הרב יצחק מאזוז
מו"ץ בבית ההוראה יביע אומר
מחובשי בית המדרש יחוה דעת ירושלים

האם יש חיוב גניזה בציור לוחות הברית שנדפס על אריזות מצה

ליל ששי אור לכ' ניסן תשפ"א
לכבוד מר זקני מקים עולה של תורה, לו הנזר והעטרה, רב רבנן, מגדולי מרביצי התורה שבדורנו, הגאון הגדול המובהק מוהר"ר יוסף צמח מאזוז שליט"א.
אחר דרישת שלומו הטוב.
במאי דבדיק לן מו"ר בדין אריזה של חבילות המצות, שהודפסה תמונה שבה יש ציור של לוחות הברית עם ראשי המשפטים של עשרת הדברות, כגון "אנכי ה' וכו', לא תרצח, לא תגנוב" וכן ע"ז הדרך. ונשאלה השאלה האם צריך לגונזם. ואמר לי מו"ר פוק עיין בה.
אחר העיון נלע"ד שאף שלכתחלה בודאי מן הראוי לטשטש את התמונה כך שלא ייראו המילים הנ"ל, מכל מקום אני בצד'ק אחזה דהמקילים להשליך את הקרטון עם התמונה הנ"ל יש להם על מה שיסמוכו.
דהנה לא נדפסה התמונה הנ"ל לשם לימוד, ולא נכתב לשם פסוק וקדושה כלל. וגם דעת פוסקים רבים שבספרים הנדפסים בדפוס קדושתם גריעא מהנכתבים ביד. ואף שיש חולקים, ובשו"ת משאת בנימין (סי' צט) כ' להוכיח שכל הקדושה שיש לספרים הנכתבים יש ג"כ בספרים הנדפסים, וכ"כ עוד אח' (עי' בשד"ח פאת השדה מע' ד כלל לח), מ"מ בדפוס שבזמננו, שאינו אלא צילום פוטוגראפי, בודאי דגרע טפי לכו"ע. וכמ"ש בשו"ת שבט הלוי ח"ב (סי' קמג) ובשו"ת יחו"ד ח"ה (ס"ס כו) ובשו"ת תפל"מ ח"ג (סי' כח). ועי' בשו"ת ציץ אליעזר ח"ג (ס"ס א). וע"ע בס' קדושת משה (סי' ח, ט). וע"ע בהלכה ברורה (סי' מ' ס"ח) שכ' שספרי קודש שנדפסו בזמננו ויש להם כריכה, מעיקר הדין רשאי לשמש בחדר שיש בו ספרים אלו וא"צ לכסותם, ומכ"ש כשמכסה עצמו. שאף שכמה אח' מחמירים בזה, מ"מ בזמננו יש להקל, שהרי לדעת רבים מהפוס' אין בספרים שנעשו בדפוס קדושה כלל. ודעת רבים מהפוס' שאפי' ס"ת שנכתב בכת"י אם לא קידש השמות הקדושים שבו אין בהם קדושת שם ה' מותר למוחקם. ומלבד כל זאת בדפוס שבזמנינו שנעשה ע"י חשמל באופן אוטומאטי וכ"ש בצילום שאין בו הטבעת אותיות בולטות כלל י"ל שאף המחמירים להחשיב הדפוס ככתיבה יודו להקל. (וע"ש שהוסיף עוד צירופים). ע"ש [ועי' היטב במשנ"ב עם הערות איש מצליח (סי' מ' סק"ד), ובשו"ת תפלה למשה ח"ג (סי' כט), ובהליכות עולם ח"ג (עמ' צד), ובשו"ת יביע אומר ח"ג (חאו"ח סי' א, ב)]. וע"ע בשו"ת אוצרות יוסף ח"ב (סי' טו), ובהלכה ברורה ח"ג (בירור הלכה סי' מ' סק"ו, וסי' מג ס"ק יג) ובשו"ת שער שמעון אחד ח"ד (חיו"ד סי' כו).
ועוד שיש פוסקים הסוברים שאם לא נתכוין לקדש את הכתב אין עליו קדושה. וכמ"ש בשו"ת תשב"ץ (ח"א סי' ב, קכז, קעז), דע, שאין השם מתקדש אא"כ נתכוין בכותב לקדשו. אבל אם כתבו שלא בכוונת קדושה אינו קדוש. וכ"כ בס' עמודי גולה (הוא הסמ"ק בסי' קס). ע"ש. ועי' בשד"ח (מערכת מ' כלל י'). ואכמ"ל [ועי' למרן ראש הישיבה בספרו אסף המזכיר (ערך מחיקת השם)[2], שתמה על שיטת התשב"ץ מסוגיא דעירובין (יג:). והניח בצ"ע. ע"ש. וע"ע בשו"ת תבואות שמש חיו"ד (סי' ס). ע"ש. ואכמ"ל].
ואם מחיקה מותרת ה"ה כל בזיון מותר, ואפילו לקרוע ולהשליך. וכמ"ש מוהרמ"ך בשו"ת שואל ונשאל ח"ד (חיו"ד סי' מא) שאם התירו למחוק שם ה' אין לומר דלקרוע ולהשליך הוי בזיון טפי ואסור, אלא הכל שרי. דודאי לא חילקו במחיקה בין שיקדור ויקלוף את כל האות בין שיעביר עליו תער ויהיה חתיכות חתיכות, אלא בכל אופן שרי. ע"ש.
ועוד יש להוסיף ע"פ מ"ש בשו"ת נודע ביהודה (יו"ד מה"ת סי' קפ) על מטבע שטבעו אליו שם של ארבע, והט"ז (סי' שלד ס"ק טז) כ' להתיכו, והעיר הרב השואל שצריך גניזה, והשיב, ואני אומר שיפה כיון הט"ז, שזה ברור שאף אם המושל וכן האומן שתיקנו מטבע זו היה ליבם לשמים, מ"מ זה המכה בקורנס שהחותם יוטבע על המטבע עושה מעשה קוף ואין לו שום כוונה, ועיקר האותיות שנטבעים על הכסף הוא עי"ז. וא"כ עכ"פ לא נעשה לשמו. ע"ש. ועי' בשו"ת אז נדברו ח"ג (סי' סז בהע') ובס' ארחותיך למדני ח"ג (סי' צא) מ"ש עפ"ד הנוב"י הנ"ל.
ואף שלכאורה יש מקום להחמיר לכתחלה אחר שנזכר "אנכי ה'", ואות ה' זו היא לסימן שם ה'. ומ"מ מדינא מותר, מאחר שנכתב שלא לשום קדושת ה', ועוד נימוקים כדלעיל וכדלהלן.
ובפרט אם לא קראו כלל תיבות אלו המודפסות על גבי האריזה, שהרי כתב בשו"ת אבני נזר חיו"ד (סי' שעו) שמאחר שקדושת הגמרות היא רק משום שילמדו בהם, הלכך כל זמן שלא למדו בהם לא חלה עליהם קדושה. דהזמנה לאו מילתא היא (ורק בספרי תנ"ך תקנו חז"ל שתהא כתיבתם מקדשם). ע"ש. וכן ראיתי עוד להגאון משנה ברורה במכתביו (מכתב פג) שכתב: ע"ד שאלתו שאחד רוצה לקחת ש"ס קטן ולהדפיסו בצינקוגרף וצריכים לזה לתלוש דף אחר לעשות ממנו פוטוגראפיא, האם אין בזה משום בזיון כתבי הקדש. הנני להשיב, אם עדיין לא נלמד בו פשוט שמותר, דכל זה לא נחשב אלא להזמנה והזמנה לאו מילתא היא. ע"ש. וע"ע בס' שלחן מלכים (הלכות קדושת השם סי' ו ס"ה והלאה). ואמנם על סברא הנ"ל ממש, אמר לי מרן ראש הישיבה שליט"א דלא נקטינן להלכה כדבריהם, והוכיח כן מדברי הפוסקים המובאים בכה"ח (סי' קנ"ד אות נ"ט) בדין עלי הגהה שהחמירו האחרונים לגונזם, אע"פ שלא קרא בהם אדם מעולם. ע"ש. עכ"ד נר"ו. וכ"כ מו"ר במכתב שהובא בשו"ת ברכת יהודה ח"ה (חיו"ד סי' כב) שעיתונים שיש בהם ד"ת צריך לגנוז את העמודים שיש בהם ד"ת. ושאין לסמוך על הסברא שד"ת שלא קראו בהם לא חלה עליהם קדושה. וכ"כ מו"ר בירחון אור תורה (חשון תשע"ה סי' כ'). ושוב נדפס בקונטרס דרכי הלימוד (מאמר ד'). ע"ש [וע"ע בס' שיבת ציון הכהן (שבס' ציון במשפט תפדה ח"ג, חאו"ח סי' ו). וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קסב) ולהגרי"ש אלישיב בקובץ תשובותיו ח"א (חיו"ד סי' קטו) וח"ב (או"ח סי' ו) ובס' גנזי הקודש (פי"ד ס"ט) ובס' בית ההוראה הנד"מ (שאלות ש, שב) ובשו"ת ויצבור יוסף בר שלום ח"ג (סי' עג, עה) וח"ד (סי' ג). וע"ע בס' צדקה ומשפט (פט"ז הערה צג) שכתב שבשעה"ד יש לצרף לסניף שיטת האבני נזר. ע"ש. וע"ע במה שכתבתי בספרי הקטן חקרי הלכה (חיו"ד סוף סי' נא). וע"ע בשו"ת שבות עמי ח"ב הנד"מ (חאו"ח סי' י). ושם בסו"ד הזכיר מדברינו שנדפסו בתחלה בשו"ת ויזרע יצחק, ושוב נדפסו בחקרי הלכה הנ"ל]. ועכ"פ בנ"ד קיל טפי מדברי תורה שבעיתונים, שיש מקום לומר שנכתבו על דעת שילמדו בהם, ובנ"ד בודאי לא הודפס על מנת שילמדו בזה.
וכן פסק בכעין נ"ד בשו"ת תפלה למשה ח"ג (סס"י כח) להתיר לכתחלה להשליך לאשפה הזמנות לאירועים, שאע"פ שכתוב בהם לשון הפסוק בירמיה (לג, י-יא) "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה", מ"מ יש להקל שעל הרוב אין הפסוק נכתב לשם פסוק אלא לתפארת וצחות הלשון, ובפרט אם המדפיס עם הארץ ואינו מתכוין ללימוד. ואפי' נדפס לשם לימוד, מ"מ דעת הרבה אחרונים שקדושת ספרים הנדפסים גריעא טפי מהנכתבים ביד, ואפי' לחולקים, מ"מ בדפוס שלנו אינו חושב בשעת ההדפסה להדפיס לשם פסוק, ואפי' חושב ע"ז, מ"מ דעת הרבה אחרונים דלא מהני אלא לנדפס בכח ראשון, אבל מה שנדפס אח"כ ע"י החשמל בלבד אין מועילה בו מחשבת האדם המפעיל את המכונה. ולכן ברור שאין לפסוק הנדפס בהזמנות קדושת פסוק. והתשב"ץ התיר למחוק שם ה' שנכתב שלא בכוונת קדושתו. ואף הפר"ח שהחמיר אפשר שיודה בפסוק ללא שם ה' שנכתב שלא בכוונה לקדשו. ועכ"פ כשאינו מוחקו אלא משליכו לאשפה לכו"ע יש להקל. והמחמיר לגונזו אינו אלא בתורת חסידות. וממילא אין מקום לאסור כתיבת פסוק זה בהזמנות מחשש שמא יזרקוהו לאשפה. ע"ש.
וטעמים אלו שייכים ג"כ בנ"ד, שלא נדפסה התמונה הנ"ל לשם לימוד, אלא תמונת הישיבה שנותנת ההשגחה. ולא נכתב לשם פסוק כלל. ויש עוד לדון בזה בצדדים להחמיר או להקל יותר בנ"ד [והראני עוד מו"א נר"ו למרן הגר"ע יוסף בחזון עובדיה על הלכות סוכות (דיני נויי הסוכה סי"ח) שמותר לקנות ניירות שכתוב עליהם פסוקים לקשט הסוכה. וע"ש. וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ד' (חיו"ד סי' כא, כב) וחלק ט (חיו"ד סי' כג, כד). ואכמ"ל]. וע"ע נימוקים להקל, בשו"ת משנת יוסף ליברמן (ח"ט סי' קצג) ולהגר"ח ברגיג בקובץ ויען שמואל חי"ט (סי' לב). ע"ש.
ולפי כל האמור נראה לענ"ד שבנ"ד המקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו. וכן הסכים בנ"ד הדיין המצויין הגאון רבי חנן קבלן נר"ו (ואמר שיש להקל לכתחלה). ומ"מ לשנים הבאות הנכון לטשטש התיבות הנ"ל בתמונה הנדפסת על גבי האריזה.
ויה"ר שנזכה לראות כל חיבוריו של מו"ר יוצאים לאור עולם מתוך נחת שלוה ושמחה, בהשקט מרגוע ובטחה, וקרן צמח דוד מהרה תצמח, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים, בבנין בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו. אמן.
ביקרא דאורייתא
ע"ה יצחק מאזוז ס"ט
♦ ♦ ♦