים, מחצה זכויות ומחצה עוונות, אזי אם קיים מצות תפילין היא מכריעה את האדם לכף זכות (שו"ת הגאונים שערי תשובה סי' קנג בשם הירושלמי). ויש עוד מקורות מהם ניתן ללמוד על המעלה הגדולה של התפילין.
בהמשך דברינו נביא מהאליה רבה והגר"א טעם רביעי מדוע התפילין קדושות מהציצית.
♦
ג. מדוע השו"ע מביא טעם אחר מהטעמים שהביא בבית יוסף
כאמור, בשו"ע מובא שמקדימים ציצית לתפילין משום מעלין בקודש. והדבר צ"ע, שהרי בבית יוסף הטעם של 'מעלין בקודש' אינו נזכר, ושם הובאו דברי הנימוקי יוסף שכתב שני טעמים אחרים[3], וזו לשון הנימוקי יוסף: "וכבר נשאלתי על המניח תפילין והמתעטף בשחרית איזה מקדים? ונראה שראוי להקדים מצות ציצית, ששקולה כנגד כל המצות[4]. ועוד - שהיא תדירה יותר, שנוהגת בין בחול בין בשבת בין ביום טוב, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם".מדוע, אם כן, לא מובאים בשו"ע הטעמים הנזכרים בב"י - שתדיר קודם, ושהציצית שקולה כנגד כל המצוות?!
ניתן לתרץ שהשו"ע לא הזכיר את הטעמים הללו מפני שיש בהם קושי: על הטעם של 'תדיר קודם' העיר בפרי מגדים שלפי הסוברים שבגד יום פטור מציצית בלילה, אם כן מצות תפילין אולי היא תדירה יותר מציצית, שהרי מותר מעיקר הדין להניח תפילין בלילה אלא שאין מורין כן[5]. כמה אחרונים העלו קושיא נוספת: הרי אדם כלל לא חייב להטיל ציצית אם אין הוא לובש בגד של ד'כנפות, ואם כן היא אינה תדירה מתפילין[6].
גם הטעם שהציצית שקולה כנגד כל המצוות ולכן יש להקדימה, יש בו קושי, וכמו שכתב היעב"ץ במור וקציעה: "לעניות דעתי אין עיקר לטעם זה, דהא ודאי תפלין עדיפי וחמירי מציצית בקדושת עצמן, כמבואר מאד, וקל להבין. וכן חמורין בחובת קיומן, שנתבאר למעלה(סימן כד) בציצית שאין מענישין עליה כדאיתא, ובתפלין 'קרקפתא דלא מנח תפלין הוה ליה מפושעי ישראל בגופן'. הרי מבואר מאד שאם לכלל זה באנו לחקור על חומר שתי מצות הללו כדי לידע איזה מהן תוקדם, אין ספק אצלי שתוקדם מצות תפלין מכל צד, הן מפאת חומר קדושתן הן מצד חומר חובתן היתרים על מצות ציצית בודאי. [אף על פי שרז"ל אמרו דרך דרש שציצית שקולה כנגד כל המצות, אין לדון מזה שכוחה גדול מתפלין, ויש לנו הרבה מצות שאמרו עליהן כיוצא בזה (ואין להאריך, כי הוא דבר ידוע לרגיל אצל חז"ל באגדה...) הא על כרחך לא באו אלא להראות שיש רמז מכל המצות בקצת מצות פרטיות, ולא להגדיל קדושתן, וקל להבין]..."[7].
הצענו לתרץ, שהבית יוסף לא הביא בשו"ע את טעמיו של הנימוקי יוסף בגלל הקושי שיש בהם[8]. אולם תירוצנו זה הוא דחוק, שהרי בבית יוסף הביא את דברי הנימוקי יוסף ולא העיר כלום על קושי שיש בטעמיו. כיצד ייתכן, אם כן, שהשו"ע הניח את הטעמים שהוא עצמו הביא בב"י, ללא שהקשה עליהם מאומה?!
בהמאיר לארץ הציע לתרץ באופן אחר: לדבריו, בשו"ע נוספו התיבות "שמעלין בקודש", והן אינן מבעל השו"ע. לפי זה אין כאן כלל קושיא. כמובן שזהו תירוץ קשה ביותר.
היד אפרים מתרץ[9] שהשו"ע בא רק להשלים את דברי הנימוקי יוסף. הנימוקי יוסף הרי כתב שציצית קודמת כיון שהיא תדירה, אולם על זה יש מקום להקשות שהתפילין הם מקודשות יותר, וכשיש מצוה תדירה לעומת מצוה מקודשת בזה נפסק ברמב"ם שיקדים את מה שירצה. בשל כך כתב הבית יוסף שכאן יש סברא נוספת של מעלין בקודש.
♦
ד. תירוץ מחודש, וביאור מחלוקת השו"ע והרמ"א לפיו
כמדומה לי שניתן להציע ביאור נוסף לדברי השו"ע.כמה מהאחרונים ציינו שמקור דברי השו"ע "שמעלין בקודש" הוא מהליקוטי מהר"י וייל דינין והלכות סי' כ'. אולם, לענ"ד ייתכן לומר אחרת.
אחרי שהב"י הביא את דברי הנימוק"י הוא מביא: "וכתב האגור (סי' פד) בשם ספר הזוהר שאיסור גדול מי שמניח תפילין קודם לבישת הציצית עכ"ל. ונראה לי שכתב כן משום דאיתא בספר הזוהר בסוף פרשת במדבר סיני (קכ, ב)’בשעתא דבר נש קאים בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא לבתר יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה לבתר אתקשר קישורא דיחודא דאינהו תפילין’. ושמעתי בשם גדולי מקובלי ספרד ז"ל שמי שאין לו טלית קטן ודאי יניח טלית ואח"כ תפילין אבל מי שלבש טלית קטן יניח תפילין תחלה ואח"כ יתעטף בטלית גדול ונותנים טעם לשבח שהרי כיון שלבשו טלית קטן ואח"כ הניחו תפילין הרי כבר קיימו דברי הזוהר, ואם היו רוצים לקרות ק"ש ותפלה בלא עטיפת טלית אחר היו רשאים שהרי כבר מצות ציצית ותפילין עליהם, ואם אח"כ מתעטפים בטלית אחר או בכמה טליתות אינם ענין למצות תפילין", עכ"ל הב"י.
נראה לענ"ד שלפי הזוהר [והאגור שהביאו] הטעם הוא משום מעלין בקודש.
עוד נראה בעיני שגם "גדולי מקובלי ספרד" הנזכרים בב"י סוברים אף הם כך, שהרי אילו הטעם הוא משום שהציצית שקולה כנגד כל המצוות, ממילא גם מי שלבש טלית קטן לפני התפילין עדיין צריך יהיה להקדים את הטלית גדול לפני התפילין, וכך הוא גם לפי הטעם של 'תדיר קודם'[10].
הנימוק"י הביא בסוף דבריו: "וכן מצאתי לה"ר יונה בספר היראה", והב"י העיר על כך: "ומה שכתב בשם ספר היראה הוא בטלית קטן אבל טלית גדול אחר הנחת תפילין כתב (שם עמ' קסד) שמתעטף בו". הרי שגם ספר היראה הוא כדעת "גדולי מקובלי ספרד".
אם כן, ייתכן לומר שדברי השו"ע שכתב "שמעלין בקודש"אינם מבוססים על דברי המהר"י וייל, אלא זו שיטת הזוה"ק שהובאה בב"י, ואותה נקט השו"ע לעיקר [ושו"ר שנראה שכך הבינו הא"ר והגר"א שיובאו בהמשך דברינו, ומצאתי שכן הבין גם בתורת חיים סופר סק"ג[11]].
השו"ע העדיף את דעת הזוה"ק בגלל הקשיים שהבאנו על טעמיו של הנימוק"י, או מסיבות אחרות [כגון משום שאולי סבר שיש לפסוק כזוהר נגד הראשונים, ואכמ"ל בדעות שיש בענין זה].אם נניח שהשו"ע נקט שאין להתחשב כלל בטעמיו של הנימוק"י, אלא רק בטעמו של הזוה"ק, הרי שלפי"ז מי שכבר לבש ציצית לפני התפילין יכול להקדים את התפילין לטלית הנוספת. דין זה שנוי במחלוקת בין האחרונים[12].
בסי' כה סעיף ב'כתב הב"י: "והדרך הנכונה לברך על טלית קטן ואחר כך יניח תפילין של יד ושל ראש ואז יבוא לבית הכנסת ויתעטף בטלית גדול, ובזה יצא ידי חובת רבי שמעון בן יוחאי שכתב בספר הזוהר פרשת ואתחנן שצריך שיהא לבוש ציצית ותפילין בצאתו מפתח ביתו לילך לבית הכנסת", וכן פסק בשו"ע סעיף ב. בדרכי משה כתב: "והעולם נהגו להתעטף אף בטלית גדול קודם, ולברך עליו, ואח"כ מניח התפילין והולך לבהכ"נ". ייתכן לומר שמנהג העולם שברמ"א הוא משום שהעולם נהגו כנימוק"י, ולא כזוה"ק, וממילא הניחו גם טלית גדול לפני התפילין.
לפי"ז מובן מדוע הרמ"א כתב בהגהתו לסעיף א: "מיהו אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית, אין צריך להמתין על הציצית, אלא מניח תפילין וכשמביאים טלית, מעטפו(דברי עצמו)", וזאת משום שאין לפניו שתי מצוות, ולכן יכול להקדים את התפילין[13]. אולם, לפי ביאורנו הב"י פסק כזוהר, ולפי הזוהר גם אם הטלית אינה לפניו מ"מ כדאי שימתין לציצית [ושו"ר שהעיר כעי"ז בתורת חיים סופר בסוף סק"ג].
♦
ה. התקדשות האדם ע"י הציצית והתפילין
השו"ע כתב להקדים ציצית לתפילין כדי להעלות בקודש אל התפילין, שהן קדושות יותר מהציצית. אולם הדבר קשה: אם התפילין קדושות יותר, ראוי דוקא להניחן לפני הטלית, שהרי יש להקדים את המצוה החשובה יותר, וכמו שמצאנו בגמ' זבחים פט ע"א ש'מקודש' קודם לדבר שאינו מקודש. דין 'מעלין בקודש' נאמר בתוך אותה מצוה[14], כגון במצות נר חנוכה, שם מוסיפים נר בכל יום, אולם בשתי מצוות שונות, כגון ציצית ותפילין, בזה ראוי היה להתחיל בתפילין, שהיא המקודשת והחשובה יותר. קושיא זו על השו"ע מובאת בדגול מרבבה וביד אפרים ובברכי יוסף בשם מהר"ח אלפאנדרי ובשאגת אריה (סי' כח) ובהגהה על הבני חיי ובעוד אחרונים[15].היד אפרים מתרץ בלשון זו: "כאן, כיון שהוא מצוה שבגוף, יש לו לעלות בקודש". כעי"ז כותב הפרי מגדים שיש כאן דין 'מעלין בקודש'כי האדם מתעלה ממצוה לקדושה.
כלומר, לפי דרכם, אין כאן העלאה בקודש ממצוה קלה למצוה קדושה, אלא האדם הוא זה שמתעלה. כשם שבתוך אותה מצוה יש דין 'מעלין בקודש',כך כשמדובר על תהליך העובר על אותו אדם, בזה אומרים 'מעלין בקודש'[16].
דבריהם מתאימים למובא באליה רבה שכותב: "הטעם דמעלין בקודש... נראה שהוא עפ"י הסוד, שנכנס האדם מקדושה קלה לקדושה חמורה". גם הגר"א מביא שיש כאן מעלים בקודש משום שבזוהר מובא שהטלית היא בבחינת כסא, והתפילין בבחינת האדם היושב על הכסא.והט"ז כתב בלשון זו: "הזוהר כתב שצריך לברך על ציצית קודם תפילין כי תחלה צריך לפרוס על ראשו פרוסה דמצוה, ואח"כ יתקשר בקישורא דיחודא, דאינהו תפילין שמורין על יחוד שמו יתברך".
הביאור הלכה תימצת את דברי הפוסקים הללו וכתב: "שמעלין בקודש - על האדם קאי, שצריך לילך מדרגא לדרגא ולהתעלות בקדושה, כי מתחלה הוא רק מכסה את עצמו בכיסוי של מצוה,וע"י התפילין הוא מקשר את עצמו בקשר היחוד והקדושה [א"ר והגר"א, וכיוון בזה לתרץ קושית השאגת אריה והדגול מרבבה]"[17], עד כאן לשונו. הגרצ"פ פראנק ביאר את דברי הביאור הלכה, בזו הלשון: "שמצוה הנעשית על גוף האדם... האדם צריך ללכת מדרגא לדרגא ולהתעלות בקידוש גופו... וכן דרך עבודת האדם שהוא עצמו צריך לילך ממטה למעלה, ולהיות תמיד עולה במעלות בעבודת הבורא יתברך... ולהתחיל באתערותא דלתתא כדי לזכות לאתערותא דלעילא" (הר צבי או"ח סי' כ, וראה כעי"ז במג"א קלז, סק"ב).
♦
ו. יחודיות הציצית והתפילין בדברי חז"ל
חידוש גדול עולה מתוך דברי הפוסקים שהבאנו. לפי דבריהם, לבישת הטלית והנחת התפילין אינן מצוות רגילות, אלא הן מצוות בהן באופן מיוחד מתקדש גוף האדם.ייתכן שנוכל להסביר לפי זה, מדוע ראינו לעיל שבמסכת ברכות מובאות הברכות על הטלית והתפילין בתוך סדר ברכות שאומר האדם בעת קימתו ולבישת מלבושיו: טלית ותפילין אינן רק 'מצוות', אלא הן בנוסף חלק מלבושו של יהודי. יהודי אמור ללבוש ציצית ותפילין בכל רגע. יהודי מקדש את גופו תמיד ע"י לבישת בגדי קודש – ציצית ותפילין. ציצית היא מצוה, הנעשית על בגדו, ותפילין הם קדושה, שנקשרת ממש על בשרו – 'מצוה שבגופו'[18].
אולי משום כך איננו מתייחסים לציצית כמו אל מצוה קיומית רגילה, אלא אנו מקפידים ללבוש בגד של ארבע כנפות, כדי להתחייב בציצית ולהתקדש במלבושינו[19].
ייתכן שמשום כך מצאנו בציצית ותפילין ענין יחודי נוסף: בירושלמי וגם במדרש שמות רבה מובא שהקב"ה מקיים את כל המצוות[20]. אולם, בירושלמי לא מובאת לכך דוגמא. בבבלי כלל לא נזכר שהקב"ה מקיים מצוות. אלא שבברכות ו ע"א נאמר שהקב"ה מניח תפילין, ובר"ה יז ע"ב נאמר "שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה". הקב"ה אין לו גוף ודמות הגוף, ובודאי שדברי הגמרא עמוקים ואינם כפשטן, אך מ"מ מצאנו כאן שדוקא על ציצית ותפילין נאמר שה' מקיים את המצוות הללו[21].
נוסיף, שבברכות ז ע"א מובאת מצוה שלישית שעושה כביכול הקב"ה, שהרי נאמר שם שהקב"ה מתפלל(וכעין זה בגמ' הנ"ל ראש השנה). מעניין שברמב"ם מודגש הקשר בין הציצית והתפילין לבין התפילה, שהרי כך היא לשונו בהלכות תפילין ד, כו: "אף על פי שמצוותן ללובשן כל היום, בשעת תפילה יתר על הכל"[22], ובהלכות ציצית ג, יא: "אף על פי שאין אדם מחויב לקנות טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית, אין ראוי לאדם חסיד לפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית, כדי שיקיים מצוה זו", ומיד מוסיף הרמב"ם וכותב: "ובשעת התפילה צריך להיזהר ביותר. גנאי גדול הוא לתלמיד חכמים שיתפלל והוא אינו עטוף"[23].
♦ ♦ ♦