שרטוט הגווילים הרב אסף טימור

הרב אסף טימור

שרטוט הגווילים

מבוא * פרק א' - עיקרי שיטות הראשונים * פרק ב' - דעת מרן השולחן ערוך * פרק ג' - משא ומתן להוכיח שאין לערער על השרטוט * פרק ד' - מענה לטענות * פרק ה' - הרחבת שיטות הראשונים * פרק ו' - שיטות אחרונים * פרק ז' - שרטוט בספרי דפוס * פרק ח' - הוכחות נוספות * סיכום

מבוא

כתיבת ספרי תורה ומגילות על עור הגוויל, הוא הדרך המהודרת לכתוב ספרי תורה ומגילות. כבר הורו גדולי ישראל זצק"ל שגם קהילות שלא נהגו בעבר בגוויל יכולים לכתוב ספר תורה על גוויל^[2]. לאחרונה יש מי שעורר ששרטוט הגווילים של ימינו, מאחר שאין בסימן השרטוט חריץ, אינו נחשב שרטוט והספרים הללו פסולים. בעז"ה נבאר שאין כל חשש בשרטוט הגווילים, והם מהודרים ביותר.
טרם שנפנה לבירור ההלכה נתאר את אופן השרטוט. השרטוט בספרי תורה הנ"ל, המעובדים בעפצים, נעשה על ידי מרצע (ללא שום צבע), ונעשה בו חריץ ברור. וכן הוא מעשה השרטוט הנעשה היום בספרי תורה הרגילים שמצויים היום בינינו. אמנם, בשונה מהספרי תורה הרגילים, שרטוט הנעשה בספרי תורה הנ"ל, מלבד החריץ שנוצר מחמת דחיקת המרצע, נעשה גם שינוי בגוון העור. שינוי זה הוא טבעי לעורות המעובדים בעפצים, והוא מתרחש כתוצאה מהבדלים בין סוגי עיבודים ואיכותם. אחרי שנעשה השרטוט, יש סופרים הדורשים חלקות יתר, ויש צורך להחליק את פני העור לצורך הכתיבה. בעבר הדבר נעשה על ידי אבן חלקה, והיום נעשה על מכונה הנקראת 'פרס', המפעילה לחץ שווה על פני העור לחלקות מושלמת. אחרי ההחלקה השרטוט ברור וניכר היטב. אמנם, כתוצאה מפעולת ההחלקה לפעמים במקומות בודדים על אף שניכר השרטוט עצמו היטב, החריץ שנוצר מחמת דחיקת המרצע אינו מורגש במשמוש היד. אמנם בהתבוננות ניתן להבחין בחריץ כל שהוא. השרטוט הנעשה באופן המתואר לעיל ניכר להדיא ומתקיים לאורך ימים ושנים^[3].וזאת למודעי, שבמשך כמה שנים שאני מראה את שרטוט הגווילים לת"ח שליט"א, וכולם אחרי בדיקת השרטוט אמרו שהם מרגישים שקיעה כל שהוא בשרטוט הגווילים, ובפרט אלו שיש להם יד בבדיקת סכינים^[4]. ובאמת כן הוא, שנדיר למצוא שרטוט באלו הגווילים ללא הרגש כלל. וכן בדקתי שבאותם מקומות בודדים שכמעט שאין שקיעה בעור, גם סימון השרטוט כמעט ולא ניכר, ובכגון דא ודאי טוב שהסופר ישרטט. מ"מ מאחר שיתכן מקומות בודדים שהשרטוט לא ניכר, יש תועלת בבירור ההלכה אם יש חיוב שיהיה חריץ במעשה השרטוט, ואולי לאיזה מקומות שלא נרגש השקיעה בגוויל כלל. לקמן נבאר שעיקר חובת שרטוט הוא סימון המסייע לכתיבה ישרה. כל סימון נחשב שרטוט, בין חריץ ובין בצבע. לדעת מרן השולחן ערוך לכתחילה אין לשרטט בצבע, אך מ"מ בדיעבד כשר. פסול שרטוט בצבע אינו חיסרון בעצם השרטוט, אלא חיסרון של נוי או כתב ע"ג כתב. יש אחרונים שהצריכו שסימון השרטוט יתקיים גם אחרי הכתיבה. אמנם אין כן דעת מרן, וכפי שביארו גדולי רבותינו האחרונים בדעתו. לדעת מרן חובת שרטוט לא מחייב חריץ, אלא ששימוש בחריץ הוא הדרך הנוחה והיעילה ליצר סימן על מנת ליישר את הכתב. גם הדעות באחרונים (על פי שיטת רבנו שמחה) המצריכים שרטוט המתקיים גם אחרי הכתיבה מ"מ חובת חריץ הוא רק ההיכי תימצי לסימון המתקיים. כאמור, בגווילים של היום השרטוט נעשה ללא צבע ועל ידי חריץ, אלא שפעמים רחוקות עומק החריץ נעלם ונשאר הסימון שנעשה בעור מכח השרטוט, וסימני השרטוט מתקיימים היטב.
בספרי תורה מקהילות ישראל כגון ספרד עיראק חלב תוניס ועוד, אכן ניכר חריץ במקום השרטוט. בשיטת עיבוד הספרים האלו, פעולת השרטוט נעשתה בסיום החלקת פני הגוויל, ולכן עומק החריץ קיים. אמנם אין בכך לטעון שעצם החריץ הוא לעיכובא. ובפרט שבמסורת הגווילים בקהילות ישראל, ידועים ספרי תורכיה והסביבה וספרי איטליה המהודרים. בכל הספרים הללו ראיתי שהשרטוט נעשה מאחור, ומצד הכתיבה ניכר רק סימון של השרטוט בעלמא שברוב הפעמים הבליטה אינה מורגשת כלל (ומש"כ הגר"י רצאבי בגיליון החמישים עמ' קכ"ז בשם הרב יעקב כחלון, שראה רק שני ספרי תורה ששורטטו באופן כזה, כבר חזר בו הרב כחלון בהסכמתו למאמרי, שאחרי כן ראה את המסורות הנ"ל בעשרות ספרים עיי"ש לעוד קהילות שכך שירטטו). וכן ראינו בספר תורה המיוחס לר"ן, ובספריו של הרב עזריה פיג'ו זיע"א בעל הגידולי תרומה, מגדולי רבני איטליה (בתקופת הדבר שמואל), אשר כולם משורטטים מצד בשר (תמונות לקמן פרק ד' טענה ז'). ובודאי שאין לעלות על הדעת שיש איזה מחלוקת בעיבוד ועשיית הגווילים בין הקהילות. וברור שקהילות אלו כתבו ספריהם על פי דעת מרן, וכפי שקהילות ספרד קיבלו הוראותיו.
זכיתי ומאמרי זה היה למראה עיניהם של רבני דורנו וקיבלתי את הסכמתם^[5]. מלבד זאת, ידידי הרה"ג הרב עזרא שרים שליט"א, ראש ישיבת מסילת התורה, שאל את פי מרן ראש הישיבה הרה"ג הרב שלום הכהן שליט"א, בנידון השרטוט האם צריך גומא, והשיב שאין כל חיסרון בדבר. גם ראש הישיבה הרה"ג הרב יעקב בן נאים שליט"א הסכים לדברי. ובדידי הוה עובדא, והראתי למו"ר הרב מרדכי פרידלנדר זצ"ל את אחד היריעות שטענו שהשרטוט לא ניכר, והכשיר לי ללא עוררין, ואפילו תמה על האוסרים.
♦

פרק א' – עיקרי שיטות הראשונים

איתא במנחות ל"ב ע"ב: "והלכתא תפילין לא בעי שרטוט ומזוזה בעי שרטוט", ומסכת סופרים פרק א ז"ל: "הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה, וכותבין בדיו על העור, שהוא סמוך לו מן המקרא, ואני כותב על הספר בדיו". ירושלמי מגילה פ"א: "הלכה משה מסיני שיהו כותבין בעורות וכותבין בדיו ומסרגלין בקנה^[6] וכו'". וכן פסק הרמב"ם פ"א תפילין ומזוזה הל' י"ב ז"ל: "הלכה למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה ולא מזוזה אלא בשרטוט". להלן עיקר שיטות במהות השרטוט:
שיטה א': שיטת הרמב"ם, תוס' הרא"ש, הר"ן, הרשב"א וסיעתם היא, שמטרת השרטוט היא ליישר את הכתיבה, לנוי הכתיבה וכדי שהכתיבה תהיה תמה.
שיטה ב': שיטת רב נטרונאי גאון, הרמב"ן וסיעתם היא, שמטרת השרטוט היא ליישר את הכתיבה לצורך הקריאה.
שיטה ג': שיטת רבנו שמחה, שהסתפק אם צריך שרטוט שיתקיים אחרי הכתיבה או לא.
שיטה ד': שיטת ר' יצחק בן שמואל, ספר התרומה וסיעתם, היא שעל אף שמטרת השרטוט היא ליישר את הכתיבה, מ"מ אסור לשרטט בצבע.
♦

שיטה א': שרטוט לנוי הכתיבה (כתיבה תמה)

יש מהראשונים דס"ל שטעם השרטוט הוא לצורך יישור הכתיבה:
רמב"ם פ"א תפילין ומזוזה הל' י"ב ז"ל: "הלכה למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה ולא מזוזה אלא בשרטוט, אבל תפילין אינן צריכין שרטוט לפי שהן מחופין". עיין רבנו מנוח שם שכתב: "והשרטוט היה כדי להיות הכתב נאה... וזהו שתלה הרב הטעם מפני שהם מחופין, והשרטוט הוה משום נוי, וכיון דמחופין הן אין אנו צריכים לנוי"^[7]. כ"כ המכתם במגילה י"ח ע"ב בדעת הרמב"ם שהוא משום נוי. תוספות הרא"ש סוטה דף י"ז ע"ב ז"ל: "הילכך נראה דודאי ס"ת בעיא שרטוט, ובפרק הקומץ פריך מתפילין [דתפילין] לא בעו שרטוט משום דמכוסות בעור הבתים ואינם נראים, וכן מזוזה לא הוה בעיא שרטוט משום דאינה נראית".
שו"ת הרשב"א חלק ה סימן צ"ג ז"ל: "והדין נותן שבכל מקום לא הצריכו שרטוט אלא במקראות ומשום כתיבה תמה"^[8]. חידושי הר"ן מסכת מגילה דף י"ח ע"ב ז"ל: "תפילין אין צריכין שרטוט. דתפילין היינו טעמא שאין צריכין שרטוט [דשרטוט] אינו אלא לנוי שתהא הכתיבה נאה והתפילין אינן בכלל שאין נראין לפיכך אין צריכין שרטוט אבל ס"ת הרי נראית וצריכה נוי ומזוזה נמי נבדקת פעמים בשבוע ורואין אותה וצריכה שרטוט".
מרדכי הלכות ספר תורה ס' תתקס"א ז"ל: "כיון שרגיל לקרות בה וצריכה שרטוט מדרבנן אבל תפילין ומזוזות אין רגיל לקרות בהן ומה לנו לנוייהן"^[9]. קרית ספר (למאירי) מאמר א חלק ג ז"ל: "ולעניין שרטוט העור שנינו במס' מנחות פרק הקומץ ובשני של מגילה הלכה למשה מסיני מזוזה צריכה שרטוט אבל תפילין אין צריכין שרטוט וטעם צרך השרטוט כדי לישר הכתב, ותפלין מיהא הואיל ומחופין בעור ואין נראים לעין אינם צריכים שרטוט".
הנימוקי יוסף במגילה י"ח ע"ב ז"ל: "ומיהו תפילין אין צריכים שרטוט לפי שאין אדם קורא בהם אלא גנוזים בתוך הבתים". וכן בגיטין ו ע"ב ז"ל: "שלש או ארבע דאין כותבין הוא בעשויים להתלמד וצריך נוי אבל תפילין שתופרים בתוך עור ליכא להאי טעמא"^[10]. עיין בפרק ה' שביארנו היטב את שיטתו בס"ד. שו"ת התשב"ץ ח"א סימן ב' ז"ל: "שטעם השרטוט אינו אלא כדי שתהא כתיבה יפה ומיושרת". אמנם מה שכתב בסוף דבריו שהוא מילתא בלא טעם ולא אזלינן בתר טעם של יישור הכתיבה, עיין בפרק ה' שהוכחנו בראיות ברורות שגם התשב"ץ ס"ל ככל הראשונים, אלא בסיבת עצם חיוב של שרטוט הוא מילתא בלא טעם.
הרדב"ז חלק א סימן קנ"ו ז"ל: "דמה לי שישרטט בקנה או בחוט או בכל דבר העומד וניכר הטעם הוא כדי שתהיה כתיבה ישרה". עיין בפרק ו' שהארכנו לבארו.
שו"ת רבנו משה פרובינציאלי ס' ע"ג ז"ל: "גם אין לפוסלן (מגילות בדפוס) בעיני מחמת העדר השרטוט מהו אע"ג קיי"ל דמגילה צריכה שרטוט וכן פסקו הפוסקים כבר כתבתי למעלה שאין השרטוט אלא לצורך הכתב שיצא לפועל על יושר ותיקון ולא מעוות ומקולקל... וכיון שתכלית המבוקש מן השרטוט והוא יושר הכתב מושג מן הדפוס באמצעות הכלי האמור נראה דאין להקפיד על העדר השרטוט". והרבה אחרונים ציינו לתשובה זאת, עיין ברכי יוסף או"ח תרצ"א א'. עיין בפרק ז' 'שרטוט בספרי דפוס', שהוכחנו שגדולי רבותינו האחרונים הכשירו לקרא בספר הפטרות מודפס ללא שרטוט, וכן המנהג. והוא מחמת דס"ל דדין שרטוט הוא ליישר את הכתיבה.
שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן ק"ו ז"ל: "ואל תשיבני ממזוזה צריכה שרטוט מה שאין כן בתפילין, דלאו משום קדושת יתירה היא אלא טעמא כמו שכתב הר"ן פ"ב דמגלה דתפלין לפי שהן נשמרים יותר מהמזוזה ואינן צריכים בדיקה כ"כ כמו מזוזה אינן צריכין כתב מיושר כ"כ".
♦

שיטה ב': שרטוט לצורך הקריאה

יש ראשונים דס"ל ששרטוט הוא מחמת צורך הקריאה:
תשובות רב נטרונאי גאון ברודי (אופק) יורה דעה סימן רס"ו ז"ל: "כך ראינו דכל דבר של קדושה צריך שרטוט, בין מדרבנו יצחק בין ממתניתא (גיטין ו ע"ב) בין מדמר זוטרא בין מדמר עוקבא ורבנו אלעזר (שם ז ע"א), ואפילו לכתוב פסוק אחד בלא שירטוט {אסור}, אלא תפילין מה טעם אין צריכין שרטוט, מפני שמצויין לקובען ואין צריך לקרות בהם כספרים, אלא מצוה לכורכן ולקומען, לכורכן בשערן ולתופרן בגיד(י)ן, ונעשין כקמיע ואין רגילין לפותחן ולקרות בהן, לפיכך אין צריכים שרטוט, שהשרטוט לא נאמר אלא משום קריאה".
ספר המכריע סימן פ"ה הביא את הנ"ל בשם רבנו פלטואי גאון זצוק"ל.
רבנו יהונתן מלוניל על הרי"ף דף ה ע"ב ז"ל: "ואין צריכות שרטוט, תפילין לפי שאין אדם קורא בהן אלא הן מונחין כל הימים בתיק הבתים כספר תורה בארונו וכן מזוזה". עיין בפרק ה' שהארכנו בדבריו.
הרמב"ן גיטין דף ו ע"ב ז"ל: "עוד אפשר לומר שתפילין ומזוזה כיון שלא ניתנו לקרות בהן מן הדין אינן צריכין שרטוט, שאין שרטוט אלא בס"ת ושאר ספרים שניתנו לקרות בהם כדי שלא יתערבו השיטות וירוץ קורא בהם, ואתיא הללמ"ס והצריכה שרטוט למזוזה, אבל תפילין בדינן הם עומדין ואינן צריכין שרטוט כלל שלא ניתנו לקרות בהם אלא מחופין וטמונין הן בעורן ותפורים בגידין שא"א לקרות בהם כלל". וכ"כ בחידושיו מגילה דף י"ז ע"א ז"ל: "ועדיין אני אומר שתהא בלא שרטוט כאגרת (מגילה), שלא הוקשה לס"ת אלא לעיקר כתיבתה, משו"ה אצטריך ואמת ללמד שאף בשרטוט שאינו אלא תיקון כתיבתה, ותפילין אינן צריכין לו, דינה כאמיתה של תורה".
חידושי הר"ן מגילה דף י"ח ע"ב ז"ל: "ותפילין שאינם צריכים שרטוט אפשר לומר מדאמר רחמנא מזוזה מכלל דתפילין לא צריכי שהתפילין ומזוזה כיון שלא ניתנו לקרות בהן מן הדין אינן צריכין שרטוט שאין שרטוט אלא בס"ת ושאר הספרים שניתנו לקרות בהן כדי שלא יתערבו השיטות וירוץ הקורא בהן ואתיא הלכה למשה מסיני והצריכה שרטוט למזוזה אבל תפילין בדינן עומדים ואין צריכין שרטוט כלל שלא ניתנו לקרות בהן אלא מחופין וטמונין הן בעורן"^[11]. בית הבחירה (מאירי) גיטין דף ו ע"ב ז"ל: "אלמא כל התורה צריכה שרטוט ועיקר שרטוט בספר תורה נאמר מפני שנתנה לקרות בה ויש לומר כן אף בכל הכתובים הואיל וניתנו לקרות בהם כדי שלא יתערבו השטות ויתבלבלו הקריאות אבל תפלין ומזוזות לא ניתנו לקרות בהן". וכתב עוד במגילה דף י"ח ע"ב ז"ל: "וכן הדין והסברא נותנת שכל העשוי לקרות בו יהא צריך שרטוט אבל תפלין שאין עשויין לקרות בהן לא". ועוד כתב בקרית ספר מאמר א חלק ג ז"ל: "ועוד שאף במזוזה לא הוצרכו להודיע שצריכה שרטוט [י' א'] אלא שהיה עולה על הדעת לומר שאינה צריכה שרטוט מתוך שאינה עשויה לקרות בה, אבל תורה שעשויה לקרות בו אצ"ל שצריכה שרטוט".
הרב משה פרובנציאלי בסימן הנ"ל בדעת הר"ן ז"ל: "אמנם לפי מה שכתב הר"ן שם במגילה פ"ב מהיות השרטוט מועיל בספר לקורא בו שלא ישוטטו עיניו בקריאתו משיטה לשיטה כאילו היה שם לגבול בקריאתו ולא יעבור, נראה שגם במקום שנעשה הכתב ישר מעצמו צריך השרטוט לתועלת הגבול המועיל בקריאה כאמור" עיי"ש^[12].
♦

שיטה ג': שרטוט המתקיים

רבנו שמחה מסתפק אם צריך שרטוט המתקיים או לא, כמובא בספר אור זרוע חלק א הלכות תפילין סימן תקמ"ג וז"ל: "ובשירטוט עצמו נסתפק^[13] מורי הר"ר שמחה במה צריך לשרטט אם אנו מקפידים בשרטוט המתקיים וניכר לעולם [כגון]^[14] שישרוט בברזל. או סגי בשרטוט הנראה לסופר בשעת כתיבה כדי שיהא הכתב שוה כגון בעופרת אף על פי שנמחקת השריטה לאחר זמן או אם רוצה לשרטט בסיקרא או בצבע אחר המתקיים כל ימי שהכתב מתקיים. מיהו^[15] שרטוט משמע לשון גומא וחריץ. וממה שאמר בויקרא רבה קווצותיו תלתלים זה הסרגול הוה משמע שצריך שרטוט המתקיים הנראה כעין תלתלים. ובה"ג^[16] בעניין חליצה כתב הלכה כרבי יצחק דאמר שתים כותבין שלש אין כותבין ואי שירטט לי' בדיותא לאו כלום". וסיכם את דבריו בפסקי אור זרוע ז"ל: "ובשירטוט עצמו נסתפק רבנו שמחה זצ"ל אם בעינן שרטוט המתקיים לעולם וישרוט בברזל. או ישרוט בבדיל ועופרת שיהא נראה לסופר בשעת כתיבה כדי שיהא שייכתב בשוה או שיתקיים כל ימי הכתב כגון בסיקרא או בצבע ומדאמר בבראשית רבה^[17] קווצותיו תלתלים זה הסרגול משמע דבעינן המתקיים לעולם".המעיין בדקדוק לשונו יראה שנסתפק, האם שרטוט צריך שיהיה קיים לעולם, או כל זמן כתיבת הסופר או כל זמן שהכתב קיים. ומביא שתי ראיות - אחת, ששרטוט משמע חריץ או גומא, וכוונתו כמש"כ בספקו כגון לשרטט בברזל וממילא השרטוט קיים לעולם. והראיה השנייה, שדימה הכתוב שרטוט ל"תלתלים", דבעינן שרטוט המתקיים. וכן מוכח מתוך פסקי אור זרוע.
נראה נלע"ד לבאר את ספקו^[18], דנסתפק בטעם השרטוט וכמבואר בראשונים הנ"ל. הצד הראשון שמא טעם השרטוט הוא מדין ספר^[19], ולכן צריך להיות מגוף הקלף וכמו דילפינן עיבוד עורות מדין ספר לכן צריך שיהיה קיים לעולם, כי הוא הגדרת וצורת ספר. הצד השני, שמא כל מטרת השרטוט ליישר את הכתיבה, ולכן מועילה עופרת לצורך כתיבת השורות. והצד השלישי, שמא מטרת השרטוט היא צורך הקריאה, וכנ"ל בראשונים, ולכן צריך שיתקיים כל זמן שהכתב קיים. ונראה פירוש נוסף (ונלע"ד שהוא עיקר), המבוסס על פירושו של רבנו יום טוב ליפמאן (הוא הברוך שאמר המובא בב"י) בתקון ספר תורה שלו (פורסם בירחון סיני תשכ"ז), שספקו של רבנו שמחה לא היה בעצם צורת השרטוט, אלא הוא הסתפק האם צריך שיישאר השרטוט גם אחרי הכתיבה מדין נוי של הספר (רבנו שמחה לשיטתו, ששרטוט בספר תורה הוא לא הלכה אלא נוי, כשיטת ר"ת, ועוד עיין פרק ה' "שיטת רבנו שמחה לאור דברי הברוך שאמר" שהארכנו בזה). לפי זה, רבנו שמחה לא הסתפק אם מטרת השרטוט הוא ליישר את הכתב, כי זה פשיטא ליה וככל הראשונים, אלא הוא הסתפק אולי יש עוד ייעוד לשרטוט בנוסף ליישור הכתב, והוא לייפות את הספר ע"י שורות השרטוט. עיקר ספקו נובע ממדרש שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ה': "קווצותיו תלתלים, זה הסירגול, שחורות כעורב, אלו האותיות". המדרש מתאר את יופיו של ספר תורה, וכולל בו את השרטוט ואת הכתב. וא"כ מוכח שקווי השרטוט הם חלק מיופיו של ספר תורה, ולפי זה יש עניין שהשרטוט יישאר גם אחרי כתיבת הסופר. ועוד הסתפק אולי צריך השרטוט להיות גם חלק מעצם הספר (כגון לשרטט ללא צבע), כי יתכן ששרטוט בצבע, אע"פ שהוא נשאר אחרי כתיבת הסופר, מ"מ קווים צבעוניים אינם נוי לספר. ולזה הביא שתי ראיות, אחד ששרטוט משמע חריץ וגומא וא"כ מוכח שיש לשרטט ללא צבע, ועוד ראיה ממה שדימה המדרש שרטוט לתלתלים, משמע שגם השרטוט צריך להיות מתקיים לעולם, כתלתלים. נמצא לפירוש זה שרבנו שמחה הסתפק אם צריך שקווי השרטוט גם אחר כתיבת הסופר יתקיימו, מפני שקווי השרטוט משווים יופי ונוי לספר. וכ"כ השאילות משה (ראזין) ס' מ"ד.
מ"מ לכל הפירושים, דברי רבנו שמחה מבוארים, שנסתפק אם צריך שרטוט המתקיים ולאו דווקא גומא וחריץ, שהם רק היכא תמצי כדי שיהיה מתקיים. וכן מבואר להדיא בפסקי האור זרוע שהביא רק את הראיה מהמדרש ולא מלשון חריץ וגומא. וכן משמעות מרן והאחרונים שהעתיקו את דברי רבנו שמחה. עיין לקמן פרק ג' טענה ב' שהרחבנו לבאר שיטתו וגם מסקנתו לאור דברי רבותינו הפוסקים.
♦

שיטה ד': אין לשרטט בצבע

יש ראשונים דס"ל, שעל אף שמטרת השרטוט היא ליישר הכתיבה, מ"מ אסור לשרטט בצבע.
איתא במסכת סופרים (פרק א הלכה א): "הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה",^[20] וכן הוא בירושלמי מגילה (פ"א הל"ט). כתב ספר התרומה סימנים הלכות ספר תורה סימן קצ"ו ז"ל: "במסכת סופרים אומר מסרגלים בקנה אומר מורי רבנו לאו לאפוקי סכין קאמר אלא לאפוקי בעופרת וכיוצא בו שהשרטוט ע"י צבע או שחור או אדום". ובהלכות תפילין סימן ר"ד כתב ז"ל: "ומסרגלין בקנה מאי לאו למעוטי סכין אלא למעוטי שרטוט של צבע קאמר", עוד שם כתב: "ומסרגלין בקנה לאו למעוטי סכין אלא למעוטי מין צבע". מבואר מדבריו שיש חיסרון בכך שמשרטטים בצבע, אבל לא מפורש מה טעם החיסרון. במפרשים מצאנו שתי טעמים שונים:
א. חיסרון של נוי.
ב. חיסרון של כתב ע"ג כתב.
חיסרון של נוי:
כתב בתשבץ קטן (תלמיד מהר"ם מרוטנברג) שם: "לשרטט ספר תורה ותפילין בדיו אסור ממסכת סופרים מסרגלין בקנה עי סרגול וזו שרטוט. ובספר התרומה כתב בשם רבנו ברוך דקנה לא אתי לאפוקי סכין דה"ה דסכין החותך בו מותר לשרטט אלא לאפוקי עופרת דלא לפי שהוא צובע הקלף ואין זה נוי וה"ה נמי לדיו דמחזי כמנומר וספר תורה דמיחזי כמנמור פסול כדאיתא פ' הקומץ רבה". והעתיק דבריו הסמ"ק מצוריך מצוה קנ"ה. הרי מבואר להדיא שהחיסרון הוא מחמת זה שהקלף נצבע ויש חיסרון בנוי. וכ"כ הטור יו"ד הלכות ספר תורה סימן רע"א ז"ל: "ותניא במסכת סופרים הלכה למשה מסיני מסרגלין בקנה ופר"י לא אתא לאפוקי סכין אלא עופרת וכיוצא בו שצובע", וכתב הפרישה על הטור שם ז"ל: "אלא עופרת וכיוצא בו שצובע. ואין הכתב שעליו ניכר יפה". הרי להדיא בדעת הטור שהחיסרון הוא בנוי (וכ"כ המק"מ ס"ק ל"ד). וכ"כ הרב זאברה בספרו מלאכת הסופר^[21], שהחיסרון של שרטוט בעופרת הוא מדין מנומר עיי"ש. וכן פירש את דעתם הלבוש יורה דעה סימן רע"א, בטעמו הראשון ז"ל: "ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו בדבר שהוא צובע שאינו נוי לכתוב"^[22]. וכ"כ הפחד יצחק ערך ספר תורה דף ק"נ ז"ל: "ופר"י לא אתא לאפוקי סכין אלא עופרת וכיוצא שצובע... ונתנו טעם שהוא משום נוי". וכ"כ המשנת אברהם ז"ל: "מפני המקום השרטוט נשאר צבוע אין הכתב שעליו ניכר יפה" (וציין שם את ר"י וכל הפוסקים, כולל את הפרישה הנ"ל). מבואר שהתשב"ץ קטן, סמ"ק מצוריך, לבוש, דרישה, מלאכת הסופר, פחד יצחק, ומשנת אברהם ס"ל בדעת הראשונים הנ"ל שהחיסרון הוא משום נוי, ולאו דווקא בחיסרון החריץ. וכן משמעות שאר לשונות הראשונים שהחיסרון הוא בכך שהקלף צבוע.
מרדכי פרק הקומץ רבה רמז תתקס"ב ז"ל: "תניא במסכת סופרים מסרגלין בקנה לאו לאפוקי סכין אלא לאופקי עופרת וכיוצא בו שהשרטוט על ידי צבע".
בספר ערוגת הבושם (הקדמון) חלק שני ס' ל"ב ז"ל: "מסרגלים בקנה ולא למעוטי בסכין אלא למעוטי ציפור(י)ן^[23] ועופרת וכל מיני צבע". בספר מצוות גדול עשין סימן כ"ה ז"ל: "תניא במסכת סופרים (פ"א ה"א) מסרגלין בקנה ופירש רבנו [יצחק ברבי] שמואל לאו לאפוקי סכין קאמר אלא לאפוקי עופרת וכיוצא בו שהשרטוט על ידי צבע".
בקרית ספר (למאירי) ז"ל: "ושהשרטוט נעשה בקנה. ובכיוצא בו כל שאינו נעשה בדבר הצובע את הקלף כעופרת וכיוצא בו". ועוד שם, "מ"מ בתוס' כתבו דלאו דווקא קנה אלא הוא הדין לסכין שאינו מחודד. ולא בא אלא למעט שרטוט במטבע או בעופרת שהקלף מצטבע בה".
הגהות מיימוניות הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"א ז"ל: "ואומר ר"י הא דאיתא במסכת סופרים מסרגלים בקנים לאו למעוטי סכין אלא למעוטי עופרת ושאר מיני צבע".
אורחות חיים חלק א הלכות תפילין ז"ל: "כשמשרטט לא ישרטט בשום צבע למעוטי אבר".
תיקון תפילין ז"ל: "ולא ישרטט בשום דבר המשחיר רק בקנה או ברזל".
האגודה מנחות פ"ג (הקומץ רבה) ז"ל: "ולא ישרטט בדבר המצביע כגון אבר ועופרת".
נמצא שמשמעות החיסרון הוא בכך שהעור צבוע ואין כלל משמעות שהחיסרון הוא משום גומא. ויותר מזה, לעיל הבאנו את ספקו של רבנו שמחה האם צריך שרטוט המתקיים, שמבואר בדבריו ששרטוט בעופרת חסרונו הוא בכך שאינו מתקיים, וכן שרטוט בדיו חסרנו הוא בכך שאינו מתקיים לעולם עיי"ש. מבואר שבשרטוט בעופרת לרבנו שמחה אין כל חיסרון בכך שהוא שצובע אלא החסרון הוא בכך שאין הוא מתקיים. משא"כ בכל הלשונות של הראשונים הנ"ל מבואר שהחיסרון הוא משום שהעור ניצבע. ועוד, שבלשונם אין כל חילוק בין צבע כגון עופרת לבין שאר צבעים, כגון דיו, שמתקיימים יותר, שהוא חילוק מתבקש לדעת רבנו שמחה.
חיסרון של כתב ע"ג כתב:
יש מרבותינו האחרונים דס"ל שהפסול של שרטוט בעופרת לדעת ר"י הוא לא משום נוי אלא משום כתב על גבי כתב. עיין בשולחן ערוך אהע"ז סימן קכ"ה סעיף י' ז"ל: "נוהגין לשרטטו. ויש ליזהר מלשרטט באבר, מפני שהוא צובע והוי ככתב על כתב". וכתב בביאור הגר"א: "דלשיטת הרי"ף והרמב"ם כתב הוא כמ"ש בס"ב ובמסכת סופרים מסרגלין בקנה ולאו לאפוקי סכין אלא לאפוקי עופרת. מרדכי בה' ס"ת ועיין יו"ד סי' רע"א". משמע דס"ל שיש חיסרון של כתב ע"ג גם בסת"ם. וכן כתב בנחלת צבי אורח חיים סימן ל"ב ז"ל: "מ"ש (ש"ע) לא ישרטט בעופרת כו'. כ"כ הארחות חיים [סי' כה] והגהות מיימון [פ"א אות ט]. ומבואר מדברי הגהות מיימון שבכל מיני צבעונים אסור לשרטט אפילו בשחור כגון בדיו, וטעמא דמילתא מה שנראה לי כתבתי בעטרת צבי ס"ק ט"ז", וז"ל בעטרת צבי: "כבר נתבאר לעיל [סק"ה] דשאר מיני צבעונים פסולין בתפילין דהלכה למשה מסיני דוקא בדיו שחור, לכן מטעם זה קפדינן גם אשרטוט, דאם ישרטט בשאר מיני צבעונים הוי כאילו נכתבות האותיות בצבע אחר, דהא כותב האותיות על השיטה וזה פסול, אבל אם עבר בדיעבד ושרטט כל השריטה בדיו יתבאר דינו ביורה דעה [סי' רע"א ס"ה] בס"ד". משמע שיש חיסרון של כתב ע"ג כתב בשרטוט בצבע לדעת ר"י. וכן ס"ל לפרי מגדים סימן ל"ב ס' ח': "ומה שכתב בשו"ע בעופרת, עיין עטרת צבי [ס"ק] ט"ז משמע הטעם דכותב על גבי צבע פסול, וכמו שכתב אליה רבה אות ה' בזרק זהב לא מהני חיפוי דיו, ובשרטוט בדיו י"ל כשר". וכ"כ בשו"ת פרי עץ חיים ז"ל: "(אחרי שהביא את ר"י שאין לשרטט בעופרת) מדאסר מאי טעמה ס"ל דשרטוט הוא במקום כתיבה דאז אותו שירטוט נראה כצבע ואז לא מיקרי זה אלי ואנוהו דהכתיבה נפסדת עם אותו שרטוט והוה ליה כתב ע"ג כתב". וכ"כ הזרע אמת ח"ג קל"ה, וכן משמעות הקסת הסופר בלשכה ס"ק כ"ז. אמנם בלבוש שם משמע שהוא רק בגט ז"ל: "ויש ליזהר מלשרטט באבר מפני שהוא צובע והוי ככתב על גבי כתב שפסול, ד'וכתב' כתב אחד משמע". (עיין באשל אברהם ואכמ"ל).
לסיכום, יש ראשונים^[24] שדייקו ממסכת סופרים שיש חיסרון בשרטוט בצבע. יש דס"ל שהוא משום חיסרון של נוי ויש דס"ל שהוא משום חיסרון של כתב ע"ג כתב. ומוכח עוד מדבריהם שאין כל חיסרון בכך שהשרטוט אינו מתקיים^[25]. וכן מבואר מדבריהם שאין כל חיסרון בעצם השרטוט אלא מדובר בחיסרון צדדי. שיטות אלו עולות בקנה אחד עם הראשונים הנזכרים לעיל, בשיטות א' וב', שביארו שמטרת השרטוט היא משום יישור הכתב לצורך נוי או לצורך קריאה. עיין פרק ג' טענה ג' שכמעט כל האחרונים מכשירים שרטוט עופרת בדיעבד.
♦

סיכום שיטת הראשונים

א. בדעת הרמב"ם, הרשב"א, הר"ן, תוספות הרא"ש, המרדכי, המאירי, הנימוקי יוסף, תשב"ץ, רדב"ז, משה פרובינציאלי, מתבאר, שמטרת השרטוט ליישר את הכתיבה לצורך נוי הכתב.
ב. בדעת רב נטרונאי גאון, ספר המכריע, רבנו יהונתן מלוניל, הרמב"ן, הר"ן (עיין לעיל), המאירי (עיין לעיל) מתבאר, שמטרת השרטוט הא לצורך הקריאה שלא יתבלבל הקורא.
ג. רבנו שמחה מסתפק אם צריך שרטוט שיישאר אחרי הכתיבה (ולמסקנתו עיין לקמן).
ד. בדעת ר' יצחק בן שמואל, ספר התרומה, המרדכי, ספר ערוגת הבושם, ספר מצוות הגדול, מאירי, הגהות מיימוניות, מחזור ויטרי, תיקון תפילין, טור בשם ר"י, מתבאר, שאין לשרטט בצבע מחמת שיש חיסרון בנוי הספר או הכתב (לקמן יתבאר שבדיעבד כשר). ויש פסלו מדין ספר מנומר.
♦

פרק ב' – דעת מרן השולחן ערוך

כתב מרן באו"ח ס' ל"ב ז"ל: "ולא ישרטט בעופרת, מפני שהמקום השרטוט נשאר צבוע". וכן ביו"ד ס' רע"א ז"ל: "ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו שצובע". באהע"ז ס' קכ"ה ס"י ז"ל: "יש ליזהר מלשרטט באבר, מפני שהוא צובע והוי ככתב על כתב".
מלשונות מרן מבואר להדיא שהוא פוסק כשיטת ר"י שהחיסרון בשרטוט בעופרת הוא מחמת שצובע את הקלף ויש חיסרון של נוי בסת"ם או כתב ע"ג כתב בגט (עיין בהמשך). ואין כל משמעות בדבריו שיש חיסרון בכך שלא חרץ. וכן מוכח להדיא בבית יוסף באו"ח סימן ל"ב, שלא הזכיר כלל את רבנו שמחה אלא את דיוקו של ר"י לא לשרטט בעופרת, וכן פסק שם את לשון ר"י. ואע"פ שמרן העתיק את ספיקו של רבנו שמחה בב"י ביו"ד ואבה"ע, מ"מ הוא נקט להלכה את לשונו של ר"י.
♦

ראיה מדברי מרן

וכן יש להוכיח מדברי מרן בב"י יורה דעה סימן רע"א ברמזי דינים המחודשים^[26] וז"ל: "אם צריך שרטוט שיהא קיים לעולם כמו שישרטט בברזל". כוונת מרן לציין לספקו של רבנו שמחה המובא שם. והוא מגדיר במילים קצרות, את יסוד ספקו של רבנו שמחה, האם צריך שרטוט המתקיים. ומאחר שכן, אם דעת מרן הייתה לפסוק כרבנו שמחה, היה צריך לכתוב 'אין לשרטט בצבע כי צריך שרטוט המתקיים או כי אינו מתקיים', אבל בשולחן ערוך מרן כתב וז"ל: "ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו שצובע", וברור אפוא, שאין הוא פוסק כרבנו שמחה אלא כר"י. ועוד, הרי ביארנו שהחיסרון לדעת רבנו שמחה הוא שרטוט המתקיים, ואין כלל חיסרון בכך שהקלף צבוע. וא"כ א"א כלל לדחוק בלשון מרן שיש כאן חיסרון של שרטוט המתקיים, וכלשונו 'שהמקום נשאר צבוע". הרי לרבנו שמחה הגדרה כזאת אינה הולמת את מהות החיסרון. ובכלל, מרן לא טרח להדגיש אפילו דיו או שאר צבעים, דאם החיסרון הוא נוי או כתב ע"ג כתב^[27] אין חילוק בדבר. משא"כ לרבנו שמחה הוא הכרחי להשמיע את חידושו שאפילו סיקרא, שמתקיים כל זמן שהכתב קיים פסול.
♦

ראיה מלשון הלבוש

ועוד ראיה לדבר, מלשון הלבוש בסימן רע"א ז"ל: "ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו בדבר שהוא צובע שאינו נוי לכתוב, ועוד דלשון שרטוט שבא בהלכה גומא וחריץ משמע^[28] ולא צבע". הטעם הראשון הוא משום חיסרון של נוי, וכדברי ר"י וכפירוש של הדרישה כנז"ל, והטעם השני הוא לדעת רבנו שמחה. מבואר מכאן, שלציין לשיטת רבנו שמחה, נקט הלבוש לשון חריץ וגומא כדי להגדיר את מהות החיסרון משא"כ לשיטת ר"י בטעמו הראשון נקט הלבוש לשון 'צובע'. וכן היא לשון מרן ביו"ד: "ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו שצובע". הרי ברור שהחיסרון הוא בכך שצובע ולא בהעדר חריץ וגומא.
♦

האחרונים בדעת מרן

וכן כתבו להדיא הנחלת צבי^[29], הגר"אכט, הזרע אמתל, הערוך השולחןלא, וכן משמע בשולחן גבוה סי' רע"א ס"ק כ"גלב, ומלאכת שמיםלג בדעת מרן, שהוא פסק כר"י שיש חיסרון לשרטט בצבע, ולא מטעם דבעינן שרטוט המתקיים. וכן ס"ל הגידולי הקדש ס' רע"א ס"ק י"ד, והבנין ציון (ס' ל"ב ס"ק י"א) בדעת מרן.^{[30][31][32][33][34][35]}
אמנם מדברי הנחלת צבי (עיין הערה כח), משמע שהחיסרון הוא כתב ע"ג כתב, דהיינו כיון שהכתב התחתון הוא על ידי צבע כאילו נחשב שהאותיות נכתבו בצבע דאין כתב עליון מבטל כתב תחתון. וכן משמע בגר"א אבן העזר סימן קכ"ה ז"ל: "ויש ליזהר כו'. דלשיטת הרי"ף והרמב"ם כתב הוא כמ"ש בס"ב ובמסכת סופרים מסרגלין בקנה ולאו לאפוקי סכין אלא לאפוקי עופרת. מרדכי בה' ס"ת ועי"ד סי' רע"א". משמע מדבריו שגם לר"י, שאסר לשרטט בעופרת ושאר צבעים, יש חיסרון של כתב ע"ג כתב, דאל"כ אמאי העתיק דבריו כמקור לפסול של כתב ע"ג כתב. וכן משמעות הקסת הסופר בלשכה סס"ק כ"ז. וכן מפורש בזרע אמת הנ"ל. ועיין הערה^[36]. נמצא לדעת מרן, שאין חיסרון בעצם שרטוט בעופרת, אלא חיסרון צדדי, כגון כתב ע"ג כתב (הנחלת צבי, הגר"א, זרע אמת והקסת סופר) או חיסרון של נוי (כל הפוסקים הנ"ל פרק א' שיטה ד'). וכ"כ הגידולי הקדש, הבנין ציון והפרי עץ חיים בדעת מרן.
לסיכום, לדעת מרן אין לשרטוט בצבע מפני שהקלף ניצבע ואין זה נוי לקלף או מחמת כתב ע"ג. נמצא ששרטוט הגווילים הנעשים בדרך הנהוגה היום, לשרטט על ידי מרצע ללא צבע, הוא מהודר לדעת מרן השולחן ערוך.
♦

פרק ג' – משא ומתן להוכיח בבירור שאין שום צד לערער על השרטוט בגוויל

לאור בירור שיטות הראשונים מבואר שהשרטוט בגווילים הוא מהודר לכל הדעות, ושאין כל בסיס לטענת המערערים, הטוענים שחייבים חריץ וגומא דווקא.
♦

טענה א'

רוב ככל הראשונים סוברים שמטרת השרטוט היא ליישור הכתיבה: או משום נוי או משום צורך הקריאה. א"כ לדעתם כל סימון המיישר את הכתיבה שפיר נחשב שרטוט. וודאי לשיטתם אין כל חיסרון בכך שהשרטוט לא מתקיים אחרי כתיבת האותיות, וק"ו שאין גומא וחריץ. כן נראית דעת הרא"ש (עיין פרק ה'), התשב"ץ (עיין פרק ה'), הרדב"ז (עיין פרק ו'), וכן דעת הרב משה פרובינציאלי ס' ע"ג.
גם לדעת הראשונים דס"ל שאסור לשרטט בעופרת, אינו מפני ששרטוט בצבע לא נחשב שרטוט, אלא כיון שבשרטוט בצבע יש חיסרון של נוי או כתב ע"ג כתב. וכמו שביארו כל האחרונים לעיל. וכן פסק מרן השולחן ערוך באו"ח ס' ל"ב ויו"ד ס' רע"א. לפי זה אין כל חיסרון בשרטוט הגווילים, הנעשה על ידי מרצע ללא צבע כלל, וכדרך כל המשרטטים היום, בקלפים המצויים בינינו.
♦

טענה ב'

שיטת רבנו שמחה המצריך שרטוט המתקיים, לא נזכרה כמעט בכל הראשונים וגם לא נפסקה בשולחן ערוך. ועוד, רבנו שמחה בעצמו מסתפק בזה ולא ברירה ליה. אמנם מאחר שיש מרבותינו האחרונים שחששו לשיטתו מ"מ גם אם נחוש לרבנו שמחה שמצריך שרטוט המתקיים, בכל אופן אין בכוונתו להצריך דווקא חריץ או גומא, אלא די בכל סימון המתקיים, כדלהלן.
אמנם יש שרצו לפרש שכוונת רבנו שמחה להצריך דווקא חריץ וגומא ולאו דווקא שרטוט המתקיים. ואינו נכון כלל. עיין בספר אור זרוע חלק א הלכות תפילין סימן תקמ"ג ז"ל: "ובשירטוט עצמו נסתפק מורי הר"ר שמחה במה צריך לשרטט אם אנו מקפידים בשרטוט המתקיים וניכר לעולם [כגון] שישרוט בברזל. או סגי בשרטוט הנראה לסופר בשעת כתיבה כדי שיהא הכתב שוה כגון בעופרת אף על פי שנמחקת השריטה לאחר זמן. או אם רוצה לשרטט בסיקרא או בצבע אחר המתקיים כל ימי שהכתב מתקיים. מיהו שרטוט משמע לשון גומא וחריץ. וממה שאמר בויקרא רבה קווצותיו תלתלים זה הסרגול הוה משמע שצריך שרטוט המתקיים הנראה כעין תלתלים. ובה"ג בעניין חליצה כתב הלכה כרבי יצחק דאמר שתים כותבין שלש אין כותבין ואי שירטט לי' בדיותא לאו כלום". וסיכם את דבריו בפסקי אור זרוע (מהר"ח אור זרוע, בן האור זרוע), וז"ל: "ובשירטוט עצמו נסתפק רבנו שמחה זצ"ל אם בעינן שרטוט המתקיים לעולם וישרוט בברזל. או ישרוט בבדיל ועופרת שיהא נראה לסופר בשעת כתיבה כדי שיהא שייכתב בשוה או שיתקיים כל ימי הכתב כגון בסיקרא או בצבע ומדאמר בבראשית רבה קווצותיו תלתלים זה הסרגול משמע דבעינן המתקיים לעולם. הלכה כרבי יצחק דאמר שתים כותבין שלש אין כותבין".
מוכח להדיא מדברי הפסקי אור זרוע שעיקר ספקו של רבנו שמחה הוא אם צריך שרטוט המתקיים לעולם. כן מתבאר ממה שהפסקי אור זרוע דקדק לבאר כל צד של הספק, כשכ' 'שרטוט המתקיים לעולם', ואחרי כן כתב 'שיתקיים כל ימי הכתב', ולבסוף כתב 'משמע דבעינן המתקיים לעולם'. ראה איך דקדק לבאר את הראיה מהמדרש שבעינן מתקיים לעולם דווקא. ועוד, הוא כלל לא הביא את מה שדקדק רבנו שמחה, שצריך חריץ וגומא. ולדברי הטוענים שרבנו שמחה הצריך דווקא חריץ וגומא, יוצא שבפסקי אור זרוע השמיט את עיקר גדר וצורה של שרטוט. אלא ודאי שאין משם כל תוספת לעצם ספקו של רבנו שמחה.
וגם מתוך דברי רבנו שמחה מוכח, שאין כוונתו כלל להסתפק אם בעינן חריץ או לא, דא"כ מה הראיה הנוספת שהביא מהמדרש, היכן מצא בתכונה של תלתלים שיש חריץ וגומא. ואדרבא תלתלים משמע תל ולא גומא. אלא ודאי שראיה שהביא משם היא שהשרטוט צריך להיות קיים כמו תלתלים, וכש"כ "משמע שצריך שרטוט המתקיים". וכן מורה כל לשונו בתחילת דבריו, שכ' "ובשרטוט עצמו נסתפק מורי הר"ר שמחה במה צריך לשרטט אם אנו מקפידים בשרטוט המתקיים וניכר לעולם [כגון] שישרוט בברזל". ואם כוונתו הייתה להסתפק אם צריך גומא בדווקא, הו"ל לומר 'אם אנו מקפידים בשרטוט שיש לו חריץ או גומא'.
ועוד, לדעת הסוברים שרבנו שמחה מצריך גומא וחריץ דווקא, צ"ע מדוע לא דייק רבנו שמחה ממסכת סופרים שמסרגלין בקנה, ולפשוט את ספקו שצריך דווקא גומא, ומדוע דייק לשון שרטוט, ולא הביא ברייתא מפורשת, והיא קושיא עצומה^[37]. אמנם לפי הבנת הפסקי אור זרוע, שכל ספקו של רבנו שמחה הוא אם צריך שרטוט המתקיים לעולם, ניחא, דרבנו שמחה מעולם לא הסתפק אם עצם שרטוט בעופרת נחשב שרטוט, דזה פשיטא ליה שכל סימון נחשב שרטוט, והוא רק הסתפק אם בעינן שהשרטוט יישאר גם אחרי הכתיבה. ולכן לא דייק ממסכת סופרים שצריך גומא, דפשיטא דאין כוונת הברייתא לחייב דווקא חריץ (וכהבנת כל הראשונים, עיין לעיל פרק א' שיטה ד'). וגם לא דייק משם שצריך שרטוט המתקיים, כי לא כתוב מסרגלין בברזל, וכשכ' רבנו שמחה 'שישרוט בברזל'. וכידוע למשרטטים שאם לא ידחקו בחוזק, השרטוט לא יתקיים. וגם אין לדייק להפך, דאולי היו להם קנים חזקים, וכן כתבו בגוויל שהוא יותר רך. ויותר נכון, כמו שכתבנו בפירוש השני שרבנו שמחה הסתפק רק מדין נוי של ספר (כן ביאר הברוך שאמר לר' יום טוב ליפמאן והשאילות שואל ס' מ"ד) וממילא מובן שלא דייק ממסכת סופרים לעניין נוי. וכן משמעות מרן והאחרונים שהביאו את רבנו שמחה שההגדרה היא שרטוט המתקיים ולא חריץ וגומא:
מרן בבית יוסף יורה דעה סימן רע"א, ברמזי דינים המחודשים ז"ל: "אם צריך שרטוט שיהא קיים לעולם כמו שישרטט בברזל". וכידוע שהרמזים הם תמצית ההלכות המובאות בב"י, ומרן מגדיר את עצם ההלכה. ואילו כוונת רבנו שמחה להצריך דווקא גומא הוה ליה למרן לכתוב 'האם שרטוט צריך שיהיה גומא וחריץ'.
מהריק"ש בשו"ת אהלי יעקב (סימן י"ב) ז"ל: "ואע"ג דבהגהות מרדכי מסיק דבעינן שרטוט ניכר וקיים לעולם כגון לשרטט בברזל דשרטוט נר' קצת לשון גומא וחריץ וכן משמע בב"ר דקאמר קווצותיו תלתלים זה שרטוט וכו' נ"ל דווקא למצוה אבל לעיכובא אע"פ שאינו מתקיים לעולם שרטוט מיקרי וכן משמע קצת^[38] מסרגלין בקנה, ומעולם לא ראינו ולא שמענו מי שבדק ס"ת ישן לראות אם שרטוטו ניכר אם לא". הרי מבואר דבעינן שרטוט ניכר וקיים לעולם, ולאו דווקא חריץ וגומא. וכ"כ בדעתו המק"מ בס' רע"א בס"ק ל"ג ול"ד ז"ל: "וי"א הטעם דשרטוט עופרת אינו מתקיים ואנן שרטוט מתקיים בעינן כד' המרדכי ואור זרוע וכ"ה בתשובות אהלי יעקב ודעת קדושים". וכן מבואר בס"ק ל"ג בדעת המהריק"ש. דעת קדושים סימן רע"א סק"ה ז"ל: "ובב"י הובא בשם רבנו שמחה ספק אם צ"ל נשאר השרטוט גם אחר הכתיבה או די רק בשעת כתיבה שיהיה רושם שרטוט לפניו ליישר הכתב ואח"כ א"צ רושם ניכר ומשמע שם מסקנתו דצ"ל רושם השרטוט גם אחר הכתיבה ועומד לעולם דשרטוט לשון חקיקה דהיינו עומד ניכר תמיד". וכן ביאר במק"מ (ס"ק הנ"ל) כוונתו שמצריך שרטוט המתקיים ולאו דווקא חריץ.
שו"ת הגרע"א מהדו"ק ס"נ ז"ל: "וא"כ י"ל דשלשה אין כתובים בלא שרטוט היינו משום שיהיה הכתב מיושר ומהני שזה שרטוט בבדיל דמה בכך שיתפשט אח"כ הא מ"מ ע"י שרטוט דבעידן הכתיבה נכתב ביושר משא"כ במזוזה ואינך דמדינא צריכים שרטוט בעצמותו בעינן שיהיה השרטוט מתקיים וכו'". וכן משמע במקדש מעט ס"ק ל"ה שהבין כן בדעתו^[39]. עיין בהערה שמוכח כן בדבריו^[40].
לחם חמודות הל' תפלין לרא"ש ס"ק כ"ה ז"ל: "ומכל הלין (כל לשונות הפוסקים שהביא לפני כן ובניהם רבנו שמחה) אין נראה שאם עבר ושרטט בצבע שיהא כאן שום פסול והרי לרבנו שמחה אפשר ויכול להיות שצריך לעשות כן כדי שיתקיים וכו' (מוכח שהבין שרבנו שמחה איירי לכתחילה או לא הכריע את הספק) אלא שראיתי לרמ"י (לבוש) שכ' שאם שרטט בעופרת... ופסול... עכ"ל הלבוש, ותמיהה בעיני למה יפסל בכך...".
המק"מ בדעת רבנו שמחה ז"ל: "וי"א הטעם דשרטוט עופרת אינו מתקיים ואנן שרטוט מתקיים בעינן כד' המרדכי הא"ז וכ"ה בשו"ת אהלי יעקב וכו'".
שו"ת פרי עץ חיים (העתיקו במלאכת שמים כלל ה' ס"ק ב') ז"ל: "ראוי להחמיר (את דעתו של רבנו שמחה אע"פ שס"ל שמרן פסק דלא כרבנו שמחה כמש"כ שם) שיהיה השרטוט עשוי על צד היותר טוב מבפנים במקום הכתיבה... דאז עשוי להתקיים יותר משהוא משורטט מבחוץ... דלמה לנו... לשרטט מבחוץ הואיל והדבר הוא בספק אם יישאר השרטוט קיים ועומד".
כן משמע בתשובה מאהבה (ח"א ס' ק"ז) ז"ל: "נלע"ד אם נקבל באהבה שגם שיטה החלקה במקום ציון הפרשה צריך שרטוט (אף דלא מצינו דבר זה בשום פוסק) עכ"ז אין חסרון השרטוט סימן וראי' דלמא שרטט בדבר שלא הי' מתקיים אלא לפי השעה דהא המרדכי כתב ובשרטוט עצמו מסופק רבנו שמחה אם צריך שרטוט שיהא ניכר וקיים לעולם כגון לשרטט בברזל או סגי בשרטוט כדי שיהא נראה לסופר שיכתב בשווה וכו'".
שו"ת יד יוסף סימן ה' ז"ל: "ובשאר שיטות ישרטט שרטוט קל שאינו מתקיים ובזה יצא כל הדעות... דעת רבנו שמחה שצריך שרטוט המתקיים כל זמן שהכתב קיים... ומדינא ישרטט שרטוט המתקיים ובשאר שיטות ישרטט שרטוט שאינו קיים רק למשך הכתב בשעת הכתיבה".
כן משמע דעת הבני יונה סי' רע"א ז"ל: "ואם כתב כמו זה בלי שרטוט יש להכשיר דיש ליישר הכתב על ידי הגרר כאלו היה משורטט וניכר קצת". מבואר דללא גומא נחשב שרטוט. (אמנם אינו מפורש בדעת רבנו שמחה, מ"מ ודאי שמתיר ללא גומא).
מהר"ש קלוגר בספר סת"ם סימן מ"ח ז"ל: "... מספקא ליה למרדכי הובא בב"י רע"א אם די בשרטוט בתחילת הכתיבה אף שאינו ניכר אח"כ או בעינן שיהיה ניכר תמיד עיי"ש...".
וכן משמע ספר אפיקי מגינים ס' ל"ב ס"ק ל"ה או' ד' וז"ל: "(אחר שהעתיק את דברי רבנו שמחה) הרי דמסיק דלאו מטעם כתיבה ישרה בלחוד בעינן שרטוט אלא דבעינן שיהא שרטוט המתקיים לעולם". עיין לקמן פרק ז' 'שרטוט בספרי דפוס' מה שדנו עוד בדבריו.
וכן משמע בשולחן גבוה ס' רע"א ס"ק כ"ג ז"ל: "וכתב המרדכי בה' קטנות בשם רבנו שמחה שלשון שרטוט הוא גומא וחריץ שיהא ניכר וקיים לעולם כגון לשרטט בברזל ולא סיג בשרטוט כדי שיהא ניכר לסופר שיכתוב בשווה עיי"ש בב"י".
לסיכום, דעת רבנו שמחה שאין צריך דווקא חריץ וגומא אלא שרטוט המתקיים. וכן ס"ל גדולי האחרונים: מרן, מהריק"ש, לחם חמודות, דעת קדושים, רעק"א, המק"מ, פרי עץ חיים, תשובה מאהבה, שולחן גבוה, מהר"ש קלוגר, ושבט הלוי, בהבנת שיטת רבנו שמחה, שמשמעות הדין של חריץ וגומא הוא שרטוט המתקיים. (דעת המק"מ יתבאר בפרק ו' 'שיטת המקדש מעט'). נמצא, שאע"פ שלהלכה לא צריך שרטוט המתקיים, מ"מ גם לדעות המצריכות שרטוט המתקיים, שרטוט הגווילים הוא מהודר לכל הדעות. זאת, מאחר שהשרטוט נעשה, כדרך כל המשרטטים היום, על ידי מרצע ללא צבע, ונעשים גומא ושינוי צבע העור במקום השרטוט. וגם אם לאחר מכן גומת השרטוט בחלק מהמקומות לא תורגש במשמוש היד, מ"מ השרטוט ניכר להדיא ומתקיים.
♦

טענה ג'

אע"פ שביארנו לעיל שרבנו שמחה הסתפק אם צריך שרטוט המתקיים, וחריץ וגומא הוא רק היכא תמצי, מ"מ כל זה בספקו של רבנו שמחה. אמנם נראה שגם למסקנתו (או מסקנת האור זרוע) לא צריך שרטוט מתקיים. וכן משמעות מרן וגדולי הפוסקים. וז"ל מרן הב"י בית יוסף אבן העזר סימן קכ"ה:
במרדכי דהלכות מזוזה (סי' תתקסא) בשם אז"ק (אור זרוע הל' תפילין סי' תקמג) דמסופק רבנו שמחה... (עיי"ש שהביא את כל הלשון) ובעל הלכות גדולות בעינן חליצה כתב הלכתא כרבי יצחק דאמר (גיטין ו:) ג' אין כותבין ואי שרטט בדיותא לאו כלום הוא עכ"ל. ואחר כך בדיני ספר תורה כתב המרדכי (הלכות קטנות סו"ס תקס"ב) תניא במסכת סופרים (פ"א ה"א) מסרגלין בקנה לאו לאפוקי סכין אלא לאפוקי עופרת וכיוצא בו שהשרטוט על ידי צבע וכיוצא בו עכ"ל וגם הכל בו (סי' ע"ו שם) כתב וצריך לשרטט בברזל ולא באבר. ונראה לי שאם שרטטו בעופרת לא מיפסל בהכי משום כתב שעל גבי כתב כדמשמע בפרק ב' דגיטין (יט.) גבי עדים שאין יודעים לחתום דאמר שמואל רושמין להם באבר ואף על גב דאמרינן דרב אמר מקרעין להם נייר חלק ורבי אבהו אמר במי מילין ורב פפא אמר ברוק לאו משום דפליגי אדשמואל אלא כל חד נקט גוונא דמתחזיא ליה שפיר טפי. מיהו כבר כתבתי בסימן זה (בריש הסי') שזה דעת הרא"ש ורבנו ושאין נראה כן מדברי הרי"ף והרמב"ם אלא דאפילו באברא גופיה מיקרי כתיבה ואם כן לדידהו הכי נמי אם שרטט באבר לאו כלום הוא דהוי כמו שרטט בדיותא דפסל בעל הלכות גדולות.
מבואר שמרן פירש את בה"ג שהפסול של שרטוט בדיו הוא מחמת כתב ע"ג כתב. ומשמעות הדברים במרדכי, שהביא את בה"ג לפשוט ספקו של רבנו שמחה. וא"כ מבואר שדעת מרן שאין כל חיסרון בעצם השרטוט, אלא מחמת דבר צדדי של כתב ע"ג כתב. וכן נראה בהבנת הבה"ג, דאל"כ אמאי נזכר בבה"ג דין זה שאין לשרטט בדיו רק בהלכות גט חליצה, ולא נזכר אפי' ברמז בהלכות סת"ם. עיין בבה"ג סימן י"ט הלכות מגילה, שהאריך בכל פרטי הלכות מגילה, ולא זכר פסול זה כלל וז"ל: "וכי קארי מתבעי למיקרי במגילה דכתיבא כהילכתא ומסרגלא וכתיבא בדיותא ולא בדכתיבא בדפתרא או על מחקא או דכתיב בסמאני בסומקא או ביורקא או בדהבא... עד שתהא כתובה על הספר ובדיו". וכ"כ הגידולי הקדש בהבנת מרן בס"ק י"ד והבנין ציון ס' ל"ב. וכן פסק בשולחן ערוך סעיף י"ד ז"ל: "נוהגין לשרטטו. ויש ליזהר מלשרטט באבר, מפני שהוא צובע והוי ככתב על כתב". וכן משמעות כל נושא כליו שם ושאר גדולי האחרונים בתשובותיהם, שלא ערערו על פסק השולחן ערוך, שבשרטוט בעופרת יש חיסרון של כתב ע"ג כתב על פי הבה"ג כדמוכח בב"י. ומוכח דס"ל שכוונת בה"ג לפסול שרטוט בדיו מחמת כתב ע"ג כתב, ולא משום ששרטוט בדיו לא נחשב שרטוט כיון שלא חרט.
אמנם, הגידולי הקדש סימן רע"א ס"ק י"ד והבית שלמה והבנין ציון ס' ל"ב הקשו על מרן דלא הבין את כוונת רבנו שמחה בשם בה"ג, ולשיטתם הבה"ג פסל שרטוט בדיו מחמת שאין חריץ וגומא ולא מחמת כתב ע"ג כתב. ולא ראיתי בדבריהם שום קושיא על מרן. ופשוט שמש"כ הבה"ג ז"ל: "ובעל הלכות גדולות] בעניין חליצה כתב הלכתא כרבי יצחק דאמר (גיטין ו:) ג' אין כותבין ואי שרטט בדיותא לאו כלום הוא". דהיינו הבה"ג פסק כרב יצחק ולא כהברייתא מ"מ סיים דאם שרטט בדיו לאו כלום, פירוש שיש פסול של כתב ע"ג כתב. עיין בהלכות גדולות סימן ל"ג סדורא דחליצה עמוד שנ"ד ז"ל: "צריך לסרגולי מגילתא ואי משרטיט בריותא ולא כלום, עד דמסרגיל סרגולי, דהלכתא כרבי יצחק דאמר (גיטין ו ב) שתים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין". פ' דתחילה כתב שיש חיוב לשרטט גט חליצה ולא לשרטט בדיו משום כתב ע"ג כתב. וחזר וכתב שהמקור לשרטט הוא מדינו של ר"י. ופשוט. ובאמת קצת תמוה, מאחר שאף מגדולי האחרונים לא העירו על הבנת הב"י בבה"ג איך דחו הבנת מרן ללא ראיה מוכרחת. וגם מה שדייקו בבה"ג, שבכתיבת ג' תיבות אפילו בתוך דרשה או דברי תורה צריך לחרוט בקלף או נייר ולא סגי בשום סימון אחר ואם לא יעשה כן עבר איסורא. ומה יעשה בכתב איגרת על נייר דק. ועוד איך כתבו כל הדורות בדפוס ללא שרטוט. הרי גם יהודים היו בעל דפוס ואף אחד לא עורר על זה. וזה נלע"ד היה פשוט למרן ולכל גדולי האחרונים שלא יתכן בסברה דין כזה כלל.
ואין לדחות דהתם איירי בשרטוט גט, שמעיקר הדין לא צריך שרטוט. עיין בביאור הגר"א ז"ל: "דלשיטת הרי"ף והרמב"ם כתב הוא כמ"ש בס"ב ובמסכת סופרים מסרגלין בקנה ולאו לאפוקי סכין אלא לאפוקי עופרת. מרדכי בה' ס"ת ועי"ד סי' רע"א". הרי להדיא שהשווה את גדרי שרטוט של סת"ם לשרטוט דגט. ועוד, מבואר שם ברמ"א שרק במקום עיגון נותנים גט ללא שרטוט, עיין בבית שמואל ז"ל: "משום דגט נקרא ספר אף על גב לספירת דברים אתא מ"מ עושים כעין ספר ועיין ברש"י מנחות דף ל"ב כתב דצריך שרטוט מדאורייתא וע"ש בתוס'". וכן הארכתי בפרק 'ראיות נוספות' שיש אותם גדרים של שרטוט כמו בס"ת. וכן משמעות הב"י והפוסקים שהעתיקו את דברי כל הראשונים לגבי חובת שרטוט בסת"ם בהלכות אהע"ז. ועוד תראה כמה החמירו הפוסקים, שאפילו בשרטט בעופרת מאחורי הקלף חששו לכתב ע"ג כתב, ואף אחד מהפוסקים לא העיר שחסר בשרטוט, בפרט לדעת בה"ג, שאיירי לעינן שרטוט דר"י. וכן נראה הבנת הקסת הסופר ס"ג^[41]. כן ס"ל לשר התורה הרב חיים קנייבסקי שליט"א, הובאו דבריו בשו"ת עולת יצחק ח"א בסוף ס' קל"ו.
לסיכום, גדולי הפוסקים ובראשם מרן, ס"ל שלמסקנת רבנו שמחה אין צריך שרטוט המתקיים, ואפילו שרטוט בעופרת כשר מדין שרטוט. מ"מ יש חיסרון צדדי של כתב ע"ג כתב (עיין לעיל פרק ב' שגם בסת"ם יש חשש כתב ע"ג כתב). נמצא שלדעתם אין כלל תנאי ששרטוט צריך להתקיים אחר כתיבת הסופר.
♦

טענה ד'

מלבד כל הנ"ל, מבואר שדעת רוב האחרונים ס"ל שגם לדעת רבנו שמחה שרטוט שאינו מתקיים כשר בדיעבד. כן מבואר להדיא במהריק"ש הנ"ל, לחם חמודות, אליה רבה^[42], חסד לאברהם יו"ד פ"ז^[43], וכן משמעות הלבוש יו"ד ס' רע"א.
גם הדעות הפוסלות בדיעבד לדעת רבנו שמחה, מ"מ המעיין בחלק מדבריהם יראה דכלל לא ברירה לפסול הלכה למעשה. כן מבואר בברוך שאמר, שכתב לשרטט בעופרת בתפילין בשאר שיטות, ולצאת ידי דעת רבנו שמחה הפוסל שרטוט יתר בתפילין. מ"מ סיים: "אבל אין לסמוך על קיצור דעתי כלל כי אם על פי מורה מומחה". הרי להדיא שלא ברירה ליה ששרטוט בעופרת לא נחשב שרטוט^[44], וכתב לסמוך על מורה הוראה מומחה. בשו"ת רעק"א ס' נ' יש משמעות שלדעת רבנו שמחה גם בדיעבד צריך שרטוט המתקיים. מ"מ עיין בפרק ו' בשיטת רעק"א מה שהארכנו לבאר שלא כתב כן בדעת רבנו שמחה אלא חידש את שיטתו שלו על פי רבנו שמחה. גם שם הרחבנו לבאר שאין כן דעת הראשונים. גם המאיר עיני הסופרים סימן ד' ס"ק ז' כתב, שגם רעק"א לא יפסול בדיעבד שרטוט בעופרת עיי"ש.
דעת הגידולי הקדש ס' רע"א, אע"פ שחלק על הבנת מרן ועוד אחרונים שהכשירו עופרת ודעתו שצריך חריץ דווקא עיי"ש, מ"מ הרגיש בלשונות הפוסקים כגון ר"י שאסר לשרטט בעופרת, שאין כלל חיסרון בעצם השרטוט אלא בכך שהוא צובע, ונדחק ליישב את לשונותם. מ"מ כ' בסוף ס"ק י"ד ז"ל: "ועכ"פ אנו חוששין למסקנת רבנו שמחה בשם בה"ג דרק חריץ הוי שרטוט". הרי שלבסוף הודה שרק הבנתו בבה"ג שצריך דווקא לחרוץ. מ"מ דעת הפוסקים משמע שאין כלל חיסרון בכך שלא חרט (עיין בפרק ו' 'שיטת המק"מ', שהרחבנו בביאור דעתו שגם לדעתו אין הגומא וחריץ בעצם הגדרת וצורת השרטוט, אלא הגדרת השרטוט הוא לדעתו שריטה ללא צבע ואין צריך מתקיים בדווקא לדעת בה"ג עיי"ש).
גם דעת הדעת קדושים הנ"ל, משמע דס"ל בדעת רבנו שמחה שפוסל בדיעבד, וז"ל: "ומשמע שם מסקנתו להחמיר". מ"מ בסוף דבריו כתב: "ואולי מצד אפושי פלוגתא ל"מ י"ל שמה שהל"מ שרטוט בס"ת הוא רק מצד יישור הכתיבה ומדרבנן החמירו יותר (שצריך שרטוט המתקיים) ויש קולא בספק". מוכח דלא ברירה ליה. וגם לא חלק על הבני יונה בשם הלחם חמודות שהתיר שרטוט בעופרת. א"כ משמע שלדינא ס"ל דכשר. נמצא, שגם המצריכים שרטוט המתקיים לא ברירה שכוונתם לאסור בדיעבד. אמנם, במלאכ"ש כלל ה', מבואר ששרטוט ללא שריטה פסול. עיין בפרק ו', שהארכנו לדחות את דבריו ולהוכיח שאין דעת הראשונים והאחרונים מסכימים להבנתו. (אמנם ביארנו שם את שיטתו שלא מצריך חריץ וגומא אלא שרטוט ללא צבע). ונלע"ד שאין כלל לדון בדברי רבנו שמחה לפסול בדיעבד. הרי סוף סוף רבנו שמחה פשט את ספקו מדיוק לשוני ללא ראיה תלמודית. וגם המשמעות ממדרש שיר השירים ששרטוט צריך שיתקיים היא לא מוכרחת, וגם לא מפורש שלזה התכוון המדרש בדימויו. א"כ לא מסתברא כלל לפסול בדיעבד.
מלבד כל הנ"ל, דעת רוב המוחלט באחרונים^[45], שאפילו שרטוט בעופרת כשר בדיעבד וגם מוכח מדבריהם שהוא פסול צדדי ולא פסול מדיני שרטוט. כן משמע בלבוש בטעמו הראשון, פרישה סימן רע"א, הבנ"י ס' רע"א, נחלת צבי ס' ל"ב והביאו הפרי מגדים סימן ל"ב אות ח' (הכשיר רק דיו בסת"ם), שולחן ערוך הרב^[46] ס' ל"ב ס"ח, הדבר שמואל שס"ב, מגן גיבורים ס' ל"ב, פחד יצחק^[47] ערך ספר תורה (דף ק"נ), עיקרי הד"ט ס"ז, שיח הסופר כלל י"ב, דעת תורה סל"ב, ברכת המים (מובא בגידולי הקדש ס"ק י"ד), בבית שלמה סימן ז', ספר החיים (פאלאג"י) ס' ח"י אות י"ד, משנה ברורה^[48] סל"ב ס"ק כ"ב, בית מנוחה דיני תפירה וקרע אות ל"ב, שו"ת שם משמואל (הלר) ס' ב', ושו"ת בצל החכמה^[49] (ח"ב ס' נ"ד).
גם דעת הקסת הסופר לא ברירה ליה ששרטוט בעופרת פסול, וז"ל בלשכת הסופר: "ולא ישרטט בעופרת כתב בס' בני יונה ז"ל ואם שרטט בדבר הצובע אינו פוסל ימ"מ ה' ס"ת עכ"ל^[50] ומ"ש שם על הלבוש י"ל דהלבוש סמך א"ע על מ"ש בהל' תפילין שפסול. וע' ב"י אהע"ז ס' קכ"ה". ולכאורה משמע שהוא חולק על הלחם חמודות, אך מ"מ בקסת עצמו כתב "לא ישרטט בעופרת וכיוצא בו שצובע". הרי שלא החליט לאסור בדיעבד. ועיין בהערה^[51]. ועוד, גם לשיטת הקסת הסופר^[52] מוכח שבשרטוט בעופרת בספר תורה, אין החיסרון בעצם השרטוט, אלא פסול של צבע יתירה, כדמוכח מדבריו ביישוב סתירת הלבוש עיי"ש.
דעות הפוסלים שרטוט בעופרת כבר ציינו להם לעיל, הגידולי הקדש ס' רע"א ס"ד י"ד, והמלאכת שמים כלל ה'. אמנם גם המק"מ (גידלה"ק) בס"ק ל"ד כתב שיש מכשירים בעופרת ללא חריץ (מרן בב"י, פרישה, לבוש בטעמו הראשון, מהריק"ש, דעת קדושים, ברכת מים, לחם חמודות והאליה רבה). וגם המלאכת שמים מודה שדעת האליה רבה ובני יונה להכשיר.
לסיכום: דעת רוב האחרונים להכשיר שרטוט לא מתקיים בדיעבד, גם לדעת רבנו שמחה. וגם המיעוט הפוסלים לדעת רבנו שמחה לא ברירא ליה (ברוך שאמר) ויש שרק חששו לדבריו (גידולי הקדש).
לסיכום, למעלה מעשרים ושלוש פוסקים ס"ל ששרטוט בעופרת כשר בדיעבד: דעת מרן, המהריק"ש, הלבוש, פרישה, לחם חמודות, א"ר, חסד לאברהם, הבנ"י, נחלת צבי, פרי מגדים (הכשירו דיו בס"ת ותפילין ופסלו עופרת), שולחן ערוך הרב, הדבר שמואל, מגן גיבורים, פחד יצחק, עיקרי הד"ט, בית מנוחה, ספר חיים (פלאג'י), שיח הסופר, דעת תורה, ברכת המים, בית שלמה, משנה ברורה, שם משמואל ושו"ת בצל החכמה. גם הפוסלים בעופרת יש שהכשירו דיו (עטרת צבי, פרי מגדים) ויש שהכשירו מדין שרטוט אבל פסלו מדין צבע יתירה גם בס"ת (קסת הסופר).
וכל זה בשרטוט בעופרת שלא מתקיים ונעשה על ידי צבע, אבל שרטוט הגווילים, הנעשה על ידי רצע ללא צבע ומתקיים, הוא מהודר לכל הדעות.
♦

טענה ה'

בפרק ז' 'שרטוט בספרי דפוס' מתבאר שלמרות שבהדפסת סת"ם אין כלל סימני שרטוט, כדמוכח מדבריהם, לא פקפקו הפוסקים לפסול סת"ם מדין העדר סימני שרטוט, כיון שהכתב נכתב ביושר וכ"כ הרב משה פרובנציאלי להדיא עיי"ש. ומוכח מכאן שאין כלל חיסרון בשרטוט אפילו בצבע ללא חריץ (לולי החיסרון הצדדי של כתב ע"כ כתב או נוי), וכ"ש שהם לא חששו לחידושו של רבנו שמחה המצריך שרטוט המתקיים. וזה עולה בקנה אחד עם דעת רוב ככל הראשונים, שס"ל שמטרת השרטוט הוא יישור הכתב. עיין בפרק הנ"ל שהארכתי בזה.
♦

טענה ו'

בפרק ח' "כתב במקום מחיקה בלי שרטוט","שרטוט בגט", תלייה בין השיטין", הבאתי ראיות נוספות שלא צריך חריץ וגומא כלל, וכל מטרת שרטוט היא ליישר את הכתב. (גם החולקים שם בפרטי הנידונים, אין טענותיהם נוגעות לכשרות שרטוט הגווילים דידן, שהם קווים ישרים הנעשים ללא צבע ומתקיימים, וגם לדעת המלאכת שמים, כמש"כ בפרק ו' "שיטת מלאכת שמים" באריכות).
♦

פרק ד' – מענה לטענות המצריכים שרטוט עם חריץ וגומא

להלן עיקר טענות המערערים, ומענה להם:

טענה א'

יש הטוענים: מאחר ששרטוט הוא הלכה למשה מסיני, יש להחמיר בכל ספק, כיון שיתכן שהוא לא מחמת יישור הכתיבה אלא יש לו טעמים אחרים או הלכה ללא טעם, וא"כ שמא חריץ וגומא מעכב.
תשובה: הטענה שאין טעמו של השרטוט לצורך יישור הכתיבה, אינה נכונה. וכמו שמבואר בכל הראשונים, שביארו טעמים שונים מדוע תפילין פטורות משרטוט, וכתבו שהסיבה היא, או משום שהם מחופים ולא נראים או משום שהם לא עשויין לקרוא בהם. מבואר להדיא שהטעם לשרטוט הוא ליישר את הכתיבה. וכן מוכח בראשונים שדייקו מש"כ במסכת סופרים 'מסרגלין בקנה' לאו לאפוקי סכין אלא צבע, ואם שרטוט הוא הלכה ללא טעם איך אפשר לדייק שלאו דווקא קנה, מאחר שטעם ההלכה אינו ידוע. וגם מרבנו שמחה, שהסתפק אם צריך שרטוט המתקיים, מוכח כן וז"ל: "ובשירטוט עצמו נסתפק רבנו שמחה זצ"ל אם בעינן שרטוט המתקיים לעולם וישרוט בברזל. או ישרוט בבדיל ועופרת שיהא נראה לסופר בשעת כתיבה כדי שיהא שייכתב בשוה או שיתקיים כל ימי הכתב כגון בסיקרא או בצבע ומדאמר בבראשית רבה קווצותיו תלתלים זה הסרגול משמע דבעינן המתקיים לעולם". מוכח מכאן שאינו הלכה ללא טעם, דא"כ מה נכנס רבנו שמחה לבית הספק אם מועיל לשרטט בעופרת או דיו, ואיך אפילו צדד בעד שרטוט בעופרת, הרי זו הלכה ללא טעם. וגם בתירוצו לא כתב שכיון שהוא הלכה למשה מסיני צריך להחמיר, אלא ניסה לדייק את הלשון שרטוט (עיין בפוסקים דס"ל שהוא נשאר בספק), וגם להביא ראיה ממדרש המתאר יופיו של ספר תורה. ברור איפה שהסתפק רבנו מה טעם וגדר שרטוט ולא אם זו הלכה ללא טעם (עיין טענה ב' שהרחבנו בזה). גם בשיטת רבנו תם מוכח דס"ל ששרטוט הוא לצורך יישור הכתב. עיין ברא"ש מגילה פרק ב וז"ל: "והא דאמרי' לעיל תפילין אין צריכין שרטוט פירש רבנו תם היינו דלא בעי שרטוט בין כל שיטה ושיטה אלא עושה שרטוט אחד למעלה וכותב למטה כמה שיטין הלכך אני אומר הא דאמרינן שלש אין כותבין היינו בשיטה ראשונה מכאן ואילך השיטה העליונה הוי כמו שרטוט כי היכי דאמרינן הכא דאם שרטט העליונה שוב אין צריך שרטוט ולא מסתבר לחלק דשאני הכא דכיון שהראשונה משורטטת נכתבה ביושר הלכך הוי כמו שרטוט לאותה שתחתיה לפי שסתם בני אדם יודעין לאמן ידיהם לכתוב כל השיטה ביושר בלא שרטוט". מבואר מכאן שמטרת שרטוט שורה עליונה הוא ליישר את כל השורות, באמצעות השורה העליונה. אמנם בספר תורה ומזוזה התורה הצריכה שרטוט של כל השורות. וכן כתב להדיא הרב משה פרובנציאלי הנ"ל, וכן משמע ברדב"ז^[53] (עיין בפרק ו'), וכ"כ הרמ"ע מפאנו סימן ק"ו ז"ל: "ואל תשיבני ממזוזה צריכה שרטוט מה שאין כן בתפילין, דלאו משום קדושת יתירה היא אלא טעמא כמו שכתב הר"ן פ"ב דמגלה דתפלין לפי שהן נשמרים יותר מהמזוזה ואינן צריכים בדיקה כ"כ כמו מזוזה אינן צריכין כתב מיושר כ"כ". ועיין לשונו הזהב של הלבוש יורה דעה סימן רע"א ז"ל: "ספר תורה צריכה שרטוט משום שהוא נוי שמיישר הכתב על ידה", וכן באבן העזר סימן קכ"ה ז"ל: "דהא דאמרינן בכל מקום שצריך שרטוט, היינו היכא דכתיב וכתבתם שדרשו בו כתיבה תמה, ואם אינו משורטט אין הכתב נקרא כתיבה תמה כיון שאינו מיושר ושווה". ועיין עוד באליה רבה סימן ל"ב וז"ל: "אין צריך לשרטט וכו' מפני שהן מחופין ואין קורין בהן(ש"ע). קצת קשה א"כ אמאי בעינן במזוזה שרטוט ביו"ד סימן רפ"ח [סעיף ח], אף דמזוזה הלכה למשה מסיני הוא, מכל מקום קשה מאי טעמא. מיהו בספר התרומה סימן קצ"ו מצאתי עוד טעם כיון שאין בתפילין כי אם מעט שורות. ומכל מקום על טעם זה קשה. ותירץ אדוני אבי הרב נר"ו דשאני מזוזה דבכל פעם שירצה יוכל ליקחן בקל משפופרת ולקרותה. ועוד במזוזה צריך לבודקו פעמים בשבוע ע"כ...". ופשוט.
אמנם המערערים מציינים את שיטת התשב"ץ, שמשמע מדעתו ששרטוט הוא הלכה ללא טעם. עיין בפרק ה' 'שיטת התשב"ץ' שהארכנו מאד בזה בראיות ברורות, שגם התשב"ץ ס"ל שמטרת שרטוט הוא יישור הכתב והוא מילתא בטעם (וכן מכשיר שרטוט בעופרת כדמוכח שם). ומה שכתב התשב"ץ בסוף התשובה הוא רק לעניין חיוב השרטוט, וכלשונו שם: "ואין לשאול מפני מה אין תפילין צריכין שרטוט וג' תיבו' באגרת צריכין שרטוט דגמרא היא ולא סברא". דהיינו אין אנו יודעים טעם מדוע התורה חייבה שרטוט באיגרת ולא בתפילין. מ"מ מאחר שהתורה חייבה שרטוט ודאי שהוא משום יישור הכתיבה. כן ס"ל מראה הנוגה ובנו של החקרי לב, הביאם היביע אומר ח"א יו"ד סימן כ', וכן ס"ל איהו, ודלא כמלאכת שמים, וכ"כ הקונטרס השיעורים גיטין דף צ"ב ע"ב. (ובאמת גם סברתו של התשב"ץ שחיוב השרטוט הוא ללא טעם, היא דעת יחיד בראשונים^[54]).
ואם תשאל: אם טעם השרטוט הוא ליישר הכתיבה, א"כ האומן היודע ליישר את הכתב, האם איננו צריך לשרטט כיון שמטרת השרטוט הושגה. התשובה ברורה, מאחר שההלכה נמסרה שצריך סימון על מנת ליישר, א"כ מבואר בהלכה שכל כתיבה חייבת סימון ליישר את הכתב, והכותב ללא שרטוט, אע"פ שכתב ישר, עבר על ההלכה ולכן פסול^[55]. (עיין במלאכת שמים ככל ה' ס"ק א' ותראה שאין כלל הכרח לדבריו. עיין בפרק ח' 'כתב במקום מחיקה' שמבואר משם יסוד הנ"ל שכל המשרת את מטרת השרטוט שפיר נחשב שרטוט).
לסיכום, לפי הנ"ל מבואר שמאחר שחובת שרטוט באה כדי ליישר את הכתיבה, כך שכל סימון העוזר למטרת השרטוט שם שרטוט עליו. וכל זה לרווחא דמילתא, מאחר שביררנו שלדעת כל הפוסקים, שרטוט הגווילים עונה על כל דרישות ההלכה, שהוא שרטוט ללא צבע ומתקיים.
♦

טענה ב'

יש הטוענים: רבנו שמחה מסתפק אם צריך שרטוט המתקיים. ומכאן שטעם השרטוט אינו ליישר את הכתיבה, דאל"כ מה עניין שהשרטוט יתקיים אחר הכתיבה.
תשובה: גם אם נודה שסברת רבנו שמחה שמצריך ששרטוט המתקיים, היא מחמת דס"ל ששרטוט אין מטרתו ליישר הכתיבה, כבר ביארנו שאין הלכה כשיטתו. ועוד, שרוב האחרונים ס"ל שדבריו רק לכתחילה. אמנם בעצם סברתם^[56], שרבנו שמחה חולק על סברת הראשונים שמטרת השרטוט היא ליישר הכתיבה, איננה נכונה. עיין לעיל, שביארנו את רבנו שמחה בשני אופנים. באופן הראשון, רבנו שמחה מצריך שרטוט המתקיים מחמת דין ספר. ומתבאר שם שדין ספר כולל בתוכו כמה דינים, כגון עיבוד שרטוט תפירה ועוד. וביארנו שדין שרטוט, לפי הבנה זו, הוא דין בגופו של ספר ולכן צריך שרטוט המתקיים כחלק מהספר. אמנם אין זה שולל כלל שמטרת השרטוט היא ליישור הכתב, רק נוסף תנאי המחייב שהסימון המיישר את הכתב יתקיים, כי זו צורת ספר. לפי זה מבואר שתנאי שרטוט המתקיים אינו הלכתא ללא טעם אלא גדר של ספר. וגם לפ' השני^[57] שם שהוא משום נוי, מתבאר שאין זה סותר שמטרת השרטוט היא ליישר הכתיבה. ועוד, מש"כ רבנו שמחה "בשרטוט הנראה לסופר בשעת כתיבה כדי שיהא הכתב שוה כגון בעופרת אף על פי שנמחקת השריטה לאחר זמן", אין כוונתו לתת טעמים לצדדי הספק, כי גם שרטוט על ידי ברזל מיישר את כתיבת הסופר, אלא מתאר את מהות השרטוט, שאינו מתקיים אחר הכתיבה.
ועוד, שלא מסתבר שרבנו שמחה שהסתפק אם כוונת שרטוט הוא ללא טעם. והביא ראיה ממדרש שמתאר יופי של ספר תורה, ומשם הוא למד שחובת שרטוט היא ללא טעם. ללא ראיה תלמודית. אפילו לא דייק ממסכת סופרים שמסרגלין בקנה לנסות לפשוט את הספק.
נמצא דכל הראשונים ס"ל ששרטוט מטרתו ליישר הכתיבה. גם דעת רבנו שמחה ס"ל כן אלא מסתפק אם יש תנאי נוסף שיהיה השרטוט מתקיים.
♦

טענה ג'

יש טוענים: משמעות רבנו יהונתן מלוניל והנימוקי יוסף שצריך דווקא גומא וחריץ. וכן משמעות הרשב"א בשו"ת חלק ה סימן צ"ג.
תשובה: עיין בפרק ה' 'שיטת הנימוקי יוסף' שביארנו באריכות שיטתו. ומסקנת הדברים שם, ששיטתו היא ששרטוט הוא מחמת נוי ואין לשרטט בדיו מפני שיש חיסרון בנוי הכתיבה, וכשיטת הרבה ראשונים שכתבנו שאסרו לשרטט בעופרת משום חיסרון של נוי. גם עיין בפרק ה' 'שיטת רבנו יהונתן מלוניל', ששם מבואר דס"ל כדעת הרבה ראשונים ששרטוט הוא לצורך יישור הכתב. וכן הארכנו בדעת הרשב"א, עיי"ש בפרק ה'.
♦

טענה ד'

יש טוענים: גדולי הדור זצ"ל פסקו להלכה את שיטת רבנו שמחה שצריך שרטוט המתקיים.
תשובה: ראשית, כבר ביארנו למעלה שגם לשיטת רבנו שמחה השרטוט בגווילים כשרים כיון שהם מתקיימים. א"כ, גם לגדולי פוסקי זמנינו זצ"ל אין כל שאלה בכשרות שרטוט הגווילים.
ביביע אומר ח"א יו"ד ס"כ מסיק מרן זצ"ל לפסול מזוזות בלי שרטוט, ובאותיות ז' וח' מאריך להוכיח שהגם שיתכן שבשעת הכתיבה היה שרטוט, מ"מ מכיון שהשרטוט נעלם המזוזה פסולה. וכל זה על פי שיטת רבנו שמחה המובאת בב"י יו"ד רע"א ובאהע"ז סימן קכ"ה. ועוד הביא שם משו"ת רעק"א ס' נ' שחידש על פי רבנו שמחה הנ"ל לחלק בין שרטוט דר"י לשרטוט דמזוזה וס"ת עיי"ש. אמנם עיין בהערה שנראה לענ"ד שגם מרן היביע אומר זצ"ל בדיעבד יכשיר שרטוט שאינו מתקיים^[58].
דעת מרן הרב שבט הלוי זצ"ל שו"ת שבט הלוי חלק ב סימן קמח ז"ל: "ס"ת צריך שרטוט. עיין חי' הגרעק"א כאן ובתשובותיו סי' נ' יראה מדבריו דשרטוט קיים לעולם מעכב, ואם נמחק השרטוט צריך לתקנו גם אחרי הכתיבה, איברא מנהג העולם כמש"כ המק"מ כאן בשם תשובת אהלי יעקב דמעולם לא שמענו לבדוק ס"ת ישן אם השרטוט קיים וכיו"ב מזוזה דדין זה רק לכתחלה... מ"מ להלכה לעניין שרטוט המנהג להקל כאמור למעלה". מבואר שהוא פסק כדעת המהריק"ש ששרטוט שנעלם כשר. ועיין במהריק"ש שכתב שדעת רבנו שמחה להצריך שרטוט המתקיים היא רק לכתחילה ולא בדיעבד.
וכ"כ בשם מרן הגרי"ש אלישיב^[59] זצ"ל שהכשיר שרטוט הנעלם בס"ת ובמזוזה החמיר. וכנראה סברתו לחלק היא משום שבס"ת נחלקו הפוסקים אם צריך שרטוט בכל השורות או בשורה עליונה, וגם בשורה עליונה רעק"א חידש שמועיל בעופרת. ולכן הוא הקל בס"ת. מ"מ במזוזה, שלכ"ע השרטוט הוא הללמ"ס, החמיר. א"כ נמצא שבספר תורה גם הרב אלישיב מכשיר שרטוט שאינו מתקיים^[60].
נמצא שדעת מרן הרב שבט הלוי ששיטת רבנו שמחה היא רק לכתחילה, וגם דעת מרן הרב אלישיב זצ"ל שבספר תורה בדיעבד לא הצריך שרטוט המתקיים. דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל לפסול אם אין שרטוט המתקיים, ונראה שגם לדעתו בדיעבד כשר. וכל זה בשרטוט שאינו מתקיים, אבל שרטוט הגווילים הנעשה על ידי מרצע ומתקיים, מהודר לכל הפוסקים הנ"ל.
♦

טענה ה'

יש טוענים: מאחר שדעת המלאכת שמים כלל ה' ודעת המקדש מעט, ששרטוט ללא חריץ וגומא לא נחשב שרטוט ופסול, יש להחמיר שהשרטוט יהיה דווקא עם חריץ וגומא.
תשובה: עיין בפרק ו' 'שיטת המלאכת שמים' שהרחבנו בשיטתו, ומסקנתנו, שגם לדעתו שרטוט הגווילים הוא מהודר, מאחר שמשרטטים על ידי שריטת הקלף ללא צבע. מ"מ מה דס"ל שצריך שריטה לעיכובא בדעת מרן, יתבאר שם שהוא דעת יחיד. וכן הרחבנו בביאור דעת המקדש מעט וביארנו דס"ל כהבנת כל האחרונים בשיטת רבנו שמחה דלאו דווקא חריץ וגומא.
♦

טענה ו'

יש טוענים: אע"פ שמבואר ברוב האחרונים ששרטוט בעופרת כשר בדיעבד, מ"מ הם דברו בשרטוט בעופרת עם חריץ בקלף, אבל ללא חריץ אין ראיה שהתירו.
תשובה: מדברי הראשונים וגם האחרונים מבואר להדיא ששרטוט בעופרת הוא ללא חריץ. כתב המרדכי (הלכות קטנות סו"ס תקס"ב) וז"ל: "תניא במסכת סופרים מסרגלין בקנה לאו לאפוקי סכין אלא לאפוקי עופרת וכיוצא בו שהשרטוט על ידי צבע וכיוצא בו". וכן בספר מצוות גדול עשין סימן כ"ה ז"ל: "תניא במסכת סופרים (פ"א ה"א) מסרגלין בקנה ופירש רבנו [יצחק ברבי] שמואל לאו לאפוקי סכין קאמר אלא לאפוקי עופרת וכיוצא בו שהשרטוט על ידי צבע". הרי להדיא שהשרטוט הוא על ידי הצבע ולא דבר אחר. וכ"ש לדעת שאר ראשונים שהבאתי לשונותיהם לעיל בפרק א' שיטה ד' 'אין לשרטט על ידי צבע', שיש מהם שכתבו שאין לשרטט בצבע בלבד ולא זכרו עופרת או אבר. והרי בשרטוט בצבע אין דחיקה, ובפרט בעור שצריך דחיקה בחוזק. כן מוכח מדברי רבנו שמחה הנ"ל שכ' "או סגי בשרטוט הנראה לסופר בשעת כתיבה כדי שיהא הכתב שווה כגון בעופרת אף על פי שנמחקת השריטה לאחר זמן". הרי להדיא שהשרטוט בעופרת שפסל רבנו שמחה נמחק לאחר זמן, ואם איירי בחריץ והחיסרון הוא רק הצבע מה בכך שיימחק אחר זמן, הרי יש חריץ. וא"ת שגם החריץ הנעשה על ידי העופרת נעלם, א"כ מדוע תלה את הדבר בשרטוט בעופרת, היה לו לומר שגם המשרטט בברזל ולא לחץ חזק גם פסול, ולמה נקט דווקא עופרת. ובפרט שכ' עופרת, ומשמע גם שאר דברים הצובעים את הקלף (אבל לא צבעים שלא נמחקים), ומי אומר שצריך לדחוק. ובפרט שכל אחד יודע שעופרת לא צריך לדחוק בשביל לרשום אתה. עיין בהמשך שכן ס"ל הברוך שאמר והלבוש והמקדש מעט להדיא בדעת רבנו שמחה (ועיין הערה נט). וכן מתבאר מהנימוקי יוסף על הרי"ף ז"ל: "וכתב הרי"ף בפרק מצות חליצה גבי גט דכי משרטט ליה צריך לסרגולי במסרגלא ולא בדיוטא הילכך שמעינן מינה דכל מידי דצריך שרטוט לא סגי במידי דלעבד רושם כגון עופרת דהוי כדיוטא אלא צריך מידי דמסרגל כלומר שחורץ ואם שרטט במידי דלא חריץ". הרי להדיא שעופרת לא חורצת.
כן מתבאר בלבוש בסימן רע"א ז"ל: "ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו בדבר שהוא צובע שאינו נוי לכתוב, ועוד דלשון שרטוט שבא בהלכה גומא וחריץ משמע ולא צבע". הרי מבואר ששרטוט בעופרת הוא ללא חריץ. וכ"כ המק"מ בביאור בלבוש והברוך שאמר ס' רע"א ס"ק ל"ד וז"ל: "ובלבוש עוד טעם דנתקבל דשרטוט דווקא חריץ וגומא ולפ"ז גם בדיעבד פסול שרטוט צבע או עופרת כשלא דחק בו לעשות חריץ וכ"כ הב"ש דבעופרת הוי כלא שרטט כלל כיון שאינו חריץ הובא בגידולי הקדש". וכן עוד להדיא כתב המק"מ בס' ל"ב ס"ק כ"ב ז"ל: "לא ישרטט בעופרת (לשון הש"ע) קאי גם אשרטוט שיטה ראשונה שכ' המחבר וגם יש בה חומרה יותר כיון דמדינא בעי שרטוט צריך שיהיה חריץ, ועופרת רק צובע ואינו חורץ והוי בלא שרטוט כביו"ד רע"א בשרטוט בס"ת עיי"ש".^[61] וכן הבין הגידולי הקדש ס"ק י"ד בכוונת האליה רבה ז"ל: "וביותר קשה עליו דהכשיר שרטוט צבע דיו בס"ת דכיון דבעי שרטוט לא הוי יתור. והרי ראה דברי הברוך שאמר דמכשיר שרטוט תפילין בעופרת והרי שם כתב טעמו דאף הפוסלים שרטוט בתפילין בעופרת דאינו חריץ הוי כלא שרטט וכמ"ש רבנו שמחה". וגם תמה שם על הלחם חמודות שהכשיר עופרת ללא חריץ. וכן מבואר להדיא במלאכת שמים כלל ה' ס"ק ד' בדעת רבנו שמחה שהסתפק אם צריך חריץ או לא^[62]. וגם בס"ק ה' הבין כן בדעת הבני יונה, אליה, רבה, שהכשירו שרטוט בעופרת ללא חריץ. מבואר מכל הנ"ל, שגם הפוסקים הפוסלים שרטוט בעופרת ללא חריץ (המקדש מעט והמלאכת שמים), מודים שדעת הלחם חמודות, אליה רבה, והפוסקים שהעתיקו דבריהם כגון השולחן ערוך הרב ס' ל"ב ס"ח, מגן גיבורים ס' ל"ב, דעת תורה ס' ל"ב, ברכת המים (מובא בגידולי הקדש ס"ק י"ד), משנה ברורה סל"ב ס"ק כ"ב, ושו"ת בצל החכמה (ח"ב ס' נ"ד), ס"ל ששרטוט בעופרת הוא ללא חריץ. וגם המק"מ ס"ל שכן משמעות הפוסקים, אלא ס"ל שרבנו שמחה חולק ולכן חשש לשיטתו. רק המלאכ"ש ס"ל ששרטוט בעופרת איירי עם חריץ, עיין בפרק ו' 'שיטת המלאכת שמים' שביררנו בראיות ברורות דלא כדבריו.
וכן משמע בנחלת צבי או"ח סימן ל"ב ז"ל: "מ"ש לא ישרטט בעופרת כו'. כ"כ הארחות חיים [סי' כה] והגהות מיימון [פ"א אות ט]. ומבואר מדברי הגהות מיימון שבכל מיני צבעונים אסור לשרטט אפילו בשחור כגון בדיו", ואין ספק שכל שרטוט בדיו הוא ללא חריץ. והעתיקו הפרי מגדים ס' ל"ב. וגם מוכח בקסת הסופר סימן ג' אות ה' ז"ל: "הלכה למשה מסיני שס"ת ומזוזה צריכים שרטוט ואם כתבם ללא שרטוט פסולין. וצריכים לשרטט בדבר שהוא חורץ ועושה שריטה ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו שצובע". וכ' בלשכת הסופר אות כז': "... ומש"כ שם על הלבוש י"ל דהלבוש סמך על משכ' בהל' תפילין וע' אהע"ז ס' קכ"ה". וכוונתו להשיב על טענת הלחם חמודות על הלבוש, שבהלכות ס"ת רע"א משמעות הלבוש שאינו פוסל שרטוט בעופרת, ואילו בהלכות תפילין ס' ל"ב כ' שהמשרטט בעופרת פסול מדין צבע יתירה. ותמה על סתירה זו בלחם חמודות. וכ' הקסת ליישב, שהלבוש אמנם לא כתב פסול בהלכות ס"ת, אך מ"מ סמך על הלכות תפילין ששם כתב שפסול. ורואים בדבריו שהבין שמש"כ הלבוש בל' ס"ת ז"ל: "ועוד דלשון שרטוט שבא בהלכה גומא וחריץ משמע ולא צבע". הפסול הוא משום צבע יתרה, וכמש"כ בהל' תפילין, ולא משום שחסר בעצם השרטוט. וכמובן מוכח ששרטוט בעופרת איירי ללא חריץ.
לסיכום, שרטוט בעופרת שדברו הפוסקים הוא שרטוט על ידי צבע ללא שריטה בקלף. כן מבואר במרדכי, סמ"ג, רבנו שמחה, והנימוק"י ועוד. וכן מבואר להדיא בלבוש, לחם חמודות, שולחן ערוך הרב, מגן גיבורים, דעת תורה, ברכת המים, מקדש מעט, קסת הסופר, משנה ברורה, ושו"ת בצל החכמה.
♦

טענה ז'

יש טוענים: לשיטתכם, שכל סימון המתקיים ונעשה ללא צבע נחשב שרטוט, א"כ מדוע כתבו הפוסקים ששרטוט הנעשה בצד האחור של הכתב לא נחשב שרטוט, סוף סוף נעשית בליטה לצד הכתב וניכר היטב השרטוט.
תשובה: כתב הברוך שאמר וז"ל: "... ועליהם אנחנו סומכין דלא נקרא אפילו הדיוט כי היו בתראי וידעו כל הדעות וכדי להוציא את עצמינו מפלוגתא נ"ל לפי קוצר דעתי שטוב הוא שרטט בין השיטין לצד השער אבל למעלה ולמטה ולצדדין משרטטין לצד בשר ואין לסמוך על קוצר דעתי כי אם על פי מורה מומחה עכ"ה".
נמצאנו למדים שכלל לא ברירא ליה ששרטוט מאחור לא נחשב שרטוט . וכן משמעות האליה רבה ס"ק י"א שכתב טוב לשרטט מאחור. ויש לבאר את ספקו, על פי מה שכתב הרשב"א חלק ה סימן צ"ג ז"ל: "והדין נותן, שבכל מקום לא הצריכו שרטוט, אלא במקראות, ומשום כתיבה תמה, שאין מזכירין בו שום מקרא". וכ"כ הלבוש אבן העזר סימן קכ"ה וז"ל: "דהא דאמרינן בכל מקום שצריך שרטוט, היינו היכא דכתיב וכתבתם שדרשו בו כתיבה תמה, ואם אינו משורטט אין הכתב נקרא כתיבה תמה כיון שאינו מיושר ושווה". וכ"כ דברי מלכיאל ח"ג סימן ק"ל. מבואר מדבריהם ששרטוט הוא מדין כתיבה תמה, וא"כ יש מקום לומר שהשרטוט צריך להיות במקום כתיבה וככתיבה דמי, וממילא שרטוט מאחור לא נחשב שרטוט. כן מתבאר בתיקון ספר תורה לאלפא ביתא (ברוך שאמר המובא בב"י, נדפס בירחון סיני תשכ"ז) דס"ל שצריך דווקא לשרטט לצד הכתב, ומ"מ כתב בסוף דבריו וז"ל: "ונ"ל ראיה מדמסיק בפ"ב דגיטין בציץ היה כותבו מאבראי פי' דוחק למטה בצד פנים עד שהאותיות נראות בולטות למעלה בצד חוץ ומוכח שמה דחשיב כתב א"כ אפשר ג"כ חשיבי שרטוט בכה"ג". מבואר להדיא דס"ל ככל הנ"ל, דשרטוט הוא מדין כתיבה. נמצא שחיסרון שרטוט מאחור לא מחמת שאין חריץ וגומא או שינוי בהלכה למשה מסיני, אלא מחמת שיש להסתפק אולי סימון השרטוט צריך להיות דווקא לצד הכתיבה.
בשו"ת פרי עץ חיים ח"ה דף רס"א הסתפק בשרטוט מאחור וז"ל: "דבר זה לא בא מפורש בשום א' מהפוסקים... אלא הסברא והדעת נותנת שהשרטוט מצד מקום הכתיבה...". עיי"ש שם בכל התשובה איך לא ברירה ליה כלל דין זה, ורק נחת מסברא לפסול, מ"מ לבסוף כתב שאין בידינו לפסול עיי"ש בסוף התשובה. אמנם, הוא התקשה משרטוט בגט שמפורש בבית יוסף ס' קכ"ה וברמ"א שם שכן נחשב שרטוט לכל דבר. ודחה דכיון דשרטוט בגט הוא מדין מנהג ולא מעכב בדיעבד, א"כ אין להביא ראיה מגט לס"ת. אמנם דבריו אינם מוכרחים כלל. חדא, עיין לקמן בפרק ח' 'שרטוט בגט', שמוכח שהרמ"א ושאר הפוסקים הקילו רק במקום עיגון, מחמת דעת כמה פוסקים הפוסלים בדיעבד. וכ"כ הבית שמואל שם ס"ק י"ד בשם רש"י. א"כ ודאי שהפוסקים היו מחמירים לשרטט לצד הכתב אם היה איזה חשש. וכשכ' הרשב"א חלק א סימן אלף ר"כ וז"ל: "אף על גב דדברים אלו אין להם עיקר מדין הגמרא ואדרבה יש בזה מן הקושיות. ואפ"ה בערוה האמורה בתורה צריך לחוש לכתחלה כדי שלא יעמוד בית דין ויערער". א"כ גם הכא איך לא חששו שיבואו ויערערו על שרטוט זה. ועוד, המעיין בב"י שם יראה איך קשר שרטוט גט וס"ת בחדא מחתא ולא חילק בצורת השרטוט. וכן משמע בביאור הגר"א שם. וכן בכל הפוסקים שלא ציינו שיש חילוק בצורת השרטוט בין גט לס"ת. ועיין ברדב"ז ס' קנ"ו שהביא לתשב"ץ (הבית יוסף הביא בשם הקונטרסים, עיין 'פרק ה' שיטת התשב"ץ' בזה) שיש לשרטט מאחור, ולהדיא השווה שרטוט דגט לס"ת. וכן כתבו הפתחי תשובה ס' רע"א ס"ק י"ג, בנין ציון ס' ל"ב, אפיקי מגינים ס' ל"ב ס"ק ל"ה, הביאור הלכה ס' ל"ב ס"ו ד"ה וי"א דצריך, ספר מאיר עיני הסופרים סימן ד' אות א', דבעת הרדב"ז. ואף אחד לא חילק בין השווים. וכן דעתו של מו"ר הרב חיים קנייבסקי שליט"א, הובא בעולת יצחק ח"ב ס' ר"כ, ששרטוט דגט שווה לשרטוט דס"ת.
כתב האגור בהלכות תפילין סימן נ"א ז"ל: "ועמא דבר לשרטט מצד אחד של הכתב אם אינו יכול לכוון השיטות וכן הכשיר ר"ת והרא"ש ורוקח וסמ"ג והגהות מיימוניות". נראה בכוונתו שנהגו לשרטט מאחור בתפילין, וכעצתו של הברוך שאמר הנ"ל, דאל"כ מה כוונתו לשרטט מצד אחד של הכתב, הוה ליה למימר לשרטט, וסתם שרטוט הוא לצד הכתב. וא"כ מוכח ששרטוט מאחור נחשב שרטוט, ולכן כתב וכן הכשיר ר"ת וכו', דכיון שרטוט מאחור נחשב שרטוט, לדעת קצת פוסקים התפילין פסולות ולכן כתב שאנו סומכים על ר"ת שהכשיר שרטוט יתר בתפילין. ומאחר שכן ס"ל לאגור, שהוא פוסק מובהק, גם הברוך שאמר יודה לזה, כשכ"כ בעצמו.
לסיכום, כמעט כל הפוסקים ס"ל ששרטוט מאחור הוה שרטוט. כן מוכח באהע"ז סימן קכ"ה ובפוסקים שם. גם המחמירים לא החמירו כי צריך חריץ וגומא, אלא מפני שהשרטוט המקובל נעשה לצד הכתיבה ולא מאחור, וגם מבואר מדעתם שבדיעבד כשר. ומש"כ המלאכ"ש לפסול שרטוט מאחור הוא דעת יחיד ממש (הבאתי דבריו באריכות בפרק ו'), ואזיל לשיטתו דשרטוט הוא הלכה ללא טעם, וכבר הארכתי לעיל להוכיח דלא כדבריו. (ויש לציין דגם שרטוט הגווילים כשרים לדבריו, כמש"כ לעיל עיין שם).
שירטוט מאחורי הגוויל היה נפוץ בכל ספרי תורכיה וסביבותיה, וכן הוא בספרי איטליה. גם ספריו של רבי עזריה פיג"ו בעל גידולי תרומה ובינה לעיתים, מגדולי רבותינו האחרונים, כולם שורטטו מאחור, ומצד כתיבה סימני שריטה בעלמא.
בתמונות: ספר תורה מכ"י של הרב עזריה פיג'ו. שירטוט נעשה מאחור הגוויל, כמנהג גווילי תורכיה ואיטליה. כתוצאה משירטוט בחוזק מצד בשר, נעשו סימנים בעור מצד שער. סימני השרטוט מצד שער לא מורגשים כלל בהרבה מקומות, כפי שניכר בתצלומים. הגוויל מדוקק ומוחלק היטב מצד בשר, כמנהג ומסורת הגווילים, וכמו שהארכתי במאמרי 'מסורת גירוד הגווילים' (תודתי לרב ד"ר יחיאל צייטקין שזימן לי ספרי תורה אלו לצילום):

צד בשר של הגוויל

ספר תורה תורכי טיפוסי

ספר תורה איטלקי צד שערצד בשר (ניכר סימני שרטוט)

מגילה בלקנית

♦

טענה ח'

יש טוענים שמאחר שסימני השרטוט הם בצבע שונה מהגוויל דינם כמו שרטוט הנעשה בצבע.
תשובה: טענה זו מבוססת על אי הכרת הגווילים. בשונה מהקלפים שלנו, המעובדים בסיד, עור הגוויל, המעובד בעפצים, על פי רוב כאשר משרטטים אותו, מלבד החריץ שנוצר, נוצרים גם שינוי צבע במקום השרטוט. לחיצת העור על ידי מרצע היא הגורמת לשינוי צבע בעור. אמנם, יש גם גווילים שניכרים בהם רק סימני החריץ ללא שינוי צבע. אמנם יש לכך סיבות שונות, כגון קשיות העור, סוגי העפצים, ומהירות וחוזק של המשרטט. התמונות שלהלן, המתעדות ס"ת עתיקים ומיוחסים, ידגימו את שינוי הצבע בעור כתוצאה מהשרטוט.
ספר תורה השלם העתיק בעולם

ספר תורה מתקופת הגאונים

ספר תורה של הרב משה זאברהספר תורה של הרב יוסף זרקא

ספר תורה מרוקאי

פרק ה' – הרחבת שיטות הראשונים

להלן הרחבת השיטות: הגאונים, רבנו שמחה, הרא"ש, רבנו יהונתן מלוניל, הרשב"א, הנימוקי יוסף, ברוך שאמר, התשב"ץ.
♦

שיטת הגאונים והלכות גדולות

לכאורה יש להביא ראיה שאין כל חיסרון לשרטט אפילו בצבע לדעת הגאונים.
תשובות הגאונים - עמנואל (אופק) סימן נד שאלה לרבנו האיי ז"ל: "ועוד אנו רואים עתה דיש מן הגאונים מי שמנקד על הפסוקים ויש מי שאין מנקד כלל, וזה שמנקד מאין לו שהנוקד כשרטוט, ומי שאין מנקד טעות הוא או יש בו טעם. תשובה: ואנן קא חזינן גאונים מן יומי דרבנן סבוראי דקא כתבי לכל אתרותא פשיטי ודיאסקי וכתבין פסוקי כמות שהן ומשרטטין או דמנקדין והכין קא עבדינן והכין קא שמענא מינהון דור אחר דור דהאי ניקוד דקא מנקדין כשירטוט חשיב. ודאי שמעתא בהדיא שהניקוד כשרטוט לא חזי לנא (פ' לא כתוב בשום מקום שנקודות מועיל כשרטוט א.ט), אלא מיהו עמא דבר כן למעשה ורשואתא הכין עבדי. ודאמריתון מי שאין מנקד טעות הוא, הכין חזינא דמאן דכתיב בלא ניקוד ובלא שירטוט מטעו ליה".
מבואר מכאן שהנקודות הן במקום השרטוט, והוא מנהג קדמון, וכ"כ בשו"ת תשב"ץ חלק א סימן ב ז"ל: "עוד כתבת שאח"כ בא לידך ספר אחד בלשון הגרי בדיני תפלה ומועד חברו רב מימון אביו של הרמב"ם ז"ל וכתיב בו בלשון הגרי העניין שכונתו זו בלשון הקדש לוחות הנערי' המתלמדים בהם מותר לכתבם בחולו של מועד ואבאר לך עקר ראוי שתדעהו בזה העניין בכתיב' הלוחות ללמוד. דע שאין ראוי לכתוב מתיבו' כתבי הקדש שלשה תיבות בשום פנים בלי שרטוט ואם כתבן ונקד עליהם מותר ואמנם שתים יכול לכתוב בלי נקוד אבל ג' לא אלא א"כ שרטט או נקד ופסוק באגרת ישרטט ואח"כ יכתוב או ינקד עליו ואין מותר לכתוב אגרת לנערים לפי שהם עומדים לאבוד אלא בקונטרס...", עיי"ש שכן דעת הר"י מיגש ז"ל.
♦

דעת התשב"ץ

אמנם בהמשך התשובה הוא מפקפק במנהג זה (שגם היה נפוץ בזמנו) ז"ל: "איני יודע מנין לו זה אבל כן נהגו אנשי ארצות ישמעאל. ואיני יודע טעם לדבר שטעם השרטוט אינו אלא כדי שתהא כתיב' יפה ומיושרת ע"כ צריכה שרטוט קודם כתיבה אבל לכתוב בלי שרטוט ואח"כ ינקד דאיסורא מאי דעבד עבד והוי מעוות לא יוכל לתקון ואפי' לכתוב תחת הנקוד מסתברא דאסור דלא דמי שרטוט לניקוד. ואיני יודע טעם לניקוד אלא אם נאמר שכשכותב תיבה אחת או שתים קודם שיכתוב הג' ונקד עליהם הרי הוא כאלו נמחק ומה שכתב אח"כ הוי כאלו הוא תחלת כתיבה. ואין זה מספיק להתיר בלא שרטוט שכבר מצינו בס"ת ג' תיבות זו אחר זו נקודות לנו ולבנינו ועיין שבעד ונראה מכאן שאין הניקוד מוציאן מכלל כתיבה".
ועיין מש"כ בדעת זקנים מבעלי התוספות דברים פרק כ"ט ז"ל: "ובמסורת הגדולה שנינו דבעי על הנקודה הזאת דלנו ולבנינו למאי אתא. ומשני שכך אמר עזרא הסופר כשכתב בתורה אם יבא משה רבנו וישאל למה כתבת זה אומר לו לכך נקדתי עליהם ואם יאמר יפה כתבת אעביר הנקודה מעליהם משמע שהיה מסופק בנגלות אם הם לנו ולבנינו קודם שעברו ישראל את הירדן אם לאו ולפי' נקד עליהם. ומכאן קצת ראיה לאותם הכותבים פסוק בלא שרטוט שנוקדין על ב' תיבות קודם שיכתבו השלישי לפי שהנקודה כמחק מדקאמר עזרא לפיכך נקדתי עליהם והוי כאלו לא כתבתים דור או ישרטט ואח"כ יכתוב" עיי"ש.
♦

קושי בדברי התשב"ץ

נמצא למדים שמנהג לנקוד מעל האותיות היה נפוץ בזמנם, ומ"מ התשב"ץ והתוס' לא ברירה ליה טעם הדבר. וגם מה שביארו את טעם המנהג, שכיון שנקודות מעל האותיות נועדו לסימון מחיקה וממילא כל העומד למחיקה לא חייב שרטוט, הוא חידוש גדול. ועוד, מתוך דברי אביו של הר"מ שהביא התשב"ץ עצמו מוכח לא כן, עיי"ש שכ' להדיא שאסור לכתוב יותר משלש תיבות (אפילו עם נקודות) מסיבה שאסור למחוק דברי תורה (איירי שם בלוח תלמידים, שלאחר כמה ימים מוחקים את הפסוקים על מנת לכתוב פסוקים אחרים). א"כ מוכח שאע"פ שעמדו הפסוקים למחיקה, מ"מ הצריכו נקודות מחמת השרטוט. אמנם בנגלות דברי רב האיי ז"ל מתבאר טעמו של מנהג, והוא מנהג מסורת הגאונים. ומצאתי סמך למנהג הגאונים במדרש רבה שיר השירים פרשה א ז"ל: "ד"א תורי זהב נעשה לך, זה הכתב, עם נקודות הכסף, זה הסרגל". עיין במפרשים שהתקשו מה הדימוי נקודות לשרטוט. ולפי מנהג הגאונים מובן היטב.
♦

ביאור מנהג הגאונים

ולכ' מוכח לפ"ז שאפשר לשרטט אפילו בצבע, ואין כל צורך דווקא שרטוט ללא צבע. וכן מוכח מהתשב"ץ שלא עורר על נקודה זאת (עיין לקמן בפרק ה' 'שיטת התשב"ץ' שיש ראיה דס"ל דשרי לשרטט בצבע).
אמנם יש להבין את עצם הדבר שנקודות מעל האותיות מועילות כשרטוט. ויש לחקור בטעמו של שרטוט דר"י, האם הוא לצורך יישור הכתב לצורך קריאה או נוי הכתב והספר, כמו בספר תורה, או יישור הכתב לצורך סיבה אחרת. ובשלמא שרטוט דס"ת או מזוזה נועד לצורך יישור הכתב, לקריאה או נוי הספר, אבל שרטוט פסוקים בודדים בתוך איגרת או דברי תורה, שממילא אינם נכתבים ביושר, צריך להבין מה המטרה שהם יכתבו בשרטוט. לכן נראה שכל דינו של רבנו יצחק לדעת הגאונים, הוא מחמת ציון חשיבת הפסוק הנכתב, מחמת חשיבות דברי תורה, כי הדבר הנכתב בהבלטה משאר הכתב נותן לו חשיבות. וכן כ' הגהות יעב"ץ גיטין ו' ע"ב.
לפ"ז לא קשה מה שהקשה התשב"ץ דמה מועיל לנקד אחר שכבר כתבו ג' פסוקים, הרי עבר איסור, כי באמת שאני שרטוט דספר תורה ומזוזה, שהוא משום יישור הכתב, ולכן לא מועיל שרטוט אחרי כתיבה. משא"כ בדינו של ר' יצחק, שהוא משום חשיבות, א"כ אין בכך כלום שמנקדים אחרי כן, מאחר שהעיקר הוא ציון והדגשת הפסוק. ועוד מיושב קושיא גדולה שהקשו הראשונים, דלמה צריך הלכה לשרטט במזוזה, תיפוק ליה מדינו של ר"י שאין לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט. אולם לפי הנ"ל מיושב, דשרטוט דר"י אינו מחמת שרטוט דספרים לצורך הקריאה או נוי, אלא מחמת ציון חשיבות פסוקים בודדים הנכתבים באיגרות או דברי תורה.
אמנם לפי זה אין כלל ראיה לדעת הגאונים ששרטוט לסת"ם כשר בצבע, ורק בשרטוט דר"י מועיל צבע.
♦

ביאור חדש בדברי בעל הלכות גדולות

לפי הנ"ל יש לבאר ביאור חדש בדעת שיטת בעל הלכות גדולות סימן ל"ג וז"ל: "וצריך לסרגולי מגילתא ואי משרטיט בדיותא ולא כלום, עד דמסרגיל סרגולי, דהלכתא כרבי יצחק דאמר (גיטין ו ב) שתים כותבין בלא שירטוט שלש אין כותבין". ויש לעיין, מדוע דווקא בהלכות חליצה בחר הבה"ג לכתוב דין זה, דאין לשרטוט בצבע. עיין בבה"ג סימן י"ט הלכות מגילה ז"ל: "וכי קארי מתבעי למיקרי במגילה דכתיבא כהילכתא ומסרגלא וכתיבא בדיותא ולא בדכתיבא בדפתרא או על מחקא או דכתיב בסמאני בסומקא או ביורקא או בדהבא, עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו, דתנן (שם יז א) הייתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הדיפתרא ועל הנייר לא יצא, עד שתהא כתובה על הספר ובדיו", עיי"ש איך האריך בכל פרטי כתיבת מגילה ולא הזכיר איסור שרטוט בצבע. אמנם לפי הנ"ל יש לבאר שכוונת הבה"ג לשלול מה שנהגו לשרטט פסוקים בנקודות (מוכח שעשו כן רק בפסוקים, אבל לא בסת"ם, כי יתכן שיש פסולים נוספים או טרחא מרובה, משא"כ בגט חליצה שיש מעט פסוקים), ולכן העיר בזה רק בהלכות חליצה, ששם נכתבים פסוקים בודדים. ועוד מובן מדוע הוא נקט דווקא דיו, כי הם היו מנקדים בזמן הכתיבה, וא"כ מסתמא נהגו לנקד בזמן הכתיבה עם הדיו שכתבו בו. גם הלשון שכתב: "וצריך לסרגולי מגילתא ואי משרטיט בדיותא ולא כלום, עד דמסרגיל סרגולי", קשה להבינו, מה הפרוש עד דמסרגל סרגולי. כאילו אומר 'עד שתשרטט שרטוט'. עיין פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תצא דף מ"ד ע"א ז"ל: "גט חליצה צריך לסרגולי למגלתא במסרגלא ולא בדיותא". מה פירוש מסרגלא, משמע מלשון סירגול- ישר א"כ מה המשמעות לסרגל אם זה דבר ישר. ולפי הנ"ל מובן, עיקר קפידא של הבה"ג הוא לא מחמת שרטוט שורות ישרות עם צבע או דיו, אלא עיקר הקפידא היה על הנקודות שמעל האותיות, דאין הנקודות בצורה של סרגל ליישר את הכתיבה, וכמו שכתב התשב"ץ: "ואפי' לכתוב תחת הנקוד מסתברא דאסור דלא דמי שרטוט לניקוד". דהיינו שרטוט-סירגול הוא קווים ישרים המיישרים את כתיבת האותיות וניקוד לא דומה לשרטוט. א"כ מובן מה שכתב בה"ג: "צריך לסרגולי למגלתא במסרגלא", אין הכוונה עם מה משרטטים אלא על ידי מה משרטטים, שצריך לשרטט על ידי סרגל ליצור קווים של שרטוט ולא נקודות. ותראה את לשון המאירי גיטין דף ו ע"ב ז"ל: "ויש נוהגים לעשות נקדות על המקרא כשהם כותבין אותו בלא שרטוט לרמז שרטוט ואינו כלום". והוא ממש כלשון בה"ג 'ולא כלום'.
♦

הבנת שאר הראשונים

אמנם משאר הראשונים משמע שהם פירשו את הבה"ג שיש קפידא לשרטט ללא צבע. עיין ספר המנהיג הלכות הגט עמוד תרס"ט ז"ל: "ובהלכות גדולות לסרגולי לגיטא במסרגלא ולא בדיותא וגם בעופרת כעין הגלחים לא יתכן כדיותא. ובריש מסכת סופרים והלכה למשה בסיני שמסרגלין בקנה". משמע שהוא משוה את דינו של הבה"ג למסכת סופרים שיש לשרטט ללא צבע. עיין בנימוקי יוסף על הרי"ף אחר שהביא לשון של בה"ג וז"ל: "הילכך שמעינן מינה דכל מידי דצריך שרטוט לא סגי במידי דלעבד רושם כגון עופרת דהוי כדיוטא אלא צריך מידי דמסרגל כלומר שחורץ...". דהיינו שהוא פירש את כוונת בה"ג שצריך לשרטט ללא צבע. אמנם נראה שהוא נדחק לפרש את הלשון של בה"ג: "צריך לסרגולי למגלתא במסרגלא", ולכן כתב: "דמסרגל כלומר שחורץ". וכמו שהקשינו לעיל, דלשון סרגול משמעותו יישר ולא דבר חורץ. אמנם לפי הנ"ל מיושב טפי.
לסיכום, דעת רב האיי, הר"י מיגש, הר' מימון אביו של הרמב"ם, ומנהג הגאונים, שנקודות מעל הפסוקים נחשבות שרטוט לכל דבר. ובדעת הבה"ג, התשב"ץ ס"ל דלא מועילות נקודות מעל האותיות לצורך שרטוט.
♦

שיטת רבנו שמחה לאור דברי הברוך שאמר

שיטת רבנו שמחה הובאה באור זרוע חלק א הלכות תפילין סימן תקמ"ג ובמרדכי הלכות קטנות רמז תתקנ"ב ובברוך שאמר. אמנם חשיבות יתירה יש בהעתקת הברוך שאמר את דברי ר' שמחה, מאחר שהוא הביא את לשון של רבנו שמחה עצמו^[63], כדמוכח שם. אע"פ שבעצם ספקו של רבנו שמחה המובא בראשונים, אין כלל הבדל בין הגרסאות, מ"מ לפי המובא בברוך שאמר מתבאר שיש הבדל אחד מהותי^[64], ונלע"ד שמתוכו מתבאר ביאור חדש בספקו של רבנו שמחה, שכמעט שלא עמדו עליו רוב רבותינו האחרונים.
♦

משמעות ספקו של רבנו שמחה כדמשמע מדברי האור זרוע

באור זרוע שם, לפני שהביא את ספקו של רבנו שמחה, האריך להוכיח שספר תורה חייב בשרטוט מדינא ולא מדין נוי, לאפוקי שיטת רבנו תם המחייב רק שרטוט עליון בספר תורה מדינא ובין השיטין מחייב שרטוט מדין נוי. ומיד אחרי כן מביא את ספקו של רבנו שמחה על איזה שרטוט אנו מקפידים, ורצה לפשוט את ספקו מהמדרש המכנה את קווי השרטוט לתלתלים עיי"ש (העתקתי את לשונו לעיל פרק א' שיטה: שרטוט המתקיים). וא"כ לפי האור זרוע, משמע שרבנו שמחה הסתפק בשרטוט ספר תורה (שהוא מעיקר הדין), האם התורה הצריכה שרטוט המתקיים. וכן נראה דס"ל הרבה אחרונים בדעת רבנו שמחה (עיין לעיל פרק ג' משא ומתן טענה ג').
♦

שיטת רבנו שמחה כרבנו תם, ששרטוט בספר תורה הוא מדין נוי ולא מעיקר הדין

אמנם מדברי הברוך שאמר, שהעתיק את לשון ספרו של רבנו שמחה (שוודאי היה גם לפני האור זרוע), מוכח שרבנו שמחה ס"ל כדעת רבנו תם בספר תורה. וז"ל הברוך שאמר (עם ביאור) : "הא לך לשון רבנו שמחה ז"ל וס"ת משום נוי משרטטין לה בין שטה לשטה והא דאמר בגמ' במגילה צריך שירטוט כאמיתה של תורה היינו מזוזה דיש בה מלכות שמים ולא מיירי בתורה ממש". פ' מאחר שס"ל ששרטוט בספר תורה הוא רק מדין נוי ולא הלכה למשה מסיני. ולפי זה התקשה רבנו שמחה איך מותר לשרטט בין השיטין בספר תורה, הרי כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט, ולשיטתו המשרטט בתפילין נפסלו התפילין, ולכן כתב בהמשך שם: "והא דאמר בירושלמי כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וגם בפ"ב דברכות, התם קאי אחתן שפטור מק"ש לילה ראשונה ואם קרא מחזי כיוהרא ונקרא הדיוט אבל לא אפטור כי האי גוונא". פ' החילוק בין תפילין לס"ת תורה, הוא מחמת שבס"ת יש תועלת של נוי בתוספת השרטוט, משא"כ בתפילין מחמת שהם מחופים אין כלל עניין בנוי. וממשיך רבנו שמחה וכותב "ותו אי סגי בשרטוט העליון מאי קווצותיו תלתלים דדריש אסירגולי והא ליכא אלא סירגול אחד", פ' נראה דקשה ליה דכיון דחיוב שרטוט בס"ת הוא רק שורה עליונה מדין ר"י, א"כ שמא סגי בכך להשוות נוי לס"ת, וא"כ אין היתר לשרטט תוספת שורות. ובשל כך הוא כתב שמוכח מהמדרש ששרטטו גם שאר שורות, א"כ מוכח שיש תוספת נוי בשרטוט בין השיטין. וממשיך רבנו שמחה ומסתפק "ובשירטוט עצמו אני מסופק במה משרטטין אם אנו מקפידים בשרטוט המתקיים וניכר לעולם שישרוט בברזל או סגי בשירטוט הנראה לעיני הסופר בשעת כתיבה כדי שיהא הכתב שוה כגון בבדיל או בעופרת אע"פ שנמחקה השריטה לאחר זמן או אם רוצה לשרטט בסיקרא או בצבע אחר שיתקיים כל ימי שהכתב קיים ומיהו לשון שרטוט משמע לשון גומא וחריץ. וממה שאמר בויקרא רבה קווצותיו תלתלים זה הסרגול הוה משמע שצריך שרטוט המתקיים הנראה כעין תלתלים (כן נוסף באור זרוע והמרדכי עיין הערה^[65]). ושוב אמר בה"ג גריס בסידור חליצה הלכה כר' יצחק שאמר ב' כותבין ג' אין כותבין ואם שרטט ליה בדיוטא לאו כלום הוא עכ"ל".
מתבאר לפי הנ"ל, ביאור חדש בספקו של רבנו שמחה אם צריך שרטוט המתקיים. רבנו שמחה סובר ששרטוט בספר תורה אינו הלכה למשה מסיני, אלא הוא בא מדין זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות. מטרת השרטוט היא ליישר את הכתיבה למטרת נוי הספר. ולפי זה, הסתפק רבנו שמחה, אם שרטוט שאינו מתקיים יש בו נוי לספר, מצד זה שהוא מיישר את הכתיבה, או שמא יש צורך שגם סימון השרטוט יישאר גם לאחר הכתיבה, לצורך נוי הספר (שספר בו שיש סימני שרטוט מראה על חשיבות הדבר שעליו כותבים)^[66]. וכן מוכח ממה שהביא ראיה לספקו מהמדרש הנ"ל, שלדעת רבנו שמחה איירי בספר תורה, לחייב שרטוט מתקיים מדין נוי ולא משום חיוב^[67]. כן נראה שהבין הרב יום טוב ליפמאן (הברוך שאמר המובא בב"י) בתיקון ספר תורה שלו^[68] (נדפס בירחון סיני תשכ"ז) בדעת רבנו שמחה. וכ"כ השאילות משה ס' מ"ד.
ולביאור ספיקו של הברוך שאמר עיין הערה^[69].
לסיכום, לאור שיטתו של רבנו שמחה, כפי שהיא מובאת בברוך שאמר, מתבאר שרבנו שמחה סובר ששרטוט בס"ת (בשאר שורות) הוא מחמת נוי, ומתוך כך הוא הסתפק, האם שרטוט בס"ת הוא רק למטרת יישור הכתב או שמא מלבד מטרת יישור הכתב, יש חובה שסימני השרטוט ייראו גם אחרי הכתיבה, להשוות תוספת נוי והדר. אמנם בשרטט את החייב מעיקר הדין, כגון שרטוט מזוזה, שאין בו כלל עניין של תוספת נוי^[70] אלא יישור הכתיבה, בזה אין כלל להסתפק אם צריך שרטוט המתקיים, אבל לשרטט בעופרת עדיין לא מוכרע לרבנו שמחה.
♦

שיטת הרא"ש

כתב הרא"ש מגילה פרק ב ז"ל: "והא דאמרי' לעיל תפילין אין צריכין שרטוט פירש רבנו תם היינו דלא בעי שרטוט בין כל שיטה ושיטה אלא עושה שרטוט אחד למעלה וכותב למטה כמה שיטין הלכך אני אומר הא דאמרינן שלש אין כותבין היינו בשיטה ראשונה מכאן ואילך השיטה העליונה הוי כמו שרטוט כי היכי דאמרינן הכא דאם שרטט העליונה שוב אין צריך שרטוט ולא מסתבר לחלק דשאני הכא דכיון שהראשונה משורטטת נכתבה ביושר הלכך הוי כמו שרטוט לאותה שתחתיה לפי שסתם בני אדם יודעין לאמן ידיהם לכתוב כל השיטה ביושר בלא שרטוט". משמע שהשורה העליונה משמשת כשרטוט לכתב התחתון. א"כ מוכח ששרטוט בצבע מועיל. ותדע שהרא"ש לא הביא את דיוקו של ר"י הנ"ל שאין לשרטט בעופרת, וגם רבנו ירוחם לא הביא דין זה.
אמנם, לכאורה היה מקום לדחות דאיירי הרא"ש בשרטוט דר"י, אבל שרטוט דס"ת ומזוזה לא מועיל שיטה עליונה כשרטוט. וכמש"כ רעק"א במה"ק ס"נ לחלק בין שרטוט דס"ת ומזוזה לשרטוט דר"י, שהוא רק משום יישור הכתיבה, וא"כ אין ראיה לשרטוט דס"ת ומזוזה דמועיל לשרטט על ידי צבע. זה אינו. חדא, משום שרעק"א עצמו כתב שהרא"ש לא ס"ל חילוק הנ"ל. ועוד, מבואר ברא"ש שמחלק בין חיוב שרטוט דרב יצחק, המחייב לשרטט רק את השורה העליונה, לשרטוט מזוזה בכל השורות. שיטה זו בנויה על ר"ת בספר הישר סימן ק"ד, שהקשה למה לי הללמ"ס לחייב מזוזה בשרטוט, תיפוק ליה מדינו של רב יצחק שאסור לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט. ותירץ שההללמ"ס מחייבת את שאר שורות וחיוב דרב יצחק לשרטט שורה עליונה בלבד. מוכח מכאן שדינו של רב יצחק הוא מהתורה. וא"כ מהיכא תיתי לחלק בניהם. ועוד מוכח, שלא רק שלא חילק הרא"ש כחילוקו של רעק"א אלא מוכרח דלא סבירא ליה כחילוקו, דאל"כ איך חידש דין לקולא בדינו של רב יצחק לשרטט רק שורה עליונה. ועוד עיין שו"ת בני ציון שסתר חידושו של רעק"א מהאור זרוע עצמו^[71]. וכן סתמו כל הראשונים, וכמו שכ' רעק"א עצמו בתשובה. ומה עוד שמושג שרטוט המתקיים לא נזכר כלל בראשונים (למעט רבנו שמחה).
לסיכום, דעת הרא"ש ששרטוט אפילו בדיו הוה שרטוט. ונראה שמתיר שרטוט בצבע לכתחילה.
♦

שיטת רבנו יהונתן מלוניל

כתב רבנו יהונתן מלוניל על הרי"ף שבת דף ל"ג ע"ב וז"ל:
קלף, מפורש בפירוש המשנה. וקמ"ל רב השתא שעל קלף ראוי לכתוב בין תפילין בין מזוזה, אבל בדוכסוסטוס אין ראוי לכתוב אלא מזוזה. וזו היא מצוותיו [צ"ל: מצוותו] לפי שהוא יותר חזק, ומצות מזוזה שתהיה משורטטת כולה ואם לא הייתה קשה ועבה לא הייתה מתקיימת. אבל תפילין אין צריכין שרטוט אלא שיטה ראשונה, משום דר' יצחק [גיטין ו', ב'] דאמר אסור לכתוב ארבע אותיות אלא בשרטוט, וכיון שמשורטט הראש הדף סגי ליה בהכי, ולפיכך הוכשרו להיכתב בקלף.
(חילוק נוסף) גם לפי שאדם כופל אותם בכמה כפלים כעיגול ספר תורה ונגללין מתחלתן לסופן ומעמידין אותן בבית אחת קצר וצר, טוב הוא לזה הקלף שהוא דק הרבה, מה שאין כן המזוזה שאין צריך לדחוק בה, ויש מספר לשיטותיה עשרים ושתים אין לפחות מהן ואין להוסיף עליהן ומונחת בתיק ארוך כמדת גבהה ראוי לה דוכסוסטוס שהוא עב.
לכאורה, מהתירוץ הראשון יש ללמוד, ששרטוט הוא רק באופן שחורץ את הקלף, ולכן בתפילין סגי בקלף דק כיון שחייבים רק שורה אחת לשרטוט, משא"כ מזוזה שחייבת שרטוט בכל שורותיה, צריך דוכסוסטוס, שהוא עבה וחזק ויכול לקבל את השרטוט. ואם הייתה אפשרות לשרטט כגון בצבע, א"כ אין הכרח לכתוב תפילין על קלף דווקא. וכן משמע בפירושו לרי"ף הלכות מזוזה^[72] דף ה ע"א וז"ל: "תפלין אין צריכין שרטוט, לפי שעיקרן על הקלף שהוא דק הרבה ואי משרטט ליה יקרע ורבני צרפת מצריכי ליה שרטוט שיטה עליונה משום מילתא דר' יצחק [גיטין ו' ע"ב] שתים (כתובין) [כותבין] שלש אין כותבין".
♦

ביאור דברי הר"י מלוניל

אמנם יש לעיין, במה שכתב שמזוזה ראויה להיכתב על דוכסוסטוס כיון שהיא עבה ויכולה לקבל את השרטוט, א"כ מדוע מזוזה ראויה להיכתב על קלף, כש"כ בשבת הנ"ל, הרי הקלף אינו ראוי לקבל שרטוט דמזוזה (בכל השורות). עיין במאירי, שגם הלך בדרך רבנו יהונתן והרגיש בזה, וז"ל: "ומ"מ אחר שצריכה שרטוט צריכה לבינוני שבעורות והוא הדוכסוסטוס שאינו חזק כגוויל ולא דק כקלף אלא ממוצע ביניהם, ומזוזה כל ששנה בה הן שכתבה על הקלף הן שכתבה על הגוויל כשרה, על הקלף אעפ"י שצריכה שרטוט אפשר לשרטט בנחת ומאחר שאינה מיטלטלת כשרה בדיעבד אף בקלף". הרי מבואר, שלמרות שהתורה פטרה שרטוט לכתיבת תפילין על קלף מפני שהקלף יקרע, אין הכוונה משום שא"א כלל לשרטט את הקלף, אלא הכוונה היא שבשרטוט רגיל, כיון שהקלף יכול להיקרע, התורה לא הטריחה לשרטט בכל אופן. אמנם מזוזה, שעיקרה להיכתב על הדוכ', נתחייבה בשרטוט, הרוצה לכתבה על הקלף מוכרח לשרטט בנחת, ואינו נפטר מחובת שרטוט מחמת כן.
נמצא, שסיבת פטור חובת שרטוט בתפילין, הוא מחמת ששרטוט באופן הרגיל יכול לקרוע את הקלף והתורה לא הטריחה לשרטט בכל אופן (ואולי משום שהם גם מכוסים). וא"כ ה"ה שהתורה לא הטריחה לשרטט באופן אחר שאינו קורע את הקלף, כגון בעופרת וכדומה.
ועוד, בלאו הכי י"ל דס"ל לרבנו יהונתן כדעת המאירי שם וז"ל: "ושהשרטוט נעשה בקנה. ובכיוצא בו כל שאינו נעשה בדבר הצובע את הקלף כעופרת וכיוצא בו". וכמו שהבאנו את שיטת ר"י שאין לשרטט בעופרת משום נוי או כתב ע"ג כתב, וא"כ האפשרות היחידה לשרטט ללא צבע היא על ידי חריטה, ולכן פטרה התורה מחובת שרטוט. עיין לקמן שכן מוכח בשיטת הנימוק"י.
♦

סתירה בדברי הר"י מלוניל

ועוד, עיין בפירושו על הרי"ף דף ה ע"ב וז"ל: "ואין צריכות שרטוט, תפילין לפי שאין אדם קורא בהן אלא הן מונחין כל הימים בתיק הבתים כספר תורה בארונו וכן מזוזה. [ט"ז ע"ב] מגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה, דהיינו מזוזה דפסקינן דצריכה שרטוט". ולכאורה הוא טעם אחר מדוע תפילין אינם חייבים בשרטוט.
וגם במאירי יש לכאורה סתירה דומה. עיין במאירי שם וז"ל: "וטעם צרך השרטוט כדי לישר הכתב, ותפלין מיהא הואיל ומחופין בעור ואין נראים לעין אינם צריכים שרטוט, ואעפ"י שהמזוזה אף היא אינה נראית לכל אינה דומה לתפילין שהרי אין בה הסגר אלא שמונחת בתוך שפופרת ואין חובה לסתום חור מזוזת הפתח אלא שנהגו כן שלא תהא יד הכל מצויה למשמש בה, אבל תפילין מחופין בקלף אחד. ואח"כ בתוך עור הבתים ואח"כ תופרין אותן יפה שאף תפירתן חובה, ומתוך כך אין צריכין שרטוט". אמנם לעיל מיניה כתב כרבנו יהונתן, שכיון שתפילין פטורים משרטוט לכן כשרות בקלף.
♦

יישוב

ונראה לומר שמש"כ לפטור תפילין משרטוט כיון שהקלף דק, אינו טעם אמאי תפילין פטורים מעצם חיוב שרטוט ליישר את הכתיבה אלא הוא טעם מדוע הלכה למשה מסיני חייבה קלף רק בתפילין. והוא, שכיון שתפילין פטורים משרטוט (מחמת שאינם נראים) א"כ ראויים הם להיכתב על קלף שאינו ראוי לשרטוט. ועוד טעם לכתוב תפילין על הקלף הוא מחמת שהקלף דק וקל להכניס לתוך בתי התפילין. ומה שכתב לפטור תפילין משרטוט כיון שהם מחופים ואינם עומדים לקריאה, היא סיבה לפטור תפילין מדין שרטוט, כיון שכל מטרת השרטוט היא ליישר את הכתב לצורך הקריאה ובתפילין אינם עומדים לקריאה. אבל עצם ההלכה לכתוב תפילין על קלף אינו טעם מספיק לפטור משרטוט, כיון שאפשר לשרטט בנחת.
♦

יישוב לדעת רבנו יהונתן

אמנם לרבנו יהונתן א"א לומר כן, כיון שבהלכות מזוזה הוא כתב להדיא שסיבת פטור חובת שרטוט היא מחמת דקות הקלף. ונראה לכאורה שיש ליישב באופן אחר, דמש"כ במגילה הנ"ל שטעם הפטור הוא משום שאינם נקראים, הוא למ"ד שתפילין ומזוזה פטורים משרטוט (כמבואר שם שגם מזוזה פטורה משרטוט) ולכן פירש משום שאינם עשויים לקרא. אמנם, בפירוש לשבת והלכות מזוזה הנ"ל, מבאר לפי מסקנת הסוגיא שמזוזה צריכה שרטוט, א"כ בהכרח אין סיבת הפטור משום שאינם נקראים קריאה, דא"כ מדוע מזוזה חייבת בשרטוט, אלא ודאי שטעם פטור חובת שרטוט בתפילין הוא מחמת שתפילין דינם על הקלף, וא"א לשרטט את הקלף. אמנם זה דוחק, שבפרושו למגילה, שהוא פירוש על הרי"ף, יבאר רק את טעמו של מ"ד שפוטר מזוזה משרטוט, וטעמו שמ"ד שחייבת בשרטוט לא יפרש.
ולכן נראה יותר שכוונת רבנו יהונתן, כמש"כ הר"ן במגילה דף י"ח ע"ב ז"ל: "ותפילין שאינם צריכים שרטוט אפשר לומר מדאמר רחמנא מזוזה מכלל דתפילין לא צריכי שהתפילין ומזוזה כיון שלא ניתנו לקרות בהן מן הדין אינן צריכין שרטוט שאין שרטוט אלא בס"ת ושאר הספרים שניתנו לקרות בהן כדי שלא יתערבו השיטות וירוץ הקורא בהן ואתיא הלכה למשה מסיני והצריכה שרטוט למזוזה אבל תפילין בדינן עומדים ואין צריכין שרטוט כלל שלא ניתנו לקרות בהן אלא מחופין וטמונין הן בעורן". דהיינו שאע"פ שמזוזה אינה צריכה שרטוט כיון שהיא לא ניתנה לקריאה, מ"מ אתיא הלכה למשה מסיני לחייב מזוזה בשרטוט. עיין בר"ן על הרי"ף שנתן טעם למה חייבה הלכה למשה מסיני כיון שהיא נבדקת יותר מתפילין עיי"ש. הרי מתבאר, דעיקר הטעם לפטור תפילין משרטוט הוא משום שאין הם עשויים לקרא בהם, ומזוזה אע"פ שאין היא עומדת לקריאה מ"מ כיון שהיא נבדקת יותר מתפילין, חייבה התורה לשרטטה.
ועל פי הנ"ל יש ליישב את דברי רבנו יהונתן, דלעולם טעם פטור תפילין משרטוט הוא כמש"כ במגילה הנ"ל, שתפילין ומזוזה פטורים משרטוט משום שאינם נקראים (לולי הלכה למשה מסיני לחייב מזוזה), והוא טעם לפטור תפילין מחובת שרטוט הלכה למשה מסיני. אמנם הטעם הנ"ל הוא רק סגי לפטור שרטוט בשאר שורות, אבל לא סגי לפטור חובת שרטוט בשורה עליונה, הנובע מדינו של רב יצחק האוסר לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט בכל אופן, וא"כ מדוע הותר לכתוב תפילין ללא שרטוט אפילו בשורה עליונה, כמתחייב מדינו של רב יצחק. ולזה כתב לתרץ בהלכות מזוזה הנ"ל, שסיבת פטור שרטוט בתפילין אפילו בשורה עליונה הוא משום חלישות הקלף. וכן מוכח שבהלכות מזוזה איירי בשרטוט דרב יצחק, דמיד אחרי כן הביא את דעת רבני צרפת לחייב בתפילין שרטוט בשורה העליונה ולא חששו שמא יקרע הקלף.
לסיכום, רבנו יהונתן מלוניל ס"ל ששרטוט הוא לצורך קריאה וליישור את הכתב. ויש להסתפק אם הוא אוסר לשרטט בצבע.

שיטת הרשב"א

שו"ת הרשב"א חלק ה סימן צ"ג ז"ל: "ושרטוט נמי, לא בעי, שכך שנינו: על הכל כותבין: על יד של עבד. ואין משרטטין יד העבד. והדין נותן, שבכל מקום לא הצריכו שרטוט, אלא במקראות, ומשום כתיבה תמה, שאין מזכירין בו שום מקרא". לכאורה יש לדייק מכאן ששרטוט הוא דווקא על ידי שריטה, דמה ההכרח שא"א לשרטט ביד של עבד, תיפוק ליה שישרטט בעופרת ושאר צבעים.
אמנם נלע"ד מלבד שלא כתוב שצריך שיהיה גומא אלא שריטה בעלמא, לאפוקי צבע, מ"מ אפשר דס"ל כדעת הר"מ והרי"ף שעופרת ושאר צבעים כשרים לכתיבת גט, א"כ א"א לשרטט בעופרת או כל צבע אחר, כי יש חיסרון של כתב ע"ב כתב. ועוד נראה מדבריו שראייתו מעבד אינה הכרח גמור, ולכן כתב שהדין נותן, פי' ללא הכרח מעבד, כי שרטוט הוא רק לפסוקים. ובאמת הה"א לחייב בגט אינו מוכרח כלל.
ועוד נודע שיש סתירה ברשב"א בזה, עיין בשו"ת שלו חלק א סימן אלף ר"כ ז"ל: "דע כי הטעם הוא משום דכתב ספר כריתות. וכל שנקרא ספר צריך לשרטט וכדאמרינן גבי מגילה צריכה שרטוט כאמתה של תורה משום דאיקרי ספר". א"כ יש לדייק מכאן להפך, ששרטוט אינו דווקא בשריטה, דאל"כ איך כותבין על יד של עבד, לדעות המחייבים שרטוט מדין ספר.
לסיכום, משמעות הרשב"א ששרטוט הוא מחמת כתיבה תמה, וכל סימון מועיל ליישור הכתיבה.
♦

שיטת הנימוקי יוסף

כתב הנימוקי יוסף על הרי"ף ז"ל: "וכתב הרי"ף בפרק מצות חליצה גבי גט דכי משרטט ליה צריך לסרגולי במסרגלא ולא בדיוטא (מקורו בבה"ג הנ"ל) הילכך שמעינן מינה דכל מידי דצריך שרטוט לא סגי במידי דלעבד רושם כגון עופרת דהוי כדיוטא אלא צריך מידי דמסרגל כלומר שחורץ ואם שרטט במידי דלא חריץ וכתב טפי מג' תיבות מתורה ונביאים וכתובים להתלמד, איסורא דרבנן עבד משום דלאו שרטוט מקרי ובטל נוייו אבל יש לו קדושה כשאר ספרים שלא נעשו כתקנן".

משמעות לכאורה בדברי הנימוקי יוסף

יש לכאורה לדייק מכאן, שמשמע ששרטוט הוא דווקא בחריצה (ויישאר גומא) אבל כל סימון אחר לא מקרי שרטוט^[73]. אמנם לפי זה יהיה אסור להדפיס ספרים וחידושי תורה ללא שרטוט (חריץ), וגם אם דפוס לא חשיב כתיבה, מ"מ הוא חייב בשרטוט, כמש"כ הרמ"א יו"ד רפ"ד. אמנם עיין לקמן בפרק ז' 'שרטוט בספרי דפוס' שהוכחנו שגדולי הפוסקים ס"ל שאין צריך שרטוט בספרי דפוס, מאחר שהכתב מיושר. וכ"כ הרב אלישיב זצ"ל בהערות גיטין ו ע"ב. וכ"כ בשבט הקהתי ס' ש"ו. א"כ נראה דלא קיי"ל כהנימוק"י. ועוד נראה, דלא קיי"ל כהבנת הנמוק"י בהלכות גדולות מאחר שכבר הארכנו למעלה בדעת מרן, בפרק ב' ופרק ג' טענה ג', שכמעט כל גדולי הפוסקים ס"ל שכוונת בה"ג לפסול שרטוט בצבע מדין כתב ע"ג כתב, ולא משום חיסרון בעצם השרטוט.

ביאור דברי הנימוקי יוסף

אמנם בלאו הכי, יש לפרש את דברי הנמוק"י שכוונתו למעט שרטוט בצבע או כל רושם אחר משום נוי (ולא להצריך גומא בדווקא). וכן מתבאר מתוך לשונו, שכ' "דכל מידי דצריך שרטוט לא סגי במידי דלעבד רושם כגון עופרת דהוי כדיוטא אלא צריך מידי דמסרגל כלומר שחורץ", דהיינו שבא למעט שרטוט בעופרת ולא בא לרבות שרטוט עם גומא. ועוד יש להוכיח ממש"כ בהמשך "איסורא דרבנן עבד משום דלאו שרטוט מקרי ובטל נוייו". ואם החיסרון הוא שאין גומא, מה שייך שבטל נוייו, הוה ליה למימר דאינו שרטוט ועבד איסורא, אלא ודאי כוונתו היא שכיון שעבר ושרטט בעופרת לא חשיב שרטוט כשר, כיון שכל מהות השרטוט היא לייפוי הכתב והספר בכללותו, וא"כ כשעבר ושרטט בעופרת גרע מנוי הספר ולכן נחשב כלא שרטט. וכן מסתבר לבאר כן בדבריו, דקשה לומר שכוונת הנמוק"י לחייב שרטוט עם גומא בדווקא בדינו של רב יצחק האוסר לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט, ואיך יכתוב אדם פסוקים על נייר אם יצטרך לחרוץ סימן שרטוט, ובודאי יקרע (שבקל נקרע נייר, הרבה יותר מעור בהמה).

ראיה לביאור הנ"ל

ומצאתי ראיה גדולה בנימוקי יוסף הוצאת זכרון שאול ז"ל: "פ' ר"ת בין כל שיטה ושיטה אבל שאר ספרים כגון תורה נביאים כתובים לא צריך כל שיטה ושיטה אלא אחת למעלה ובצדדין אחת מכאן ואחת מכאן דבהכי איכא נוי דאפשר ליישר הכתב". הרי כתב להדיא שבתורה נביאים וכתובים, השרטוט הוא למטרת יישור הכתיבה ליפות את הכתב. א"כ מוכרח שמש"כ 'שאינו שרטוט ובטל נוייו' כוונתו כמש"כ. וכן מבואר בעוד מקומות דס"ל שמטרת שרטוט הוא משום נוי הכתיבה. כ"כ בגיטין ו' ע"ב ז"ל: "שתים כותבים פירש רש"י ז"ל שלש תיבות של תורה או נביאים או כתובים. ולא קשיא מתפילין שיש בהן כמה תיבות ואין צריכים שרטוט. דהיינו בין שטה לשטה אבל למעלה ולצדדין בעינן אי נמי שלש או ארבע דאין כותבין הוא בעשויים להתלמד וצריך נוי אבל תפילין שתופרים בתוך עור ליכא להאי טעמא". וכן בחידושיו למגילה י"ח ע"ב ז"ל: "ומיהו תפילין אין צריכים שרטוט לפי שאין האדם קורא בהם אלא גנוזים בתוך הבתים".
לסיכום, דעת הנימוקי יוסף ששרטוט הוא מחמת נוי הכתיבה (על כל פנים בספר תורה) שתהיה מיושרת. מ"מ ס"ל שיש חיסרון של נוי אם משרטט בצבע.
♦

שיטת הברוך שאמר

הברוך שאמר, אחרי שהביא את ספקו של רבנו שמחה, כתב: "נראה לי לפי קיצור דעתי שמכאן משמע שיכול לשרטט בתפילין בבדיל או בעופרת בין שיטה לשיטה אפי' לרבנו שמחה, אחר דלא נקרא שרטוט אא"כ עושה גומא או חריץ כדמשמע לשון שרטוט, אבל אין לסמוך על קיצור דעתי כלל כי אם על פי מורה מומחה".

קושיא על הבנת האליה רבה בברוך שאמר

עיין אליה רבה סימן לב ז"ל: "ונ"ל דס"ל לחלק בין תפלין דאין צריך שירטוט, לספר תורה דצריך שירטוט. מיהו בלחם חמודות דף ע"ח [שם אות כה ומלבושי יום טוב סק"ז] תמה על הלבוש הנ"ל, הא דעתו דכשר, וצ"ע. ואם שירטט בדיו, משמע מעטרת צבי [ס"ק ט"ז] דכשר בדיעבד. שוב מצאתי בספר ברוך שאמר [עמוד סה] שכתב זה לשונו, משמע שיוכל לשרטט התפילין בבדיל או בעופרת בין שיטה לשיטה אפילו לרבנו שמחה דפוסל שירטוט בתפילין, אחרי דלא נקרא שירטוט אלא א"כ עושה גומא וחריץ, ע"כ. הרי דמתיר אפילו לכתחלה, א"כ די לנו שנאסר לכתחלה". מבואר מתוך האליה רבה שמש"כ הלבוש ביו"ד סימן רע"א ז"ל: "ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו בדבר שהוא צובע שאינו נוי לכתוב, ועוד דלשון שרטוט שבא בהלכה גומא וחריץ משמע ולא צבע". בדיעבד כשר ורק בתפילין פסול מטעם צדדי (כן הבינו דבריו כל האחרונים).
ולכאורה דברי האליה רבה צריכים עיון, שבתחילה כתב ששרטוט בעופרת כשר בס"ת ובתפילין פסול, והביא את הלחם חמודות שאין לחלק וגם בתפילין כשר. וא"כ איך לכאורה הביא את הברוך שאמר לדייק ממנו שאין חיסרון בשרטוט בעופרת מדין חציצה או צבע יתירה בדיעבד, הרי לכאורה מבואר להדיא דשרטוט בעופרת לא נחשב שרטוט כלל. וכן הקשה הגידולי הקדש בס' רע"א ס"ק י"ד.

ישוב קושיא הנ"ל

נקדים, שעצם דברי הברוך שאמר צריכים ביאור. מאחר שמבואר להדיא, בדברי רבנו שמחה ובה"ג ששרטוט בעופרת לא נחשב שרטוט, א"כ מה ראה הברוך שאמר להסתפק אם מותר לשרטט שרטוט יתר בתפילין, הרי שרטוט בעופרת לא נחשב שרטוט. ונלע"ד שהברוך שאמר הסתפק, אם כוונת רבנו שמחה לפסול גם בדיעבד. ומה שפסל הבה"ג שרטוט בצבע, הוא רק מדין נוי ולא מדין עצם חובת שרטוט^[74]. וא"כ לא רצה לסמוך על הבנתו בזה. ועוד, הרי סוגיית שרטוט יתר בתפילין, נידונה כמעט בכל הראשונים ואף ראשון לא נתן עצה כ"כ פשוטה לצאת ידי שיטת רבנו שמחה.
ולפי זה נראה, דמה שהקשה המקדש מעט הנ"ל, איך הכשיר האליה רבה שרטוט בעופרת הרי הברוך שאמר ס"ל שלא נחשב שרטוט, לא קשה מידי, דאין סלקא דעתך לפסול שרטוט בעופרת מדין שרטוט, מחמת דברי הברןך שאמר, שהסתפק בכוונת רבנו שמחה, ובפרט שמרן השולחן ערוך ס"ל ששרטוט בעופרת כשר בדיעבד, ולא קיי"ל כרבנו שמחה. ומה שדייק האליה רבה מהברוך שאמר, הוא רק לעניין שרטוט בצבע שאין חיסרון מצד כתב ע"ג כתב או צבע יתירה (ואין לומר שבזה הוא חולק על הפוסקים האוסרים לשרטט בצבע מחמת נוי, דאפושי מחלוקת לא מפשינן), שמוכח שאין כל חיסרון לשרטט בעופרת מצד הצבע. וממה שאינו נחשב שרטוט מחמת שאינו מתקיים, פשיטא ליה דלא קיי"ל כוותיה.
וכבר ביארנו לעיל שרבנו שמחה הסתפק אם צריך שרטוט המתקיים, ודייק מלשון שרטוט שמשמע שצריך חריץ וגומא. וביארנו על פי פסקי אור זרוע והרבה אחרונים שכוונת רבנו שמחה להוכיח מלשון חריץ וגומא שצריך שרטוט המתקיים לעולם. א"כ אין לנתק את דברי הב"ש מדברי רבנו שמחה ולחדש שצריך חריץ וגומא אלא כוונתו ברורה לחייב שרטוט המתקיים. ועוד, לא מבואר כלל לדעת הב"ש שצריך שגומת השרטוט תישאר לעד אלא עיקר חיוב הוא לעשות שריטה בעור על מנת שתתקיים (או לאפוקי צבע כנלע"ד). וכל המשרטט בכוח עד שנוצרת גומא שפיר דמי, אע"פ שלאחר מכן הגומא לא ניכרת מ"מ כיון שסימון השרטוט ניכר כשר.
לסיכום, הברוך שאמר מסתפק אם צריך שרטוט המתקיים לעיכובא. דעת מרן ורוב האחרונים שלא צריך שרטוט המתקיים, וגם לאלו שצריך הוא רק לכתחילה.
♦

שיטת התשב"ץ

מאחר שאחת הטענות של המערערים היא שאע"פ שמבואר בראשונים שטעם השרטוט הוא ליישור הכתיבה, מ"מ כיון ששרטוט הוא הלכה למשה מסיני והוא מילתא בלא טעמא, א"כ צריך להחמיר, וכל שינוי מצורת השרטוט יש חשש גדול שהשרטוט פסול. ולמדו כן משו"ת תשב"ץ ח"א סימן ב:
ומה ששאלת טעם דשרטוט נראה שהוא כדי שיה' הכתב מיושר ומש"ה אמרי' בפ"ב דמגילה (י"ח ע"ב) מזוזה צריכה שרטוט תפילין א"צ שרטוט משום דמזוזה נבדקת פעם א' בשבוע וכיון שקורין בה תדיר. צריכה שתהיה בכתב מיושר ותפילין כיון שאין נבדקין אין צריכין שרטוט. ור"ת ז"ל כ' שמזוזה ומגלה צריכין שרטוט בכל השטות וס"ת ותפילין סגי בשטה עליונה ואין דבריו נראין אלא בין ס"ת בין מזוז' ומגלה בכל השטות' צריכין שרטוט ותפילין אפי' בשטה עליונה אין צריכין ואעפ"י שהסופרים החמירו על עצמן לשרטט תפילין אפי' בכל השטות. ובזה יש ראיו' ואין להאריך. ומ"מ אעפ"י שטעם השרטוט נראה שהוא כדי שיהא הכתב מיושר אפ"ה אמרי' בפ"ק דגיטין (ו' ע"ב) האי מילת' לאו מילתא דתליא בסברא אלא גמרא היא וכיון דגמרא היא אין לנו בו אלא מה שקבלנו. ואין לשאול מפני מה אין תפילין צריכין שרטוט וג' תיבו' באגרת צריכין שרטוט דגמרא היא ולא סברא.
מבואר מתוך דברי התשב"ץ ששרטוט, אפילו דר"י, הוא מילתא בלא טעם. והוכיח כן מהגמ' בגיטין ו' ע"ב: "מאן לימא לן דרבנו אביתר בר סמכא הוא? ועוד, הא איהו דשלח ליה לרב יהודה: בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן ויתנו (את) הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו, וכתב ליה בלא שירטוט, וא"ר יצחק: שתים כותבין, שלש אין כותבין, במתניתא תנא: שלש כותבין, ארבע אין כותבין! א"ל אביי: אטו כל דלא ידע הא דרבנו יצחק לאו גברא רבה הוא? בשלמא מילתא דתליא בסברא - לחיי, הא גמרא היא, וגמרא לא שמיע ליה". מבואר מכאן ששרטוט בפסוקים הנכתבים באיגרת, לולי הגמ' דר"י א"א לדעת מסברא. ומכאן הוכיח התשב"ץ שחיוב שרטוט הוא דבר של קבלה, ולכן א"א לשאול מדוע תפילין פטורות משרטוט ואילו תיבות באיגרת כן חייבות.

ביאור בדברי התשב"ץ

אמנם לכאורה נראה שדעת התשב"ץ היא שיטה יחידאה. מבואר לעיל פרק א', מכל הראשונים שהקשו מדוע תפילין פטורות משרטוט ומזוזה חייבת, הרי להדיא דס"ל שיש טעם וסיבה לחובת שרטוט. וכן מוכח מדברי הרא"ש מגילה פ"ב ז"ל: "דשאני הכא דכיון שהראשונה משורטטת נכתבה ביושר הלכך הוי כמו שרטוט לאותה שתחתיה לפי שסתם בני אדם יודעין לאמן ידיהם לכתוב כל השיטה ביושר בלא שרטוט". ופשיטא לדעת התשב"ץ שהיא הלכה ללא טעם, אין כלל מקום להקל כדברי הרא"ש.
ועוד, מה שדייק התשב"ץ מהגמרא להוכיח שמטרת שרטוט היא ללא טעם, לא זכיתי להבין דבריו. חדא, הגמ' לא איירי שם בשרטוט בסת"ם אלא רק לדינו דר"י, שחידש לכתוב אפילו כמה תיבות של פסוק בתוך איגרת. וא"כ ודאי שיש חידוש בזה, דהוה סלקא דעתך שמה שחייבה התורה לכתוב דברי תורה עם שרטוט הוא משום צורך הקריאה או נוי הכתב והספר, אבל לכתוב פסוק אחד בתוך איגרת מה בכך שלא ייכתב בשרטוט, הרי כל האיגרת אינה משורטטת ומה שייך נוי בזה, קמ"ל שצריך שרטוט כדי להחשיב דברי תורה או טעמים אחרים. ועוד, כל זה הוא לפני שאמר ר"י את דינו, שלא היינו יודעים את דינו מתוך סברא, מ"מ אחר שהוא אמר את דינו ודאי שיש בו היגיון וסברא.
אמנם אחר העיון בדבריו, מתבאר שכוונת התשב"ץ באומרו ששרטוט הוא מילתא בלא טעם היא רק לעצם החיוב של שרטוט. אולם, אחר שחייבה ההלכה לשרטט, ודאי שהגדר הוא יישור הכתיבה. ונקדים מה שכתב לעיל מיניה להקשות על שיטת אביו של הרמב"ם והר"י מיגש, שכתבו לנקד על הפסוקים במקום שרטוט (מדובר שם על לוח של תלמידים), וז"ל: "איני יודע מנין לו זה (לאביו של הרמב"ם) אבל כן נהגו אנשי ארצות ישמעאל. ואיני יודע טעם לדבר שטעם השרטוט אינו אלא כדי שתהא כתיב' יפה ומיושרת, ע"כ צריכה שרטוט קודם כתיבה אבל לכתוב בלי שרטוט ואח"כ ינקוד דאיסורא מאי דעבד עבד והוי מעוות לא יוכל לתקון". הרי שכ' להשיג על דברי אביו של הרמב"ם והר"י מיגש מכח הסברא ששרטוט הוא לצורך יישור הכתיבה, ומכח זה דחה דבריו. וצ"ע איך ממש אחרי כן כתב שהוא מילתא בלא טעם. אמנם המתבונן היטב יראה שאין כלל קושי בדבריו. באמת ס"ל לתשב"ץ שכל מקום שהתורה חייבה בשרטוט ודאי שהולכים בתר הסברא של יישור הכתיבה. אמנם כאשר אנו מוצאים שפעמים יש מקומות שאין חיוב שרטוט, א"א לשאול מדוע לא חייבים בשרטוט, כי הסיבה לחייב שרטוט היא בלא טעם. ולכן כתב: "ולכן א"א לשאול למה תפילין פטורות משרטוט ותיבות באיגרת כן חייב". דהיינו אין לשאול טעם מדוע במקום אחד חייבה ההלכה שרטוט ובמקום אחר פטרה ההלכה מחיוב לשרטט, מ"מ במקום שחייבה ההלכה שרטוט ודאי שהוא משום יישור הכתיבה. וממילא כל סימון העוזר לשרטוט הכתיבה שפיר מקרי שרטוט. כ"כ הקונטרסי שיעורים גיטין דף צ"ח ע"ב. ועיין ביביע אומר יו"ד ח"א ס' כ' אות י' שהביא את המראה הנוגה על הרמב"ם ובנו של החקרי לב מובא בשו"ת חקרי לב מהדורא בתרא (חיו"ד סי' כד)^[75], דמוכח דס"ל כן בדעת התשב"ץ, ודלא כהמלאכת שמים הנ"ל, וכ"כ היביע אומר שם.

ראיה לדברינו הנ"ל

ומצאתי ראיה גדולה שכן ס"ל התשב"ץ, מדברי הרדב"ז חלק א סימן קנ"ו ז"ל: "וטעמא דבעי שרטוט (בגט) משום דכתיב ביה ספר וס"ת מי סגי שרטוט כה"ג: תדע שהצריכו האחרונים ז"ל שיהיה השרטוט מבחוץ כדי שלא יראה מבפנים ואי סגי בשיכפול הנייר מה לי מבחוץ מה לי מבפנים וכן נראה מלשון רשב"ץ ז"ל^[76] שכתב ועל השרטוט מקובלני מרבותי שהשרטוט מבחוץ וכן עמא דבר. וא"ת א"כ אמאי אין משרטטין באבר וי"ל דאפ"ה נרא' מבפני' צבע אבל בברזל או בקנה אינו נראה כשמשרטטין אותו מבחוץ אבל כשמשרטטין אותו בפנים יש לחוש שאפי' בברזל לפעמים נרא' לכך תיקנו שרטוט מבחוץ עכ"ל (מדברי רבנו פרץ כ"צ) ר' יעקב בן רב יצחק הכהן הברצלוני, משמע מדבריו שאין שרטוט אלא באבר או בברזל או בקנה וכיוצא בו שרושם קצת בנייר אבל כפילת הנייר אינו רושם כלל כי לפי שעה הוא מתפשט". הרי להדיא דס"ל בדעת התשב"ץ ששרטוט בעופרת נחשב שרטוט, וגדרי שרטוט בגט וס"ת שווים, כש"כ הרדב"ז והביאור הלכה ס' ל"ב ד"ה וצריך.

החולקים על יסוד הנ"ל

אמנם עיין במלאכת שמים כלל ה' ס"ק א', מהר"ם שי"ק סימן רנ"ט ר"ס ודברי יציב סימן קפ"ז^[77], דס"ל בדעת התשב"ץ ששרטוט הוא לא משום יישור הכתיבה וגם נקטו בפשטות דבריו. ולא זכיתי להבין דבריהם. חדא, דלא עמדו על כוונתו של התשב"ץ וכנ"ל. ועוד, איך נקטו כדבריו בפשטות, ולא הרגישו שדעת סה"ת, סמ"ג, אור זרוע, הרא"ש ועוד ראשונים, וכן נפסק להלכה, כדעת ר"ת בספר הישר סימן ק"ד, לחלק בין שרטוט שורה עליונה מדין דר"י לשרטוט מזוזה בכל השורות. וכידוע, חידש ר"ת מכח ישוב הסוגיא, דמאי צריכותא דהלכה למשה מסיני לחייב שרטוט במזוזה, תיפוק ליה מדר"י דאין לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט וכן יש לשאול מתפילין. ותירץ ר"ת דשרטוט דר"י הוא רק בשורה העליונה, משא"כ מזוזה הלכה למשה מסיני לשרטט בכל השורות. ופשוט דלהבנת התשב"ץ אין מקום לשאול ואין מקום לחדש דין כזה, ובפרט לקולא. וגם לדעת התשב"ץ, דלא ס"ל כר"ת אלא כדעת הרמב"ן ועוד, שגם בשרטוט דר"י צריך לשרטט כל השורות, מבואר להדיא ברמב"ן, ר"ן ועוד, שכן הקשו אמאי תפילין פטורות ומזוזה חייבת, העתקתי דבריהם בפרק א'. א"כ מבואר שדעת התשב"ץ היא דעה יחידה (להבנתם), ודבריהם צריכים לי עיון גדול. וכ"כ הרב יביע אומר ח"א יו"ד ס' כ' או' י' לדחות את הבנת המלאכת שמים בדעת התשב"ץ.
לסיכום, דעת התשב"ץ היא ששרטוט הוא משום יישור הכתיבה, וכל סימון אפילו עופרת נחשב שרטוט, וככל הראשונים, אך מ"מ ס"ל שיש מקומות שההלכה לא חייבה שרטוט בכתיבת פסוקים ואין לשאול על זה טעם (וזה דלא כהראשונים).
♦

פרק ו' – הרחבת שיטות האחרונים

שיטת הרדב"ז

הרדב"ז חלק א סימן קנו ז"ל:
שאלת ממני אודיעך דעתי על שנהגו הסופרים לכפול הנייר שכותבין עליו הגט י"ב כפלים כמנין שיטות הגט במקום שרטוט אי שפיר למעבד הכי או לא. תשובה מסתברא שאין זה שרטוט שהרי בעוד שכותב השיטות הראשונות יתבטל מקום הכפל וחוזר לכמות שהיה^[78] וטעמא דבעי שרטוט משום דכתיב ביה ספר וס"ת מי סגי שרטוט כה"ג: תדע שהצריכו האחרונים ז"ל שיהיה השרטוט מבחוץ כדי שלא יראה מבפנים ואי סגי בשיכפול הנייר מה לי מבחוץ מה לי מבפנים וכן נראה מלשון רשב"ץ ז"ל שכתב ועל השרטוט מקובלני מרבותי שהשרטוט מבחוץ וכן עמא דבר. וא"ת א"כ אמאי אין משרטטין באבר וי"ל דאפ"ה נרא' מבפני' צבע אבל בברזל או בקנה אינו נראה כשמשרטטין אותו מבחוץ אבל כשמשרטטין אותו בפנים יש לחוש שאפי' בברזל לפעמים נרא' לכך תיקנו שרטוט מבחוץ עכ"ל (מדברי רבנו פרץ כ"צ)[ר"י הכהן מברצלונה]^[79]: משמע מדבריו שאין שרטוט אלא באבר או בברזל או בקנה וכיוצא בו שרושם קצת בנייר אבל כפילת הנייר אינו רושם כלל כי לפי שעה הוא מתפשט. עוד יש ראיה ממ"ש הרב הנזכר לכן יזהר הסופר שלא יכתוב על קו השרטוט כדי שלא תראה התיבה עקומה כי אם תחת השרטוט בין שרטוט לשרטוט ולא יהיו התיבות עוברות מהשרטוטין ע"כ: ואם איתא דסגי בכפל הנייר אפי' שיכתוב על קו השרטוט מה בכך אין הכתובה מתעקמת כלל ומ"מ מודה אני שאם הנייר קשה שיהיו הכפלים עומדים וניכרים עד סוף כתיבת הגט סגי בהכי דמה לי שישרטט בקנה או בחוט או בכל דבר העומד וניכר הטעם הוא כדי שתהיה כתיבה ישרה והא איכא ולא תימא אם יהיה סופר אומן שכותב כתיבה ישרה סגי בלא שרטוט שלא חלקו חכמים בדבר אלא לעולם בעי שרטוט כס"ת.
מדברי הרדב"ז מוכח ששרטוט מטרתו ליישר את הכתיבה. וכל סימון שמועיל ליישור הכתיבה דינו כשרטוט, כמש"כ: "משמע מדבריו שאין שרטוט אלא באבר או בברזל או בקנה וכיוצא בו שרושם קצת בנייר אבל כפילת הנייר אינו רושם כלל כי לפי שעה הוא מתפשט". הרי להדיא שאפשר לשרטט באבר (עופרת) והעיקר שיהיה ניכר בזמן הכתיבה, ותלה את כל החיסרון במה 'שלפי שעה מתפשט'. וכן מוכח ממה שכתב: "או בכל דבר העומד וניכר", הרי לפני כן איירי בכל דרך לחרוץ בנייר או בקנה או בחוט, א"כ מה הוסיף בכל דבר העומד וניכר? אלא ודאי לשרטט באבר וכדומה, וכש"כ למעלה. ועוד מוכח בדבריו שכ': "ואם איתא דסגי בכפל הנייר אפי' שיכתוב על קו השרטוט מה בכך אין הכתובה מתעקמת כלל", פירוש, שכפל בנייר (לא נייר קשה) לא דמי לשרטוט עם חריץ שמעקם את הכתיבה, דהיינו שאין כל גומא ניכרת (בכפל של הנייר). ומ"מ החיסרון הוא לא משום דלא נקרא שרטוט, אלא משום שנעלם ולא ניכר. ומה שמודה בנייר קשה אינו מטעם ששם יש גומא, אלא מטעם שהשרטוט מתקיים וניכר עד סוף הכתיבה, כמו שכתב: "ומ"מ מודה אני שאם הנייר קשה שיהיו הכפלים עומדים וניכרים עד סוף כתיבת הגט סגי בהכי דמה לי שישרטט בקנה או בחוט או בכל דבר העומד וניכר הטעם הוא כדי שתהיה כתיבה ישרה". וכן מוכח שכל הסיבה לפסול שרטוט הוא מפני שבשעת הכתיבה אינו ניכר.
וכן כתבו הפתחי תשובה ס' רע"א ס"ק י"ג^[80], בנין ציון ס' ל"ב^[81], אפיקי מגינים ס' ל"ב ס"ק ל"ה, הביאור הלכה ס' ל"ב ס"ו ד"ה וי"א דצריך^[82], ספר מאיר עיני הסופרים סימן ד' אות א'.
ומצאתי ראיה נפלאה בשו"ת רדב"ז (מכתב יד) יורה דעה (חלק ח) סימן ז ז"ל: "ולענין דבוק אות באות אני סובר כדעת הרשב"א שאם הוא בסוף האות גורד הדיבוק וסגי, ואם הוא באמצע האות או בראשו צריך האות תיקון כאשר כתבתי למעלה, שאם הגרידה משנה צורת האות יגרוד ויתקן, ואם אינו משנה יגרוד עד שישנה צורתה ויתקן. ולא מיבעיא אם הנשאר אחר הגרידה אין בו צורת אות כלל, אלא אפילו נשאר בו צורת אות אלא שאין האות שהוא צריך, משלים עליה ומתקנה... שהרי כל סדר הכתיבה כך היא, שהרי כשרוצה לכתוב שי"ן תחילה כותב יו"ד ואחר כך משלים עליה, ואעפ"י שאותו המקצת לאו נכתב לשם זה האות שהוא רוצה לתקן, לית לן בה, שהרי אותו המעט נכתבה לשם ספר תורה או תפילין או לשם גט, ולא ראינו שיצריכו לשם האות ממש. ויצא לנו מזה שאם היה שם טיפת דיו או שרטוט, שאין יכול להשלים עליו, שהרי אותה טיפה או שרטוט לא נכתב לשם קדושה, ונמצאת מקצת האות שלא בקדושה". מוכח ממה שכתב בסוף 'טיפת דיו או שרטוט', שמדובר על שרטוט בדיו, דאל"כ איך ס"ד שיצטרף לכתיבת אות.
לסיכום, דעת הרדב"ז היא שכל סימון לצורך יישור הכתיבה דינו כשרטוט הכשר לסת"ם ולגט, ואפילו בצבע (למעט גט). וכן הבנת האחרונים בדעתו. וכן ס"ל הרב משה פרובינציאלי.
♦

שיטת הלבוש

כתב הלבוש יורה דעה סימן רע"א ז"ל: "ספר תורה צריכה שירטוט משום שהוא נוי שמיישר הכתב על ידה, ואם כתבו בלא שרטוט פסול, דילפינן כתיבה כתיבה ממזוזה, ובמזוזה כולי עלמא מודי שצריכה שרטוט, ואם לא שרטט פסולה כמו שיתבאר בעזה"י בסימן רפ"ח [ס"ח]". וביאר יותר הלבוש באבן העזר סימן קכ"ה ז"ל: "נהגו לשרטטו כדי שיהא כתב מיושר ושווה לקרותו, מיהו אם לא שרטטו לא מיפסל בכך, דהא דאמרינן בכל מקום שצריך שירטוט, היינו היכא דכתיב וכתבתם שדרשו בו כתיבה תמה, ואם אינו משורטט אין הכתב נקרא כתיבה תמה כיון שאינו מיושר ושווה, ובגט אין צריך כתיבה תמה דלא כתיב וכתבתם אלא וכתב לה וגו' ". מבואר בלבוש שהגדר של שרטוט הוא משום כתיבה תמה ונוי הכתב. וכן הוא במזוזה.

שרטוט בעופרת

ובטעם הפסול של שרטוט בעופרת מצאנו כמה ביאורים בדעתו. ביו"ד סימן רע"א ז"ל: "ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו בדבר שהוא צובע שאינו נוי לכתוב, ועוד דלשון שרטוט שבא בהלכה גומא וחריץ משמע ולא צבע"^[83]. טעם הראשון הוא משום נוי וכמו שביאר הדרישה הנ"ל. טעם נוסף שצריך דווקא לחרוט את סימון השרטוט ולא לצבוע. מקורו בב"י, שהביא את רבנו שמחה שכ' "וקצת נראה לשון שרטוט גומא וחריץ". אמנם הלבוש באורח חיים סימן ל"ב לא הזכיר את הטעם השני וז"ל שם: "לא ישרטט בעופרת, מפני שמקום השירטוט נשאר צבוע, והוי צבע יתירה בתפילין ופסול ואפילו הוא שחור, דהו"ל כתב יתר". וגם באהע"ז סימן קכ"ה לא הזכיר טעם שצריך דווקא לחרוט, וז"ל שם: "ויש ליזהר מלשרטט באבר מפני שהוא צובע והוי ככתב על גבי כתב שפסול, דוכתב כתב אחד משמע".
והנראה בדעתו, נקדים לשאול, מדוע מרן הב"י בסימן רע"א בהעתיקו את ספקו של רבנו שמחה לא העתיק את דברי בה"ג שאסור לשרטט גט חליצה בדיו, כמו שהביאו האו"ז והמרדכי, ומאידך באהע"ז סימן קכ"ה בב"י העתיק מרן את ספקו של רבנו שמחה וגם את דעת הבה"ג. ונראה לומר דמרן ס"ל דלמסקנת רבנו שמחה אין כלל חיסרון לשרטט בצבע בסת"ם, ורק בגט יש חיסרון משום כתב ע"ג כתב (אלא א"כ שירטט בדיו), וכן ביאר הלבוש את החילוק הנ"ל, כיון שנאמר בגט 'וכתב' כתב אחד משמע, משא"כ בס"ת שאין חיסרון של כתב ע"ג כתב (וכדעת הפמ"ג ס' ל"ב). מתוך זה מבואר מדוע מרן השמיט את דעת הבה"ג בהלכות ס"ת. אמנם בהלכות גיטין פסק כמותו (מ"מ מרן חשש לשיטת ר"י שלכתחילה אסור לשרטט בעופרת).
ולפ"ז מבוארים דברי הלבוש, דבהלכות ס"ת הביא את טעמו של רבנו שמחה ששרטוט על ידי צבע לא מיקרי שרטוט, משא"כ בהלכות גיטין כתב שסיבת הפסול הוא משום כתב ע"ג כתב. וכן בהלכות תפילין, שמעיקר הדין פטורים משרטוט, הביא טעם של צבע יתירה.

קושיית הלחם חמודות

לחם חמודות הל' ס"ת ס"ק כ"ה ז"ל: "הטור סימן רע"א דפירש ר"י דלא אתא לאפוקי סכין אלא עופרת וכיוצא בו שצובעין וכ"כ המרדכי בה"ק וכ"כ בסה"ת וסמ"ג והגה' מיי' וכתב עוד המרדכי בשם א"ז בשרטוט עצמו מסופק רבנו שמחה אם צריך שרטוט שיהא ניכר וקיים לעולם כגון לשרטט בברזל או סגי בשרטוט כדי שיהא ניכר לסופר שיכתוב בשוה כגון בבדיל או בעופרת ואף על פי שלאחר זמן נמחה השריטה או אם יכול לשרטט בדיו או בצבע המתקיים כל ימי שהכתב קיים וקצת נראה לשון שרטוט גומא וחריץ עכ"ל ומכל הלין אין נראה שאם עבר ושרטט בצבע שיהא כאן שום פסול והרי לרבנו שמחה אפשר ויכול להיות שצריך לעשות כן כדי שיתקיים וכן לא ראיתי בדברי האחרונים שתהא הס"ת פסול משום כך אלא שראיתי לרמ"י ז"ל (הלבוש) שכתב בהלכות תפילין סימן ל"ב סעיף ו' שאם שרטט בעופרת שנשאר מקום השרטוט צבוע הוי צבע יתירה בתפילין ופסול ואפילו הוא שחור דה"ל כתב יתר עכ"ל וזה תימה בעיני למה יפסל בכך והברייתא לא הזכירה שום פסול וגם אין נראה כן מדברי הפוסקים כמ"ש ואף רמ"י עצמו בהלכות ס"ת סימן רע"א סעיף ה' לא הזכיר שום פסול ואין נראה לחלק דתפילין כיון שא"צ שרטוט לכ"ע הלכך כי שרטט ועשהו בצבע ג"כ דמש"ה פסול משא"כ בס"ת דלמסקנת הפוסקים צריכה שרטוט דאין טעם בדבר דכיון דמשום חדא אין כאן פסול ומשום דעביד תרתי לפסול ומנ"ל הא ועוד שהוא ז"ל עצמו לא הזכיר זה הטעם ולכן דבריו צריכין עיון". והעתיקו דבריו האליה רבה, משנה ברורה ועוד פוסקים.

תירוץ הקסת הסופר ודחייתו

אמנם עיין בקסת הסופר בלשכת הסופר ז"ל: "ולא ישרטט בעופרת כתב בס' בני יונה ז"ל ואם שרטט בדבר הצובע אינו פוסל ימ"מ ה' ס"ת עכ"ל ותיבת ימ"מ הוא ט"ס וצ"ל מ"מ (מעדני מלך) כי שם הוא. אבל אינו מוכרח^[84]. ומ"ש שם על הלבוש י"ל דהלבוש סמך א"ע על מ"ש בהל' תפילין שפסול. וע' ב"י אהע"ז ס' קכ"ה". מ"מ בקסת רק כתב "לא ישרטט בעופרת וכיוצא בו שצובע". מבואר שלא הכריע לאיסור.
מ"מ מה שכתב ליישב דברי הלבוש, שבהלכות תפילין כתב לאסור מדין צבע יתירה ובהלכות ס"ת לא כתב שהמשרטט בעופרת פסול כיון שכבר הזכיר זאת בהלכות תפילין. ונלע"ד דבריו צע"ג, הרי מבואר להדיא בלבוש בהל' ס"ת ז"ל: "לא ישרטט בעופרת וכיוצא בו בדבר שהוא צובע שאינו נוי לכתוב". הרי הלבוש כתב להדיא ששרטוט בעופרת הוא מחמת חיסרון של נוי ולא בגלל צבע יתירה. ועוד, לא מסתבר לפסול מדין נוי, כמש"כ המק"מ ס"ק ל"ד. וכן הוא פשוט בסברה. וגם המשנה ברורה לא העתיק דבריו וסמך על הלחם חמודות. ועיין בקסת הסופר, שלא החליט לאסור כדעת הלבוש אפילו בס"ת ומזוזה.
ועוד מה שציין לאהע"ז סימן קכ"ה, נראה שכוונתו לומר ששם מוזכר הפסול של שרטוט בצבע, וכמו שכתב הלבוש בהלכות תפילין שיש חיסרון של צבע יתירה. וצ"ע, כי מבואר להדיא בלבוש שם שחיסרון של כתב ע"ג כתב הוא רק בגט וז"ל: "נהגו לשרטטו כדי שיהא כתב מיושר ושווה לקרותו, מיהו אם לא שרטטו לא מיפסל בכך, דהא דאמרינן בכל מקום שצריך שירטוט, היינו היכא דכתיב וכתבתם שדרשו בו כתיבה תמה, ואם אינו משורטט אין הכתב נקרא כתיבה תמה כיון שאינו מיושר ושווה, ובגט אין צריך כתיבה תמה דלא כתיב וכתבתם אלא וכתב לה וגו', מכל מקום נהגו כך. ויש ליזהר מלשרטט באבר מפני שהוא צובע והוי ככתב על גבי כתב שפסול, דוכתב כתב אחד משמע".

תירוץ הגידולי הקדש

עיין גידולי הקדש ס"ק י"ד שכתב לבאר את הלבוש בהלכות תפילין משום חציצה. אמנם לפי דבריו הטעם הנ"ל שייך גם בספר תורה ולאו דווקא תפילין, וא"כ מדוע לא ביאר לנו הלבוש טעם של חציצה בהלכות ס"ת. וא"ת שסמך על הלכות תפילין, א"כ מדוע הוא חילק את הטעמים (בהלכות תפילין כתב משום חציצה ובהלכות ספר תורה כתב משום נוי או צבע). ועוד, מש"כ לבאר פסול של צבע יתירה משום חציצה, נלע"ד שלשון הלבוש שכ' צבע יתירה לא סובל פירושו כלל.

ישוב קושיית הלחם חמודות

בספר העיטור שער א הלכות תפילין נ"ז טור א ז"ל: "אלא שירטוט בתפילין מילתא יתירתא היא ופסולה". מבואר שכל שרטוט יתר בתפילין פסול. עיין בית יוסף אורח חיים סימן ל"ב ז"ל: "ומיהו מצאתי למהר"י אבוהב שכתב בשם העיטור (הל' תפילין ח"ב נז.) דלחד פירושא שרטוט בתפילין מילתא יתירתא היא ופסולה עד כאן ומכל מקום הדבר מבואר שאין כן הסכמת הפוסקים". וכן פסק הלבוש סימן ל"ב סע' ו' ז"ל: "ואם אינו יודע ליישר השיטה בלא שירטוט, יכול לשרטט בין כל שיטה ושטה כדי ליישר ולהתנאות הכתב". מבואר מהלבוש דכיון ששרטוט יתר נעשה לנוי הכתיבה א"כ לא הוה דבר יתר, כיון שהוא לצורך נוי הכתב, וי"ל שגם בעל העיטור מודה דמותר. אמנם כל זה בשרטוט ללא צבע שמטרתו לייפוי הכתב, אבל שרטוט בעופרת, אע"פ שהוא נחשב שרטוט, מ"מ כיון דאפשר ליה לשרטט ללא צבע, א"כ שרטוט בצבע נחשב דבר יתר ולדעת העיטור פסול. ולכן כתב הלבוש לפסול שרטוט בעופרת דווקא בתפילין. ועוד י"ל דכיון ששרטוט בעופרת הוא לא נוי לכתב, א"כ ודאי שנחשב לצבע יתירה. עיין בהגהות ברוך טעם שנראה שרמז לתירוץ זה. אמנם לכאורה כל זה בשרטוט בשאר שורות, אבל בשרטוט עליון, שחייב מדינא לשרטט, לא שייך פסול של צבע יתירה וצ"ע.
לסיכום, לדעת הלבוש אין לשרטט לכתחילה בעופרת ושאר צבעים בספר תורה ומזוזה, ומ"מ בדיעבד כשר, בתפילין פסול משום צבע יתירה, ובגט פסול משום כתב ע"ג כתב.
♦

שיטת רעק"א

שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן נ ז"ל:
בגוף הקושיא שהקשו תוספת והרא"ש והר"ן, כיון דקיי"ל דאין כותבים בלא שרטוט למאי צריך הלכה למשה מסיני במזוזה דצריכה שרטוט וכן הלימוד בסוטה ומגילה, נלענ"ד דאפשר לומר למ"ש המרדכי בהלכות קטנות הובא בב"י הלכות ס"ת להסתפק אם מהני שרטוט בבדיל וכדומה שאינו מתקיים ולאחר הכתיבה יתפשט השרטוט או דבעי שרטוט מתקיים, וסיים וקצת משמע דבעי גומא וחריץ, וא"כ יש לומר דשלשה אין כותבים בלא שרטוט, היינו משום שיהיה הכתב מיושר ומהני לזה שרטוט בבדיל דמה בכך שיתפשט אח"כ הא מ"מ ע"י שרטוט דבעידן הכתיבה נכתב מיושר, משא"כ במזוזה ואינך דמדינא צריכים שרטוט בעצמותו בעי שיהי' השרטוט מתקיים, ואינו תלוי בשעת הכתיבה דוקא ובעי שרטוט בקנה דוקא, וק"ל.
מדברי רעק"א מבואר שהחילוק הנ"ל בין שרטוט הלכה למשה מסיני לשרטוט דר"י הוא חידושו ושלא מוזכר באף ראשון, לרבות את רבנו שמחה עצמו. ועוד מבואר להדיא בראשונים בגיטין דף ו' ממה שהקשו מחיוב מזוזה לדינו של ר"י, דלא ס"ל חילוק הנ"ל. ואין זכר לכל זה בראשונים.

שו"ת בנין ציון

עיין שו"ת בנין ציון בסי' ל"ב שדחה דבריו מדברי המרדכי עצמו, שהביא את רבנו שמחה המצריך שרטוט המתקיים ואחרי כן הביא ראיה לדבר מהבה"ג, והרי הבה"ג איירי בשרטוט דר"י^[85]. ומהבה"ג עצמו מוכח לא כן. ועוד מבואר כן בברוך שאמר, שאמר לשרטט בתפילין בשאר השיטות בעופרת דלא נחשב שרטוט מוכח להדיא דלא כרעק"א.

דעת מרן דלא כרעק"א

ועוד, הרי מתבאר לפי שיטת רעק"א ששרטוט מחמת דינו של ר"י כגון לכתוב ג' תיבות באיגרת, שפיר יש לשרטט בעופרת. לכאורה צ"ע, דמבואר להדיא במרן ז"ל ס' ל"ב שצריך לשרטט שורה עליונה בתפילין מדין ר"י, כמו שמבואר בראשונים. א"כ לדעת רעק"א יהיה מותר לשרטט בתפילין אפילו בשורה העליונה, והרי מרן כתב להדיא בסעיף ו' שאין לשרטט בעופרת ולא חילק בין השורות.

גם מדברי רבנו שמחה משמע דלא כרעק"א

ועוד, עיין באור זרוע, תלמיד רבנו שמחה, הלכות תפילין סימן תקמג ז"ל: "הלכתא תפלין לא בעי שרטוט ומזוזה בעי שרטוט ואידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב מ"ט מגרס גריסין. וקשה דבפ"ק דגיטין א"ר יצחק שתים כותבין. פי' בלא שרטוט. שלש אין כותבין במתניתא תני שלש כותבין וארבעה אין כותבין ופסק בה"ג כרבנו יצחק אף על גב דפליג אמתני' דיודע היה שאינו עיקר. מ"מ הא למדת דאפי' שלש תיבות מן הפסוק אסור לכתוב בלא שרטוט א"כ היכי שרינן לכתוב תפלין בלא שרטוט. ואומר ר"ת זצ"ל דהא דפסקי' דתפלין לא בעו שרטוט היינו בין שיטה לשיטה אבל למעלה משרטט וכותב למטה כמה שיטות שירצה". דהיינו שבתפילין חייבים לשרטט שורה ראשונה, ומדין של ר"י, אבל שאר השורות לא צריך. עיי"ש שמביא בשם רבו רבנו שמחה, שאסור לשרטט שאר שורות. וקשה, דלפי יסוד של רעק"א, אין כלל מקום לחדש חילוק בין שרטוט דר"י לשרטוט דמזוזה, וכדמשמע מרעק"א בתשובה הנ"ל. ועוד מבואר שרבנו שמחה פוסל תפילין המשורטטות בין שיטה לשיטה. וראייתו מהא דמנחות דלא משני משורטטין. וכוונתו להוכיח שאסור לשרטט כלל בתפילין, ממה שהגמ' שם לא תירצה שמדובר במשורטטים, וא"כ מוכח שאסור לשרטט את שאר השורות. וטעם שאסור לשרטט, ביאר רבנו שמחה ושאר הראשונים, שכיון שהתורה פטרה תפילין משרטוט (שאר שורות) א"כ אסור להחמיר ולשרטט. וקשה, לפי חילוקו של רעק"א, אין כלל הכרח לדברי רבנו שמחה לאסור שרטוט תפילין מהגמ' הנ"ל, דיש לומר, לעולם אסור לשרטט שאר שורות בשרטוט המתקיים, כי משרטוט המתקיים פטרה התורה מלשרטט בתפילין. ולכן לא תרצה הגמ' שמדובר במשורטטים, אבל לשרטט בשרטוט שלא מתקיים שרי, כי אינו נקרא פטור מהדבר ועושהו. וגם להוסיף שרטוט בשאר שורות, אינו נקרא פטור מהדבר ועושהו, גם לר"י המצריך שורה עליונה, כיון שר"י רק חייב שורה עליונה אבל לא פטר שאר שורות (כן הקשה בחידושי בתרא גיטין).
וכן מבואר להדיא בברוך שאמר שכתב אל פי רבנו שמחה וז"ל: "נראה לי לפי קיצור דעתי שמכאן משמע שיכול לשרטט בתפילין בבדיל או בעופרת בין שיטה לשיטה אפי' לרבנו שמחה, אחר דלא נקרא שרטוט אא"כ עושה גומא או חריץ כדמשמע לשון שרטוט, אבל אין לסמוך על קיצור דעתי כלל כי אם על פי מורה מומחה". הרי להדיא ששרטוט בעופרת לא חשיב שרטוט כלל, ודלא כהחילוק הנ"ל. ועוד מבואר בברוך שאמר הנ"ל שדעת רבנו שמחה כדעת ר"ת לעניין שרטוט בספר תורה, שרק בשיטה עליונה הוא מהתורה אבל בשאר שורות הוא משום נוי (מדרבנן כמש"כ המרדכי לעיל פרק א' שיטה א'). וא"כ המדרש הנ"ל שממנו הביא ראיה רבנו שמחה שצריך שרטוט המתקיים, איירי בשרטוט משום נוי (בשאר שורות, אבל שורה עליונה הוא דאורייתא). ולפי זה מוכח לדעת רבנו שמחה, המחייב רק שרטוט שורה עליונה בספר תורה, ואפילו הכי בעינן שרטוט המתקיים. ודלא כרעק"א, דס"ל דסגי בשרטוט בעופרת בשורה עליונה (כגון תפילין ושאר כתיבת פסוקים, ולשיטת ר"ת בס"ת)^[86].
ולכן נראה לי שלא כתב את החילוק הנ"ל להלכה אלא בדרך חידוש, והוא מודה שאין כן דעת הראשונים.

ראיה דס"ל לרעק"א דלאו דוקא חריץ וגומא אלא שרטוט המתקיים

ונראה דגם רעק"א דמצריך שרטוט מתקיים מ"מ אינו מצריך דווקא חריץ וגומא, אלא סגי בכל סימון המתקיים (וכמו שכבר התבאר מדברי רבותינו האחרונים). שרטוט המתקיים לדעת רבנו שמחה, הוא שיישאר סימון השרטוט אחרי כתיבת הסופר, ולא בהכרח חריץ וגומא (רק שחריץ וגומא בקלפים המעובדים בסיד, הוא ההיכא תמצי לשרטוט המתקיים). עיין בתשובה הנ"ל שכתב בהמשך וז"ל: "והנה למה שהוכחנו דלא מהני שירטוט אחר הכתיבה מ"מ אני מסתפק אם שירטט בבדיל קודם הכתיבה ולאחר הכתיבה בעוד שהשרטוט דבדיל הי' קיים הי' משרטט בקנה כדין, דבזה י"ל כיון דלא הי' פעם בלא שרטוט והכתיבה הי' כדינו דמהני ואף לאחר שנתפשטו השרטוטים דבדיל י"ל דמהני לשרטט בקנה כיון דהכתיבה הי' בהכשר וגם עתה נשרטט בקנה, ומה דבנתיים לא היה משורטט י"ל דאינו מגרע דלא הוי דיחוי, כיון דבידו לשרטט והוי כמו קבל הכשר ונתן לפסול בפ"ג דזבחים (דף ל"ד) וצ"ע לדינא". מבואר דתחילה הסתפק (ספק א') דאע"פ דמצריכים שרטוט המתקיים, יתכן דאע"פ דתחילה שרטט בעופרת, מ"מ אם אחרי סיום הכתיבה שירטט בדבר המתקיים, י"ל דשפיר מיקרי שירטוט המתקיים. עיין חדרי דעה רע"א שהקשה על ספיקו, דמה המקום להסתפק בכך, הרי מוכח מתוך רבנו שמחה שאיירי בתחילת הכתיבה, וכעין זה הקשה בברכת אברהם (ארלנגר) גיטין ו' ע"ב. אמנם נלע"ד דס"ל לרעק"א שהגדרת שרטוט המתקיים, דהיינו שכל זמן שהכתיבה קיימת שיהיה סימון של שרטוט. נמצא שהמשרטט תחילה בעופרת וכתב, ועדיין לא נמחק השרטוט, כשר כל זמן שהשרטוט לא נמחק. ולכן מועיל לשרטט אחרי כן באופן שהשרטוט יתקיים. א"כ לפ"ז מוכח שאין שום עניין בחריץ וגומא, דא"כ איך יש צד שאפשר לשרטט בעופרת, הרי סוף סוף אין חריץ. וזה ברור.
רעק"א לבסוף נשאר בצ"ע, ולכאורה משמע דקאי על שתי הספיקות. אמנם, נלע"ד נראה דקאי רק על הספק השני. כי בספק השני יש זמן שאין עליו שרטוט כלל. וכ"כ הפרי השדה ס' נ"ד ודברי מלכיאל ח"ד סימן צ"ח. גם בתורת הלוי (פסקים של השבט הלוי זצ"ל) הכשיר מזוזה בכהאי גוונא.
לסיכום, החילוק המחודש בין שרטוט דר"י שמועיל עופרת לבין שרטוט של מזוזה שצריך שרטוט המתקיים, לא מבואר בראשונים כלל, ויש משמעות שאין כלל חילוק כזה. גם מדברי רבותינו האחרונים מוכח דלא ס"ל חידושו של רעק"א. מ"מ, גם לפי רעק"א שרטוט הגווילים דידן מהודר, מאחר שהשרטוט מתקיים לעולם. גם המאיר עיני הסופרים סימן ד' ס"ק ז' כתב שגם רעק"א לא יפסול בדיעבד שרטוט בעופרת עיי"ש.
♦

שיטת המקדש מעט

הבנת המקדש מעט בדעת רבנו שמחה, הברוך שאמר והלבוש

מדברי המקדש מעט לכ' יש לדייק שהבין בכוונת הלבוש והברוך שאמר שצריך דווקא חריץ וגומא. עיין בס"ק ל"ד שכ' ז"ל: "ובלבוש עוד טעם אחר דנתקבל דשרטוט דווקא חריץ וגומא ולפ"ז גם בדיעבד שרטוט צבע או עופרת כשלא דחק בו לעשות חריץ וכ"כ ב"ש דבעופרת הוי כלא שרטט כלל כיון שאינו חריץ".
פ' דבריו, שמש"כ הלבוש ביו"ד סימן רע"א שאין לשרטט בעופרת משום דשרטוט צריך חריץ וגומא הוא בדווקא, שרק גומא וחריץ הוא האפשרות לשרטוט. וא"כ משמע שגם בדיעבד ללא חריץ יהיה פסול. וציין לברוך שאמר, שאפילו בדיעבד לא מועיל.
אמנם צ"ע מה ראה לפרש את הלבוש שצריך חריץ דווקא, הרי מקורו של הלבוש הוא מספקו של רבנו שמחה אם צריך שרטוט המתקיים אם לאו (כמובא בב"י), וא"כ מה שכ' הלבוש חריץ וגומא הם הם דברי רבנו שמחה, וכוונתו ברורה לשרטוט המתקיים כש"כ לעיל. וכל שכן בברוך שאמר, שתיכף שסיים להעתיק את דברי רבנו שמחה כ' לפי זה וכו', הרי שכל עצתו בנויה על רבנו שמחה ולכן נקט לשונו. ועוד מדוע המק"מ לא ציין לרבנו שמחה, שהוא מקור השיטה, וציין רק ללבוש והברוך שאמר שהביאו לשונו. ויותר קשה מה שכ' בהמשך שם ז"ל: "וי"א הטעם דשרטוט עופרת אינו מתקיים ואנן שרטוט מתקיים בעינן כד' המרדכי הא"ז וכ"ה בשו"ת אהלי יעקב וכו'". הרי כ' להדיא שכן דעת המרדכי והא"ז. א"כ הוא מודה שכוונת רבנו שמחה שצריך שרטוט המתקיים ולאו דווקא גומא, וא"כ מה המקום לחלק ביניהם לברוך שאמר והלבוש שנקטו את לשון רבנו שמחה^[87].

ועוד יש להקשות על הבנת המקדש מעט בדעת הלבוש

עיין שם בגידולי הקדש שכתב לפרש את הבה"ג שאסר לשרטט בדיו בגט חליצה, שיש חיסרון בעצם השרטוט, ודלא כהבנת מרן שפירש שיש חיסרון של כתב ע"ג כתב. ותמה שם על מרן שלא הבין כוונת רבנו שמחה בשם בה"ג. ולפי זה לדעת הגידולי הקדש אין כלל מקור לפסול שרטוט בדיו מדין כתב ע"ג כתב, אלא מדין שרטוט עצמו. וא"כ, מאחר שהלבוש פסק באהע"ז סימן קכ"ה ז"ל: "ויש ליזהר מלשרטט באבר מפני שהוא צובע והוי ככתב על גבי כתב שפסול, דוכתב כתב אחד משמע", מוכרח שהבין כהבנת מרן שהבה"ג פסל מדין כתב ע"ג כתב ולא מחמת שיש חיסרון בעצם השרטוט, ואדרבא לפי הבה"ג מוכח שאפשר לשרטוט בצבע, וכך היא מסקנת רבנו שמחה. א"כ מוכרח שמש"כ הלבוש ביו"ד "לא לשרטט בעופרת משום שאינו חורץ", הוא רק לכתחילה, כיון שמסקנת רבנו שמחה היא שאפשר לשרטט בצבע. וכמש"כ המק"מ בדעת מרן. ועוד, הלבוש לפני כן כתב טעם נוסף לאסור שרטוט בעופרת ז"ל: "ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו בדבר שהוא צובע שאינו נוי לכתוב". וביאר המק"מ שלטעם זה כשר בדיעבד. נמצא לדעת המק"מ, פירוש לשון הלבוש ביו"ד הנ"ל כך תהיה - "ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו בדבר שהוא צובע שאינו נוי לכתוב (בדיעבד כשר), ועוד דלשון שרטוט שבא בהלכה גומא וחריץ משמע ולא צבע (בדיעבד פסול)". וצ"ע, דלא משמע כן בלשון הלבוש כלל, ואיך יסתום הלבוש כל כך. הניחא אם סתם לפסול לפי שני הטעמים (נלע"ד שלא מסתבר כלל שפסל) או להכשיר בשניהם שפיר דמי, אבל לסתום לטעם הראשון שכשר בדיעבד ולטעם השני פסול בדיעבד הוא תימה גדולה וצ"ע.

עוד קושי בדברי המקדש מעט

אמנם מלבד הדוחק הנ"ל, קשה טובא מדבריו של המק"מ בס"ק ל"ג וז"ל: "בדבר העושה הרושם (לשון הבנ"י) ר"ל שעושה חריץ. ומשמע בתשובות אהלי יעקב ס' י"ב הטעם כדי שיהיה שרטוט המתקיים וכ"מ בדעת קדושים סק"ה. ולפ"ז^[88] מהני בס"ת לשרטט מעבר החיצון שיהיו השרטוטים בולטים לצד הכתב כדנהגו בגט ולא משמע כן מברוך שאמר שכ' יש פוסלים שרטוט בתפילין לכן שרטט מבחוץ דליכא חריץ בפנים ואינו שרטוט לסת"מ רק שרטוט עליון דבעינן בתפילין יעשה בפנים והביאו בא"ר ס"ק י"ב. וכן בתשובות מהרי"ל צ"ח הובא דברי רז"ך בשם תקון רבנו ליפמאן שמצות שרטוט הוא בפנים^[89] ע"ש". כוונתו להקשות על הבנת המהריק"ש וסייעתו, דפרשו שכוונת רבנו שמחה להצריך שרטוט המתקיים ולאו דווקא גומא. נמצא שלפי דברי המהריק"'ש וסייעתו כשר הדבר לשרטט שרטוט מאחורי הקלף, מאחר שסוף סוף השרטוט מתקיים, וא"כ קשה מדברי הברוך שאמר (ברוך שאמר לעיל מיניה שכ' עצה לשרטט מאחור בתפילין בשאר שיטות על מנת שלא יחשב שרטוט, ומ"מ גם לדעת רבנו שמחה שפוסל שרטוט יתר בתפילין שפיר דמי) ששרטוט מאחור לא נחשב שרטוט.
אמנם צ"ע מדוע הרחיק המקדש מעט לברוך שאמר לעיל מיניה, ומשם להקשות על המהריק"ש, הוה ליה להקשות מדברי הברוך שאמר שכתב מפורש שצריך חריץ וגומא, וכמו שהביא בעצמו בס"ק ל"ד. ואם ס"ל שהברוך שאמר חולק על הבנת המהריק"ש איך הוא מקשה מהברוך שאמר על המהריק"ש, וכי גברא אגברא קא רמית. ועוד, מה שהקשה לדעת המהריק"ש ששרטוט מאחור לא נחשב שרטוט צ"ע, הרי גם לדעת הלבוש והברוך שאמר, דס"ל שצריך דווקא חריץ וגומא אמאי לא יועיל שרטוט מאחור, הרי סוף סוף יש גומא. וא"ת שדעתם של הלבוש והברוך שאמר היא שצריך לשרטט דווקא לצד הכתב, א"כ נתרץ גם כן לדעת המהריק"ש, שמלבד מה שצריך שרטוט המתקיים צריך שהשריטה תהיה לצד הכתב וצ"ע.

ישוב קושיית המקדש מעט על המהריק"ש

ובעצם קושיית המק"מ על המהריק"ש, אחר העיון בברוך שאמר נראה שאין כל משמעות שצריך דווקא גומא.
ואקדים להביא את דברי הברוך שאמר בשלמותו. בדף ס"ג (מהדורת משי זהב) אחרי שהביא הברוך שאמר מחלוקת ראשונים האם מותר לשרטט בתפילין, כתב את העצה הנ"ל לשרטט מאחורה ובכך להרוויח את שיטת הפוסלים שרטוט יתר בתפילין (מאחר ששרטוט מאחור לא נחשב שרטוט), ומ"מ כתב שאין לסמוך על עצתו הנ"ל כי אם על פי מורה מומחה. ואחר כן הביא (שם דף ס"ד) את רבנו שמחה שחידש שצריך שרטוט המתקיים (או נטה לומר כן) וכ' הברוך שאמר (שם דף ס"ה) "לפי זה אפשר לשרטט לצד כתיבה עם עופרת כי עופרת זה לא שרטוט", אמנם גם כאן לא רצה לסמוך על דעתו בזה.
ונראה ברור שהעצה השנייה מבוססת על חידושו של רבנו שמחה וכש"כ 'ולפי זה וכו'. וא"א כלל לומר שגם בעצה הראשונה ס"ל את חידושו של רבנו שמחה, דלמה יפריד את שתי העצות. ברור אפוא שהעצה הראשונה לשרטט מאחור אינה תלויה בשאלה אם שרטוט צריך חריץ וגומא, ואדרבא נראה דס"ל דשרטוט בעופרת כן נחשב שרטוט. ולכן העצה היחידה היא לשרטט מאחור, וס"ל ששרטוט מאחור לא נחשב שרטוט, כי צריך לעשות את מעשה השרטוט לצד הכתב. ומ"מ לא סמך על עצמו בזה, כי סוף סוף מה ההבדל איפה נעשה השרטוט, הרי סוף סוף יש סימון לצד הכתיב. ושוב הביא את רבנו שמחה שנראה מדבריו ששרטוט בעופרת לא נחשב שרטוט, ולכן העדיף לשרטט לצד הכתיבה בעופרת. ומ"מ גם בזה לא סמך על דעתו, כי גם רבנו שמחה לא היה ברור בדינו, או אולי ראיותיו נראו לברוך שאמר קצת קלושות ולכן לא רצה לסמוך על זה. כך נראה לי ביאור דברי הברוך שאמר.
ולפי זה לא קשיא מידי מה שהקשה המק"מ על המהריק"ש מדברי הברוך שאמר ששרטוט מאחור לא מקרי שרטוט, כי עצתו הראשונה של הברוך שאמר אינה בנויה כלל על יסוד של רבנו שמחה ואינה תלויה כלל בסברתו, כי הטעם ששרטוט מאחור אינו שרטוט אינו מחמת חיסרון הגומא, אלא החיסרון הוא בכך שהשרטוט אינו בצד הכתיבה. עיין בהמשך שכ"כ התיקון ס"ת המובא לקמן.
ובלאו הכי כבר ציינתי לשו"ת פרי עץ חיים כנ"ל (ציין לו המלאכת שמים ונעתיק את דבריו לקמן) ז"ל: "ראוי להחמיר שיהיה השרטוט עשוי על צד היותר טוב מבפנים במקום הכתיבה... דאז עשוי להתקיים יותר מכשהוא משורטט מבחוץ... דלמה לנו... לשרטט מבחוץ הואיל והדבר הוא בספק אם יישאר השרטוט קיים ועומד". מבואר שכל חיסרון שרטוט מאחור הוא כי אינו מתקיים כמו השרטוט מבפנים, ולא מחמת שאין גומא. והוא מבואר כש"כ לעיל בדעת רבנו שמחה, כי הגדר של שרטוט בחריץ הוא שרטוט המתקיים.

ראיית המקדש מעט מהתיקון ספר תורה לרבנו יום טוב ליפמן

וגם מה שציין המקדש מעט לתקון ספר תורה לרבנו יום טוב ליפמן, ששם לכאורה משמע ששרטוט מאחור לא נחשב שרטוט, נראה שלא ראה את גוף דבריו בפנים אלא רק ממה שהמהרי"ל הביא דבריו. ב"ה זכינו בדור הזה לתקון זה המובא בירחון סיני כרך ס' דף רס"ז. בתחילת דבריו שם כ' "וזה כמה ימים ושנים אשר ראיתי רבותי מחולקים בזה וגם הסופרים יש משרטטין בפנים ויש משרטטין בחוץ ולא מצאתי כתב מפורש דבר זה או שום ראיות ברורות... ולכן נתתי לבי לדרוש" עיי"ש. בעיקר טענת המצדדים לשרטט מבחוץ הוא משום דכתיב קווצותיו תלתלים משמע שהשרטוט הוא כמו תל, דהיינו שרטוט מאחור שיוצר תל לצד הכתיבה. ומתחיל להביא ראיות שהשרטוט נעשה מבפנים ולא מבחוץ. עיי"ש שמביא ראיה שהשרטוט הוא דווקא מבפנים מדברי הרא"ש שציינתי לעיל, שמוכיח לדעת ר"ת שאפשר להשתמש בשורה הראשונה של הכתב העליון כשרטוט לשורות הבאות, ומזה הוכיח שהשרטוט הוא דווקא לצד הכתב. ועוד ראיה מביא מדיוקו של ר"י שמסרגלין בקנה לאו לאפוקי סכין אלא למעט בעופרת וצבע. ודייק מזה דאם השרטוט היה מאחורה למה לי להזהיר, הרי מה בכך שהוא צבוע מאחורה. ובסיום דבריו כ' "על כן אומר אני דאין ספק ובוודאי צריך לחרט בצד פנימי ונפלאתי על המשרטטים מבחוץ והנה בס"ת צריכין שרטוט מבפנים".
יש ללמוד מדבריו כמה דברים. המנהג בזמנו לא היה קבוע והוא גם לא שמע הכרע ברורה מרבותיו. הטוענים מביאים ראיה שכך השרטוט צריך להיות. כל ראיותיו הן רק להראות מהראשונים שהשרטוט הוא לצד הכתיבה ולא ממה שצריך גומא. וכן מוכח ממה שהביא ראיה מהרא"ש ששם השרטוט הוא על ידי הכתב. וכן מוכח מכל הראיות שהביא שם התיקון ספר תורה שהשרטוט צריך להעשות לצד פנים, ולא מחמת שצריך גומא. וגם ולא הביא ראיה נגד המשרטטים מאחור מלשון של רבנו שמחה שכ' חריץ וגומא, אלא הביא ראיה ממה שמשמע שהשרטוט הוא לצד כתיבה. ויותר מזה, בסיום דבריו שם בתקון ספר תורה כתב להכשיר את השרטוט מאחור מדין חק יריכות עיי"ש. הרי להדיא שסיבת חיסרון שרטוט מאחור אינה משום שאינו גומא לצד הכתיבה, אלא שעצם מעשה השרטוט צריך להיות לצד הכתיבה (אולי מדין כתיבה תמה, עיין לעיל פ' עיקרי השיטות, שיטה א' בשם הרשב"א) ולכן הכשיר חק יריכות, דלא גרע מכתיבה.
נמצא שאדרבא מדברי התקון ספר תורה הנ"ל מוכח שהחיסרון של שרטוט מאחור אינו משום שאין גומא אלא משום שאינו לצד כתיבה. וא"כ י"ל שגם המהריק"ש, הסובר שכוונת רבנו שמחה להצריך שרטוט המתקיים, מ"מ מודה שהשרטוט צריך להעשות לצד הכתיבה.
אין ספק אילו המקדש מעט היה רואה את התיקון ספר תורה בפנים ואת כל ראיותיו לא היה רואה בזה קושיא על המהריק"ש.
לסיכום, המקדש מעט הביא ג' שיטות בשרטוט בעופרת. דעת המהריק"ש דעת קדושים ורעק"א דס"ל דצריך שרטוט המתקיים ולאו דווקא חריץ וגומא. דעת הלבוש (טעם א'), הפרישה, לחם חמודות, האליה רבה, והברכת מים להכשיר שרטוט בעופרת בדיעבד. דעת הלבוש והברוך שאמר שצריך חריץ וגומא, אמנם אין כלל הכרח שהם פוסלים בדיעבד. ועוד נראה בדעתם שגם לא מצריכים חריץ וגומא דווקא, אלא לאפוקי צבע. מ"מ גם לשיטת הלבוש והברוך שאמר עיקר חיוב הוא לשרטט באופן שיהיה חריץ וגומא, ומאחר שנעשה השרטוט ללא צבע וגומא, גם אם הגומא אחרי כן אינה נרגשת, מ"מ אם סימון השרטוט ניכר שפיר נחשב שרטוט.
♦

שיטת המלאכת שמים

מאחר שיש מביאים מדברי המלאכת שמים ראיה לפסול שרטוט לללא חריץ, אמרתי לבאר דבריו היטב.
כתב במלאכת שמים כלל ה' בחכמה ז"ל: "(דין א') ואפילו אם ירצה להניח דבר המשורטט מבחוץ בכדי שיראו השרטוטים בעבר השני (דין ב') ואפילו אם ישרטט בצד האחורי הכתב לא מהני". ובבינה ס"ק ב כתב על זה ז"ל: "הדין הראשון (הנ"ל) פשוט דלא מקרי שרטוט עיין ס"ד.^[90] והדין השני (לשרטט בצד האחורי של הכתב) גם הוא מצד סברא דדווקא בגט דאין שרטוט הכרח מהני מבחוץ^[91] משא"כ בס"ת ומזוזהצ דהללמ"ס וכ"כ בשו"ת פרי עץ חיים דך רס"א עיי"ש ונלע"ד פסול אפילו לעינן^[92]דיעבד^[93]". פ' דבריו, בדין הראשון כ' דא"א לתת סימון של שרטוט מתחת לקלף שיראה לצד השני וביאר בבינה שכיון שצריך לחרוץ את הקלף ממילא אין זה מיקרי שרטוט ולכן ציין לס"ק ד' ששם כ' ז"ל: "שריטת הקלף כן מורה תיבת שרטוט מלשון שרט".
ובדין השני כ' שהוא גם מצד סברא, וביאר סברתו שאע"פ שמצאנו שרטוט מאחור בגט מ"מ א"א להכשיר שרטוט מאחור בס"ת ומזוזה (אע"פ שהסברא נותנת שהוא משום יישור הכתיבה, ולכן בגט מועיל לצאת חובת שרטוט) כי שרטוט בס"ת ומזוזה הוא הללמ"ס ולכן א"א להקל. וציין לס"ק ששם העתיק את התשב"ץ שכ' שאין לומר סברות בשרטוט (כגון ששרטוט נועד ליישר את הכתיבה) משום שהוא הלכה למשה מסיני ללא סברא.
מוכח מדבריו למתבונן היטב, שבדין השני, שהשרטוט מאחור שפסל אפילו בדיעבד, לא הביא ראיה מהא דס"ק ד' שמשמעות שרטוט הוא חריצה, אלא רק מכך ששרטוט הוא הללמ"ס וחמור, וא"א לומר סברות בזה. ואם ס"ל שהגדר של שרטוט הוא שיהיה גומא (כמו שסברו כמה חכמים, וכמו שלהדיא הקשה המק"מ לעיל) א"כ למה לי לכל האריכות, הנימוק לפסול הדין הראשון, שצריך דווקא שריטה הוא אותו נימוק לפסול של (הדין השני) שרטוט מאחור, כי סוף סוף אין גומא. ומוכח מכאן שגידרי שרטוט לדעת המלאכת שמים הוא לחרוץ את הקלף, משום שאין לשרטט בצבע או משום שיתקיים יותר. ולכן שרטוט מאחור אינו חיסרון של שרטוט מלשון חריצה כי סוף סוף חרץ (ולכן לא ציין לס"ק ד'), אלא החיסרון הוא שמא בעינן שרטוט דווקא לצד הכתיבה^[94], ולאו דווקא שאין גומא וחריץ.

ראיה מדברי הפרי עץ חיים

וכל זה נ"ל מתוך עיון בדבריו, מ"מ כאשר עיינתי בשו"ת פרי עץ חיים שציין שם, שמחתי לראות שכיוונתי לדעתו. וז"ל השו"ת הנ"ל: "ראוי להחמיר (את דעתו של רבנו שמחה) שיהיה השרטוט עשוי על צד היותר טוב^[95] מבפנים במקום הכתיבה. לאפוקי נפשין מפלוגתא דאז עשוי להתקיים (לשרטט לצד הכתיבה) יותר משהוא משורטט מבחוץ. דלמה לנו להכניס עצמינו בספק של תורה לשרטט מבחוץ הואיל והדבר הוא בספק אם יישאר השרטוט קיים ועומד". וששתי לראות דברים ברורים. ורואים מתוך התשובה הנ"ל שדקדק מרבנו שמחה שאם שרטט מאחור, שוודאי נחשב שרטוט, מ"מ חשש שמא שרטוט מאחור לא יתקיים כשרטוט מבפנים, ולכן נטה להחמיר לשרטט דווקא מבפנים. והוא לא דקדק שכיון שאין גומא לצד כתיבה לא נחשב שרטוט, כי פשיטא ליה שיסוד של רבנו שמחה הוא שרטוט המתקיים ולא שרטוט שיש לו בהכרח גומא^[96].
מ"מ יש לעיין, שאע"פ שס"ל למלאכ"ש בדעת רבנו שמחה כהבנת הפרי עץ חיים, דבעינן שרטוט המתקיים ולאו דווקא גומא, מ"מ נראה שאיהו גופא ס"ל שלהלכה לא קיי"ל כרבנו שמחה המצריך שרטוט המתקיים, אלא צריך שריטה בקלף, למעט שרטוט בצבע. וקצת משמע מדבריו בס"ק ד' וז"ל:"שריטת הקלף כן מורה תיבת שרטוט מלשון שרט וכו'". ולא נקט את לשון של רבנו שמחה שכ' חריץ וגומא. מ"מ מתבאר שאין כוונת המלאכ"ש שצריך דווקא גומא, אלא שרטוט ולא צבע.

הבנת המלאכ"ש בדעת ר"י שאין לשרטט בעופרת ומרן בשולחן ערוך

אמנם מדבריו בס"ק ד' הנ"ל מוכח דס"ל בדעת הראשונים (עיין לעיל שיטות הראשונים אות ד') שמיעטו שרטוט בצבע, משום שצבע לא נחשב שרטוט כיון שאין שריטה. וכן מוכח שהבין בכוונת סה"ת הג"מ ועוד, שהביאו את הדיוק של ר"י מהא דמ"ס שאין מסרגלין בקנה לאו דווקא, אלא למעט עופרת שצובע.
ודבריו צריכים לי עיון גדול. עיין לעיל בשיטות הראשונים אות ד', שהבאנו את דעות הפוסקים שס"ל בדעת אלו הראשונים שאין לשרטט בעופרת הוא משום חיסרון נוי ולא חריץ. כ"כ התשב"ץ קטן, לבוש, דרישה, מלאכת הסופר ומשנת אברהם. ועוד מבואר שיש מרבותינו האחרונים דס"ל דהוא משום כתב ע"ג כתב.

הבנת המלאכת שמים בדעת מרן

שם בס"ק ד' העתיק את הנימוק"י ששרטוט בצבע לא נחשב שרטוט וכאילו מרן הב"י מסכים לנימוק"י. והוא פלא עצום, כי מרן להדיא פירש את דברי הבה"ג (שממנו דייק הנמוק"י) שלא החיסרון הוא השרטוט אלא כתב ע"ג כתב. וכן הסכימו לדעתו כמעט כל גדולי האחרונים. וכ"כ הגידולי הקדש דדעת מרן להכשיר בדיעבד שרטוט בעופרת.

דעת רבותינו האחרונים

בס"ק ה' כתב המלאכ"ש, על פי הבנתו, לתמוה על האליה רבה והבנ"י שהכשירו שרטוט בעופרת ללא חריץ. עיין שם שלא ידע מי הוא ה'ימ"מ' שציין הבנ"י (והוא התוספות יום טוב בעל המעדני מלך/ לחם חמודות). ותמוה בעיני איך חלק על גדולי האחרונים בלי שום ראיה. גם המק"מ, שהחמיר את חומרת רבנו שמחה להצריך שרטוט המתקיים, מ"מ הוא מודה בטעם הראשון של הלבוש, שכתב שהחיסרון הוא משום נוי, ושבדיעבד כשר. וכן דעת הפרישה. וגם המק"מ עצמו בסוף דבריו בגידולי הקדש סס"ק י"ד מודה שאין כן משמעות ראשונים האלו ז"ל: "אלא דלשון הטור וקצת פוסקים^[97] לא ישרטט בעופרת צ"ל^[98] שהוצרכו לטעם שצובע לומר שאף אם יכבוש ידו וע"י עופרת מחודד יעשה גם חריץ מ"מ אסור לפי שצובע ועכ"פ אנו חוששין למסקנת רבנו שמחה בשם בה"ג דרק חריץ הוי שרטוט כמ"ש הב"ש". וכן מוכח עוד מדברי רבנו שמחה הנ"ל שכ' "או סגי בשרטוט הנראה לסופר בשעת כתיבה כדי שיהא הכתב שווה כגון בעופרת אף על פי שנמחקת השריטה לאחר זמן".
לסיכום, דעת המלאכ"ש ששרטוט על ידי צבע לא נחשב שרטוט אפילו בדיעבד. ושרטוט הכשר הוא רק על ידי שריטת הקלף (לאו דווקא גומא ולאו דווקא מתקיים). מ"מ מה שס"ל כן בדעת מרן, ביררנו דהוא דעת יחיד. לא מיבעיא לפוסקים המתירים עופרת ללא שרטוט, אלא גם הפוסקים המחמירים שצריך שרטוט המתקיים מ"מ מודים ששיטת מרן והראשונים שמיעטו שרטוט בעופרת שאין חיסרון בכך שלא שרט אלא החיסרון הוא בכך שצבע. מ"מ גם לשיטת המלאכת שמים שרטוט הגווילים מהודר בתכלית, מאחר שהשרטוט נעשה על ידי מרצע ונעשה חריץ עמוק וברור. וא"כ מה שאחרי כן החריץ אינו מורגש אין כלל חיסרון, כל זמן שעצם הסימון ניכר.
♦

פרק ז' - שרטוט בספרי דפוס

בעידן של המצאת הדפוס נחלקו גדולי הפוסקים בכשרות הדפסת סת"ם, נביאים וכתובים לקריאה בציבור. עיקר המחלוקת הייתה האם דפוס נחשב כתיבה או חקיקה, ואע"פ שלמעשה התקבלה ההלכה שלא להקל בהדפסת סת"ם מכמה סיבות, מ"מ חיסרון השרטוט לא הוזכר בין חסרונות הדפוס^[99]. ותראה לשונו של התשובה מאהבה ז"ל: "גט פשוט ס"ק ט"ו החליט להלכה ולמעשה שאף סת"ם יש להתיר מעשה דפוס. ונלע"ד לאסור מעשה דפוס בסת"ם מטעמים אחרים שלא הרגיש שום פוסק מעולם ומקום הניחו לי אבותיי ורבותי...". ולא העלה שום טענה בהקשר לשרטוט. ואדרבא, מצאנו לאחד מגדולי האחרונים ומראשוני הפוסקים שדנו בכשרות הדפוס, הרב משה פרובנציאלי ס' ע"ג וז"ל: "גם אין לפוסלן בעיני מחמת העדר השרטוט מהו אע"ג קיי"ל דמגילה צריכה שרטוט וכן פסקו הפוסקים כבר כתבתי למעלה שאין השרטוט אלא לצורך הכתב שיצא לפועל על יושר ותיקון ולא מעוות ומקולקל... וכיון שתכלית המבוקש מן השרטוט והוא יושר הכתב מושג מן הדפוס באמצעות הכלי האמור נראה דאין להקפיד על העדר השרטוט. אמנם כי לפי מה שכתב הר"ן מהיות השרטוט מועיל בספר לקרוא בו של ישוטטו עיניו בקריאתו משיטה לשיטה. כבר היה אפשר להדפיסן בשרטוט כי לא יחסר המזג ממלאכת הדפוס לרשום השרטוט עם הכתב". והרבה אחרונים ציינו לתשובה זאת, עיין ברכי יוסף או"ח תרצ"א א'^[100]. מתבאר לפי זה, לדעת כל האחרונים שחובת שרטוט היא יישור הכתיבה ותו לא, וא"כ פשיטא דשרטוט הגווילים, גם לסוברים שחסר החריץ, כשר לכל הדעות.
אמנם עיין לקמן שהבאתי את האפיקי מגינים שכתב כן לפסול מחמת העדר סימון השרטוט ומה שכתבתי שם, מ"מ רובם ככולם של גדולי האחרונים שהאריכו טובא בזה, וכתבו טעמים שונים ואפילו קצת מחודשים^[101], מ"מ לא כתבו לפסול מסיבה כל כך פשוטה.
גם מדברי רבותינו האחרונים, שדנו בכשרות ספרי הפטרות לקריאה בציבור, יש להוכיח שחובת שרטוט היא ישור הכתב.
כתב המגן אברהם סימן רפ"ד וז"ל: "כתב הלבוש תמהתי כל ימי שלא ראיתי נוהגין באחד מן המקומות לכתוב ההפטרות כדין ספר כמו שכותבין המגילה כי היה נ"ל שאין יוצאין בצבור כלל בקריאת ההפטרות שקורין בחומשין הנדפסים כיון שאין נכתבין ככל הלכות ס"ת או מגילה עכ"ל... השת' שנתגלה מלאכת הדפוס והספרים ת"ל בזול אסור לכתוב הפטרות דהא קי"ל דפוס כתיבה מעליתא היא כמ"ש מהר"ע מפאנו סי' צ"ג ומ"ב ול"ח, ואי משום שכתובין בנייר הא כ' בש"ג רפי"ו דשאר דברים נכתבים בכל מיני צבעונים ולא בעי דיו ואם כן ה"ה דנכתבים על הנייר כמ"ש התוס' שם וה"ה שא"צ גליל' דוק ברי"ו ובתו' ועוד דמברכין על שיר השירים ואיכה אף על פי שכתובים בדפוס בנייר ועמ"ש ססי' ת"צ...". מבואר מדברי המג"א, דמודה ללבוש שצריך ספר כשר לקריאת הפטרה, מ"מ ס"ל שלספר נביא סגי בנייר, קונטריס (ללא גלילה) והדפסת הכתב חשיב מעשה כתיבה. וכן מוכח בט"ז שם ז"ל: "ה"נ בחומשים הנדפסים דהדפוס יש לו ממש דין כתיבה כמו שכתוב בי"ד סי' ער"ב ועיין עוד סי' תקנ"ט לקמן ובמגילה א"צ לו' משום עת לעשות כיון שהוא ספר בפ"ע ע"כ כותבים אותו". נמצא לדעת המג"א והט"ז^[102], אע"פ שאין כלל שרטוט בספרים הנדפסים מ"מ הם כשרים מדין ספר, ושפיר לקרות בהם בציבור. ומכאן יש ללמוד שכיון שכל מטרת השרטוט היא ליישר את הכתב, וכמו שמשמע מכל הראשונים הנ"ל (מלבד אם שרטט בצבע, שמבטל את נוי הספר לכמה פוסקים), וממילא כיון שנדפס בישרות מועיל כשרטוט, וכדעת הרב משה פרובנציאלי הנ"ל.
גם האליה רבה, שקצת פקפק על התירו של המג"א, מ"מ לא העלה טענה שאין שרטוט וז"ל: "ועוד דקצת פוסקים ודאי ס"ל דוקא קלף בעינן וכמ"ש בתשובות רמ"א סימן קל"ד עיין שם. ועוד דודאי עדיף כתיבה מדפוס. ועוד שלא נדפסו השמות לקדושה כמו כתיבה, ועיין סימן מ' [אליה רבה] ס"ק ב'. ומ"מ נראה לי דאותן שאין להם הפטרה כתובה בקלף לא יקראו מחומשין הנדפסים בהפטורה לחוד, דכיון שחשיב להו כמו נכתבין א"כ עדיף שיקראו מספר נביאים שלם הנדפסין כיון שאפשר לכל צבור וצבור". וגם פוסקים אחרים, כגון שולחן ערוך הרב שם וערוך השולחן שם ועוד, שחלקו על התירו של המג"א, וס"ל דגם ספר נביא צריך להכתב על עור ותפור ובגלילה, כיון שספר הפטרות הכרוך כקונטרס ומודפס על נייר פסול מדין ספר, מ"מ לא העלו טענה של חיסרון השרטוט.
ולכאורה יש לדחות, דאין ללמוד ממה דס"ל המג"א ועוד שספר הפטרות הנדפס לא צריך קווי שרטוט, לשרטוט דס"ת, דכיון שחובת ששרטוט הפטרות היא מדין שרטוט דר"י (המחייב שרטוט בשורה עליונה בלבד), ולכן כל שהכתב מיושר סגי בהכי, משא"כ שרטוט דס"ת הוא הלכה למשה מסיני. וכמה תשובות בדבר.
א) מוכח שגם בהדפסת ספר תורה ומזוזה נחלקו האחרונים אם דפוס הוה כתיבה, וז"ל המור וקציעה סימן ל"ב: "ופשוט ג"כ שמעשה הדפוס כתיבה מעלייתא היא וכשרה ע"י אומן ישראל, וכן כתבו אחרונים. אלא שמכל מקום יש לחוש בתפילין למה שכתב במג"א [ס"ק נז] שאי אפשר לצמצם שיהיו כתובים כסדרם". עיין ביפה ללב ס' ל"ב ס"ק ח' ז"ל: "ומשמע משטחיות דבריו דאפילו לכתחילה. וליתא שלא כתבו האחרונים כן שהדפוס כשר בספר תורה ותפילין רק בדיעבד...". גם הרב משה פרובנצאלי הנ"ל הכשיר במגילה, שדינה כספר תורה. עיין עוד בספר סת"ם מהר"ש קלוגר סימן ס"א, יד שאול סימן רע"א ס"ק ה' ועוד, איך שקלו וטרו בסוגיא זו והעלו טעמים שונים לפסול כתיבת סת"ם בדפוס, ולא העלו טענה כל כך פשוטה לפסול מדין שרטוט. עיין בבני יונה הארוך ס"ס רע"א שכתב דכיון דע"י הדפוס של כל היריעה לא הוי צריכין השרטוט, וא"כ הא דהלכה דמסרגלין בקנה לא יהיה מצוה עולמית, וחלילה לנו לומר שהמצוות יש להן זמן עיי"ש. מוכח שלא פסל מדין ההעדר סימון השרטוט, ואדרבא מוכח שכשר מדין שרטוט, ונזקק לסברא אחרת לפסול כתיבה בדפוס. נמצא שגם הדפסת ספרים, שאין בה כלל את סימון השרטוט, כשר מדין שרטוט, כיון שהאותיות מיושרות, ואפילו בספר תורה ומזוזה כ"ש בנביאים וכתובים.
ג) לדעת הרא"ש, אור זרוע ועוד, וכן פסק מרן ז"ל, שספר תורה ומזוזה חייב שרטוט הלכה למשה מסיני ותפילין ושאר כתיבת פסוקים סגי בשרטוט שורה עליונה מדינו דר"י. לכאורה אין להביא ראיה לשרטוט דס"ת מהפטרות בדפוס, דמה שהכשירו המג"א ועוד, הוא רק בספרי נביאים, ששם צריך לשרטט רק שורה עליונה. ובאמת, מכאן הקשה האפיקי מגינים ס' ל"ב ס"ק ל"ה (איירי שם לעניין הדפסת ס"ת), שציין לרא"ש שאמנם ס"ל החילוק בין שורה עליונה לשאר השורות, מ"מ בס"ת חייב בכל השורות חייב, מדין מזוזה או הלכה למשה מסיני.
אמנם דבריו צ"ע, כי מתבאר משיטת ר"ת, שכתב ליישב מדוע צריכים הלכה למשה מסיני במזוזה, תיפוק ליה מדין ר"י שחייבים לשרטט כל פסוק ואפילו ג' תיבות, ותירץ שדינו של ר"י מחייב רק שרטוט בשורה עליונה, והלכה באה במזוזה לשרטט בכל השורות. ומבואר מכאן שדינו של ר"י הוא מן התורה (אמנם האיסור לכתוב ללא שרטוט אפשר שהוא מדרבנן). א"כ כל הראשונים דס"ל חילוק הנ"ל חייבים לסבור כן. א"כ מה דס"ל הרא"ש ועוד ראשונים, שס"ת דינו כמזוזה הוא רק לשאר שורות אבל גם שרטוט שורה עליונה הוא מן התורה. וכן מבואר בשאר ראשונים, שאע"פ דס"ל דס"ת חייב בשרטוט הללמ"ס, מ"מ גם שרטוט משום ר"י הוא מדאורייתא. כן מוכח באור זרוע ס' תקמ"ג, הרא"ש מגילה ב ועוד. נמצא שחובת שרטוט דר"י הוא מהתורה, עכ"פ בשורה העליונה, וא"כ פשיטא שאין לחלק בין שירטוט דר"י ושרטוט דס"ת לעניין חומרת הדין. וגם אין לחלק בין שרטוט פסוקי תורה לשרטוט פסוקי נביא, כיון שמקור לשרטוט דר"י בגיטין ו' ע"ב איירי בפסוקי כתובים. כן דעת המאירי^[103] והנימוקי יוסףקב.
וגם אין לדחות לפי מה שחידש רעק"א בשו"ת סימן נ', שיש חילוק בין שרטוט דר"י, שסגי בעופרת כי הוא רק לצורך יישור הכתיבה, משא"כ שרטוט מזוזה וס"ת, שהוא הללמ"ס, צריך שרטוט המתקיים. ולפי זה לכאורה יש לדחות את הראיה מהעדר שרטוט בספרי הפטרות.^[104]
אמנם מכמה טעמים יש שפיר ראיה משם:
א) החילוק הנ"ל שחידש רעק"א לא הוזכר כלל בראשונים, ואף אחד מהאחרונים הנ"ל לא חילק בין השרטוטים. וגם רעק"א מודה שאין כן דעת ר"ת ושאר ראשונים. ועיין בפרק ו' שהארכתי בדבריו.
בספר אפיקי מגינים (ס' ל"ב בביאורים ס"ק ל"ה או' ד'), אחר שהביא את הרדב"ז והבנ"י ששרטוט הוא משום יישור הכתב ולדעתם ספר תורה בדפוס גם ללא סימון של שרטוט כשר מדין כתב ישר, כתב להקשות משיטת רבנו שמחה שמצריך שרטוט המתקיים, דמוכח דאין טעם שרטוט משום יישור הכתיבה לבד אלא גם משום שצריך שרטוט המתקיים, ומאחר ששרטוט הוא הלכה למשה לסיני ללא טעם א"כ מנא לן להקל בזה^[105]. והוסיף עוד להקשות מהא שיסתפקו התוס' במגילת סוטה אם אפשר לשרטט אחרי הכתיבה, א"כ מוכח מדבריהם שבעינן שרטוט המתקיים וא"כ גם לשיטתם אינו משום יישור הכתיבה.
אמנם לא זכיתי להבין דבריו כלל:
א. גם אם נסכים להבנתו ברבנו שמחה, מ"מ רבנו שמחה הסתפק בזה, אבל כל הגאונים וכמעט כל הראשונים הנ"ל (עיין לעיל פ"א שיטה א' ושיטה ב') ס"ל שהוא משום יישור הכתיבה. וא"כ אין ספקו של רבנו שמחה מוציא מידי ודאי של שאר הראשונים. וכן פסק בשו"ת משה פרובנציאלי הנ"ל.
ב. הלחם חמודות והמהריק"ש כבר כתבו שרבנו שמחה איירי רק לכתחילה, עיין לעיל שרוב האחרונים ס"ל כן והבאנו ראיות להם.
ג. עיין לעיל שביארנו את רבנו שמחה בשני אופנים. באופן הראשון רבנו שמחה מצריך שרטוט המתקיים מחמת דין ספר. ומתבאר שם שדין ספר כולל בתוכו כמה דינים, כגון עיבוד שרטוט תפירה ועוד. וביארנו שדין שרטוט לפי הבנה זו הוא דין בגופו של ספר, ולכן צריך שרטוט המתקיים כחלק מהספר. אמנם אין שולל כלל את מטרת השרטוט שהיא ליישור הכתב, אך מ"מ סימון השרטוט חייב להיות חלק מהותי מהספר. אין כלל שייכות להלכה ללא טעם, כי ודאי ההלכה מטרתה ליישר את הכתיבה, רק שנוסף תנאי נוסף שצריך שהסימון שאיתו יישר את הכתב יתקיים, כי זו צורת ספר. וגם לפ' השני שם, שהוא משום נוי, מתבאר שאין זה סותר שמטרת השרטוט היא ליישר הכתיבה. וכן מפורש בלבוש יורה דעה סימן רע"א שגם רבנו שמחה ס"ל ששרטוט הוא משום יישור הכתיבה ז"ל: "ספר תורה צריכה שירטוט משום שהוא נוי שמיישר הכתב על ידה, ואם כתבו בלא שרטוט פסול, דילפינן כתיבה כתיבה ממזוזה, ובמזוזה כולי עלמא מודי שצריכה שרטוט, ואם לא שרטט פסולה כמו שיתבאר בעזה"י בסימן רפ"ח [ס"ח]. ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו בדבר שהוא צובע שאינו נוי לכתוב, ועוד דלשון שרטוט שבא בהלכה גומא וחריץ משמע ולא צבע". מוכח להדיא שנקט הלבוש ששרטוט הוא משום יישור הכתיבה, ואע"פ כן ציין לטעמו של רבנו שמחה שאין לשרטט בצבע.
ד. מה שדייק האפיקי מגינים הנ"ל מהתוס' סוטה הנ"ל, אינו קשה, דשמא ס"ל כדעות הראשונים שטעם השרטוט הוא משום קריאה, וא"כ אפשר להבין שיועיל שרטוט אחר הכתיבה, וכמש"כ הרב משה פרובנציאלי הנ"ל בדעתם. ועיין בתו"ש רעק"א ס' נ' שהביא את תוס' הנ"ל והתקשה בדבריהם מהא דמנחות דא"א לשרטט אחר הכתיבה. וכן פסקו הפוסקים דשרטוט אחר הכתיבה פסול. ועוד, כבר ביארו הרבה אחרונים דהתוס' הסתפקו רק במגילת סוטה ולא בס"ת ומזוזה.
וכבר נהגו לקרא לכתחילה בהפטרות המודפסות^[106]. כ"כ הלדוד אמת שכן המנהג. וכ"כ הרב אלישיב זצ"ל בהערות גיטין ו ע"ב. וכ"כ הרב שמאי גרוס שליט"א בשבט הקהתי ס' ש"ו.
הערה: גם לדעת האפיקי מגינים אין כלל ראיה שיש חיסרון בשרטוט הגווילים מאחר שסימון השרטוט מתקיים היטב, אפילו יותר מחריץ השרטוט.
סיכום, מטרת השרטוט היא ליישר את הכתיבה, גדולי הפוסקים הכשירו ספרי הפטרות בדפוס לקריאה בציבור ללא סימון קווי שרטוט, וכן הסכימו הרבה פוסקים^[107] וכן המנהג הנפוץ בימינו^[108]. וגם החולקים על היתר של המג"א לא פקפקו מדין חיסרון שרטוט. גם בהדפסת סת"ם, שרבו האוסרים והמתירים, מ"מ כמעט כולם לא פסלו מדין חיסרון של שרטוט.
♦

פרק ח' – עוד נידונים בשירטוט שאינו חריץ

כתב במקום מחיקה בלי לשרטט

כתב בבני יונה ס' רע"א ז"ל: "ואם כתב איזה טעות וגרר שם איזה תיבות ונמחקהשרטוט ישרטט מחדש שם ואם כתב כמו זה בלי שרטוט יש להכשיר דיש ליישר הכתבעל ידי הגרר כאלו היה משורטט וניכר קצת". מבואר דס"ל שכל סימון מועיל במקוםשרטוט.

ביאור שיטת מלאכת שמים

כתב המלאכת שמים כלל ה' וז"ל: "ואפילו אם כתב איזה טעות וגרדו ועל ידי זה נמחק השרטוט צריך מחדש ואח"כ יכתוב לתקן הטעות". ובבינה כתב להקשות על הבני יונה ז"ל: "מאי מהני שיכול ליישר הכתב מה לי כל הס"ת ומה לי מקצתה. עיין כלל ב' בינה ס"ק י'". ביאור כוונתו, דס"ל שוודאי אם נכתב הס"ת רק עם רושם או סימון הרי הוא פסול, כי צריך שריטה ולא אזלינן בתר טעמה דשרטוט, וכמש"כ לעיל בהבנת התשב"ץ, וא"כ מה החילוק בין מקצת הספר לכל הספר. וכן נראה לי בביאור כוונת המלאכ"ש אך מ"מ לא מפורש כן בדבריו, ושמא הוא הבין בבני יונה שהתיר ללא שרטוט כלל. וכן נראה לי יותר בדבריו. ולפי זה אינו נוגע להבנת התשב"ץ (ומובן טפי שלא זכר טעם שרטוט הוא ללא טעם כמו שזכר בכלל ה' עיין לעיל) אלא עיקר טענת המלאכ"ש, שכל שלא נכתב בשרטוט פסול, וממילא מה לי כל ס"ת מה לי מקצתו.
ומה שציין לכלל ב' בינה ס"ק י', כוונתו להקשות מהדין המבואר בתשב"ץ שהכותב אפילו אות אחת על דוכסוסטוס, הספר פסול א"כ ה"ה בשרטוט, שאפילו אם אות אחת נכתבה ללא שרטוט פסול.

קושיא על ראייתו

אמנם, עיין בתשב"ץ הנ"ל (חלק א סימן קמ"ט) שדן בקילוף שם ה', דכיון שעל ידי הקילוף סר הקלף ונשאר דוכסוסטוס א"כ האות נכתבת על דוכסוסטוס, עיין שם מה שביאר את סיבת הפסול. אמנם בסוף התשובה כתב "אבל הקליפה הנז' איני רואה שתהיה מותרת כלל באזכרות ואפי' שלא במקום אזכרו' יש לפסול מחמת הכתיבה על מקום הקליפה זה אני דן להלכה אבל למעשה אני מניח הסופרים לקלוף ואיני מוחה בידם לפי שבספר המצות הזכיר הקליפה ולא אסרה". הרי להדיא שכן מנהג הסופרים בדורו, וכן מנהג הסופרים בכל הדורות, וא"כ ודאי לא כתב כן הלכה למעשה, וכמו שמפורש בדבריו. וכן מבואר להדיא בתשובה אחרת (חלק ב סימן קט) וז"ל: "עוד שאלת ספר תורה שהסופר בזריזותו כשהי' מתקן שמות שאינן נמחקים הי' מקלפן קליפה דקה והי' כותב על הקליפ' וראית תשובה אחת שלי (ס' קמ"ט הנ"ל) שאין נכון לעשו' כן מפני שני דברים, האחד מפני חשש מחיקת השם. והשני שאין לכתוב על מקום הקליפ' שכיון שקלף ממנה קליפ' דקה הרי לא נשאר אותו מקום גויל שיש מי שאומר שהוא דוכסוסטוס ופסול לספר תורה ואפילו למי שסובר שהוא קלף אסור לכתוב ספר תור' חצי על הקלף וחצי על הגוויל. תשובה: באמת שאני חושש לכתחלה' לעשו' כן מפני חשש מחיקת השם שאין לזריז לסמוך על זריזותו בזה ולעשו' גדר בדבר החמרתי הרבה באותה תשובה שראית אבל לפסלו בדיעבד אין כח בידי לפסול מה שנהגו הסופרי' קולא בדבר ומנהגן של ישראל תורה היא ומפני שאנו מדמין לא נעש' מעש' להחמיר במה שהראשונים נוהגין קולא וכל כחנו הוא להזהירם לכתחל' אבל בדיעבד הנח להם לישראל ואל יהי' מחלוקת ביניכם בשביל דבר זה שהתור' דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". מבואר מדבריו שרק מחמת מחיקת השם החמיר לכתחילה, כי לא כל הסופרים זריזים לקלף. אבל מדין שכותב על דוכסוסטוס כתב להדיא מנהג ישראל תורה הוא (וכנראה הפתחי תשובה לא ראה תשובה זו). א"כ יש לתמוה איך המלאכ"ש הביא ראיה מהתשב"ץ לפסול, בזמן שלהלכה למעשה התשב"ץ מכשיר. וגם הדמיון לשרטוט הוא תמוה ביותר, וצ"ע.

מהר"ם שי"ק

בשו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן רנ"ט ז"ל: "ומטעם זה אני תמה על הספר בני יונה שכ' ואם גרד וע"י הגרידה ניכר כאלו הי' משורטט לכתוב ביושר סגי דזה שייך בשאר ספרי קודש דאסור בלא שרטוט משום שמא לא יכתוב ביושר אלא מעוקם וכיוצא בזה כדאיתא ביו"ד סי' רפ"ד אבל בס"ת דלדעת הרמב"ם הוא הלכה לממ"ס ופסול נראה בעיני דווקא שרטוט ואינו מועיל היכר אחר במה שיוכל לכתוב על ידו כתב מיושר וא"כ אני מסופק אם גרידה מועיל להיתר שיכתוב ישר ולא יוצרך שרטוט או דלמא כיון דהלכה למשה מסיני ואין אנו יודעין טעמא דקרא לכן צריך דווקא שרטוט וצ"ע". עיין היטב בדבריו, שבאופן שיש סימון קל נשאר בצ"ע. ונלע"ד שעיקר ספקו הוא בצורת השרטוט אם צריך שיעשה באופן משוך כשרטוט ולא כסימן בעלמא. ומה שכתב לחלק בין שרטוט של ס"ת ומזוזה לשרטוט בשאר כתבי קודש צ"ע, שהרי הוא העתיק באותה תשובה את המלאכ"ש שמביא את התשב"ץ, וגם המהר"ם שי"ק בעצמו הביא את התשב"ץ בתשובה ר"ס, ושם בתשב"ץ ח"א סימן ב' מבואר להדיא שגם שרטוט של כתבי הקודש הוא הלכה ללא טעם, ואפילו בגמ' שם איירי בפסוק באיוב.
לסיכום, נמצא שדעת הבנ"י להכשיר בכל סימון ליישור הכתיבה. דעת המלאכ"ש משמע שלא נחשב שרטוט כלל. וכבר ביארנו שאין מקור לסברתו. דעת המהר"ם שי"ק הסתפק אם אזלינן בתר טעם של שרטוט (עיין בפרק ה' 'שיטת התשב"ץ"). פוסקי זמננו פסקו כדעת הבנ"י.
♦

שרטוט בגט

שולחן ערוך אבן העזר סימן קכ"ה סעיף י ז"ל: "נוהגין לשרטטו". עיין בב"י שהביא כמה שיטות בחיוב שרטוט בגט אם הוא מדאורייתא או מנהג. עיין רש"י מנחות ל"ב ע"ב ד"ה כתיבה בלשון ראשון שגט בעיא שרטוט מהתורה. עיין שו"ת דבר אמת בכר קונטרס י"א ס' כ"א.
שולחן ערוך אבן העזר גיטין סימן קכ"ה סעיף כ"ב כתב הרמ"א ז"ל: "ואם לא שרטט כלל, כשר. וה"ה אם הוסיף או פיחת משנים עשר שיטין (ר"ן בסדר גיטין גם במרדכי ריש גיטין). י"א דאין להכשירן כי אם במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות. ונראה לי דהוא הדין לעניין שרטוט וצריך לשרטט מבחוץ שלא במקום הכתב".
מקור שיטת הרמ"א הוא תשובת הרא"ש כלל מה סימן י"ג ז"ל: "גט שאינו משורטט בי"ב שיטות או שלא נכתב בכתיבה אשורית מרובעת או שדבוקות האותיות פוסלין בארצנו, וכך היו עושין בצרפת, אבל במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר לא הייתי פוסלו".
מבואר שרק במקום עיגון מקילים במקום שאין שרטוט. א"כ מדוע לא חשש הרמ"א שהשרטוט מאחור לא הוה שרטוט, והרי רק במקום עיגון הקל הרמ"א ללא שרטוט. ואין לומר שאני גט דהוא רק מנהג, כי מבואר שהוא מדינא לדעות הפוסלים, ונלמד מס"ת. וכמש"כ הרשב"א ח"א סימן אלף ר"ך ז"ל: "כי הטעם הוא משום דכתב ספר כריתות. וכל שנקרא ספר צריך לשרטט וכדאמרינן גבי מגלה צריכה שרטוט כאמתה של תורה משום דאיקרי ספר. והוא הדין לדבוק האותיות מן הטעם הזה דבעיא גוויל מקיף כל אות ואות". א"כ חומרת שרטוט בגט היא כשרטוט בס"ת לכל דבר. וכ"כ הרדב"ז ח"א סימן קנ"ו ז"ל: "וטעמא דבעי שרטוט משום דכתיב ביה ספר וס"ת מי סגי שרטוט כה"ג". כן ס"ל מו"ר הרב חיים קנייבסקי שליט"א, הובאו דבריו בשו"ת עולת יצחק ח"א בסוף ס' קל"ו. עיין הערה^[109].
לסיכום, שלא במקום עיגון החמירו הפוסקים שגט צריך שרטוט וככל דיני ס"ת (מוקף גוויל וכו'), וא"כ לפי מה שנהגו לשרטט מאחור מוכח דנחשב שרטוט לכל דבר.
♦

תלייה בין השיטין

כתב מרן בשולחן ערוך יורה דעה סימן רע"ו ז"ל: "טעה ודילג תיבה או יותר, יכול לתלותה בין השיטין אבל לא בריוח שבין דף לדף". דין זה נלמד מתליית השם וכמש"כ הפוסקים. ובשו"ת תשב"ץ חלק א סימן קע"ו מבואר שאפילו פסוק שלם, והביאו הב"י שם.

שו"ת שואל ונשאל

בשו"ת שואל ונשאל ח"ב יו"ד סימן פ"ד וז"ל:
"שאלה: האם יכול הסופר לתלות איזה תיבה ששכח בס"ת או במגילה אם היתה התיבה ששכח בשיטה הראשונה של העמוד מי אמרינן דלא הותר לתלות רק בין השיטין כמ"ש מרן סי' רע"ו אבל לא קודם לשיטין או דילמא דאין איסור לתלות רק בין דף לדף כמ"ש מרן שם אבל קודם השיטה הראשונה כבין השיטין הוי:
תשובה: מסתברא דמותר הוא דמ"ל בין שיטה [א'] לשיטה ב' מ"ל קודם שיטה א' ואם משום דבעינן שרטוט הלא גם בין השיטין ליכא שרטוט. ועוד דמדקאמר אבל לא בין דף לדף ש"מ דאין השרטוט בתיבה אחת וכיוצא מעכב וכ"נ מסתמיות דברי מרן שלא חילק בין שיטה א' לשאר שיטות וכ"נ מדבריו שלא שלל רק בין דף לדף ואם איתא הו"ל לחלק טפי בין בין השיטין לקודם השיטין דהיינו בשיטה א' ששכח ובא לתלות בראש העמוד...".
מוכח מדבריו שתליית אותיות לא צריכה שרטוט. ואין לדייק מה שכתב תיבה, שמשמע רק תיבה (או אפילו שתיים) אפשר לכתוב בלי שרטוט אבל יותר צריך שרטוט כי אין לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט. דא"כ מה שכתב 'ואם משום דבעינן שרטוט הלא גם בין השיטין ליכא שרטוט' אינו מובן, הרי בלאו הכי מותר לכתוב תיבה אחת בלי שרטוט, אלא ודאי כוונתו להכריח שתליית תיבות אין צריך שרטוט כלל כיון שאפשר ליישר את הכתיבה^[110].
וכ"כ השבט הלוי ח"ד סימן קמ"ב וז"ל: "קצת ראי' לזה דהא בדע"ק שם ס"ק ה' ה"ר שמיעוט אינו פוסל בלא שרטוט ממה שתולין בס"ת בין השיטות ואין הפוסקים מחייבים לשרטט התליה הרי דבמיעוט תיבות אין חשש, אלא שחזר ודחה דאולי זה מצד שהנכתב בין ב' השיטות ה"ה כמשורטט כיון שא"א שם לעקם הכתב...".
ולפי הנ"ל מתבאר דס"ל ששרטוט מטרתו יישור הכתיבה, אפילו ללא סימון של קו או הדומה לו, אלא כל עזר לישר הכתיבה שפיר מקרי שרטוט.

מלאכת שמים

ברם, המלאכת שמים כלל כ"ה בינה סק"ח בתחילה צידד להתיר ללא שרטוט, וכמבואר בגינת ורדים, אך מ"מ בסוף החמיר מחמת הבנתו בתשב"ץ ששרטוט הוא לא מחמת יישור הכתב. אמנם כבר ביארנו למעלה בפרק ה' 'שיטת התשב"ץ' שאין זה כלל כוונת התשב"ץ, וגם התשב"ץ מודה לכל הראשונים ששרטוט הוא לצורך יישור הכתיבה.

קושיא מדברי הרא"ש במגילה

כתב הרא"ש מגילה פרק ב וז"ל: "הא דאמרי' לעיל תפילין אין צריכין שרטוט פירש רבנו תם היינו דלא בעי שרטוט בין כל שיטה ושיטה אלא עושה שרטוט אחד למעלה וכותב למטה כמה שיטין הלכך אני אומר הא דאמרינן שלש אין כותבין היינו בשיטה ראשונה(צ) מכאן ואילך השיטה העליונה הוי כמו שרטוט כי היכי דאמרינן הכא דאם שרטט העליונה שוב אין צריך שרטוט ולא מסתבר לחלק דשאני הכא דכיון שהראשונה משורטטת נכתבה ביושר הלכך הוי כמו שרטוט לאותה שתחתיה לפי שסתם בני אדם יודעין לאמן ידיהם לכתוב כל השיטה ביושר בלא שרטוט". לכאורה מוכח מכאן שרק בשרטוט דר"י, המחייב שרטוט שורה עליונה בלבד, אמרינן שהשורה העליונה היא כמו שרטוט לשורה התחתונה אבל שרטוט דמזוזה וס"ת, החייבים שרטוט בכל השורות, צריך שרטוט בכל שורה ולא תועיל שורה עליונה לשורה התחתונה. א"כ לכאורה צריך לשרטט גם את הכתב שתולין בין השורות ולא יועילו השורות במקום השרטוט. ועוד צ"ע על המלאכת שמים הנ"ל שנזקק לסברת התשב"ץ לחייב שרטוט, תיפוק ליה מדין חיוב שרטוט ס"ת בכל השורות.
ויש לומר, כמש"כ הדעת קדושים הנ"ל, שהכותב בין השורות כיון שא"א לעקם את השורות נחשב כשרטוט, וסברתו כמש"כ לעיל בדעת האחרונים, דס"ל שדפוס לא צריך סימון של שרטוט כיון שהכתב מיושר, ה"ה כאן. ואין להקשות א"כ גם אומן היודע לאמן ידיו לא יצטרך לשרטט, דכיון שהוא יכול לטעות, ההלכה מחייבת שרטוט בכל אופן, והכותב עם שרטוט א"א לו לטעות כיון שהסימון ברור. א"כ ה"ה הכא, כיון שהוא מוכרח לכתוב בין השיטין והשיטין מיושרות וודאי הכתב יהיה מיושר.
אמנם עיין מהר"ש קלוגר בשנות חיים סימן מ"ח דס"ל ששרטוט של השורה העליונה משמם כשרטוט לתליית האותיות. משמע מזה שצריך שרטוט לתליית האותיות. אמנם לא זכיתי להבין סברתו, דניחא אם תיבות שורה העליונה והתחתונה משמשות כשרטוט, אבל שהשרטוט של השורה העליונה ישמש כשרטוט לתליית האותיות צ"ע.
לסיכום, משמעות השואל ונשאל והשבט הלוי שאין צריך שרטוט בתליית תיבות בין השיטין אפילו לפסוק שלם, כיון שיכול בקל ליישר כתיבתו.
♦

סיכום

ביארנו שמהות השרטוט היא ליישר את הכתב לצורך קריאתו או לייפוי הכתב. מ"מ להלכה נפסק שאין לשרטט בצבע משום חיסרון בנוי הספר (וי"א כתב ע"ג כתב). עבר ושרטט בצבע, דעת רוב האחרונים להכשיר (למעלה מ23 במספרם). ויש שפסל רק בתפילין (לבוש, משום צבע יתירה). ויש שפסל גם בספר תורה ומזוזה (משום כתב ע"ג כתב, או מפני ששרטוט בצבע פסול בדיעבד). ולפי זה שרטוט הנעשה ללא צבע הכשר לרוב הפוסקים, ובראשם מרן השולחן ערוך. יש אחרונים שס"ל שמלבד התנאי שאין לשרטט בצבע, יש להצריך שרטוט שיתקיים לעולם, כגון לשרטט בברזל דווקא. וגם בזה נחלקו האחרונים אם התנאי שיתקיים הוא רק לכתחילה או אפילו בדיעבד.
לאחר בירור שיטות הראשונים והכרעת רבותינו האחרונים, מתבאר לדינא: בשרטוט הגווילים הנעשה על ידי מרצע ולא ע"י צבע, סימני השרטוט מתקיימים, ואעפ"י שאין החריץ ניכר, הם מהודרים לכל השיטות.
♦ ♦ ♦