מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים
ברכת להכניסו כשאין האבא יכול לברך, האם תברך האמא
אורך ימים ושנות חיים למע"כ הרה"ג מפורסם לשו"ת מזכה הרבים, רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים. שלום רב.ע"ד שאלתו. באב שנדבק בנגיף הקורונה ולא יכול היה להשתתף בברית של בנו, אם האמא יכולה לברך את ברכת להכניסו במקום האב.
♦
כתב הרמב"ם פ"ג ממילה ה"א: "מצוה על האב למול את בנו יתר על מצוה שמצווין ישראל שימולו כל ערל שבינהן, לפיכך אין שם אב אין מברכין אחריה ברכה זו, ויש מי שהורה שיברכו אותה ב"ד או אחד מהעם, ואין ראוי לעשות כן”, והראב"ד שם כתב דמסתבר כמ"ד ב"ד או מיוחד שבעם מברך, ונהגו אצלנו שהסנדק מברך יעו"ש.
ולכאו' צ"ע בדעת הרמב"ם, מ"ט כשאין אב אין מברכין ברכת להכניסו, הא מצוה למול זהו לכל ישראל [וכמבו' בקידושין כ"ט, דלא מהליה אבוה מיחייבא בי דינא למולו], וא"כ שפיר יברכו את ברכת להכניסו כשאין אב, ומ"ט נתבטלה הברכה לכל העם. ונראה מהרמב"ם דהמצוה לכל ישראל למול היא שלא להניחו ערל, ואילו המצוה של האב למול את בנו, זהו בעצם מעשה המילה גופא, ובהכי קאי ברכת להכניסו, על המצוה לאב למול את בנו בעצם מעשה המילה, ואילו המצוה לכל העם למול היא שלא להניחו ערל, ובהכי ל"ש ברכת להכניסו. והראב"ד ס"ל דא"א לחלק ביניהן, וגם המצוה לכל העם למול היא בעצם מעשה המילה, ושפיר כשאין אב אחד מהעם יברך, דגם לכל העם המצוה למול היא בגוף מעשה המילה, ולא משום שלא יהא ערל.
ומצאתי כעי"ז בס' מנחת אשר (קידושין ס' מ' אות ה'), דכתב כן בדעת הרמב"ם, דל"ש ברכת להכניסו, דהם לא נצטוו להחתימו באות ברית קודש ולהכניסו לברית, אלא שלא להניחו ערל. וכתב דבאמת הדברים מחודשים מאוד ואין נראה כ"כ בין שני הפנים שיש במילה, ומסתבר טפי דהא בהא תליא, וכרוכים ירדו מן השמים עי"ש [וע"ע בהך פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד, מש"כ בס' אלה דברי הברית להגר"א שלזינגר (ס' מ"ה), שו"ת ים שמחה (ח"א ס' ע"ב), מבשר טוב - ברית מילה (ח"א ס"א), מילה שלמה (ס' ט"ו עמ' שצ"ד), ויבן משה (עמ' מ"א), דברי ירמיהו (פ"ג ממילה ה"א), שו"ת צמח יהודה (ח"ד ס' מ"ג) ובשו"ת משנה הלכות (חי"ג ס' קצ"ב)]. ועי’ בשו"ת שואל ונשאל (ח"א סימן קנ"ה), דדעת השו"ע יור"ד סימן רס"ה, דאין לברך להכניסו כשאין האב נמצא.
ושו"מ בס' חידושי בן אריה להגרי"ג אדלשטין זצ"ל (ח"א ס' ט"ז אות ל"ה), שכתב להקשות על הרמב"ם, דאם אין אב נתבטלה ברכת להכניסו, ומ"ש ממצות כיסוי הדם, שהמצוה על השוחט לכסות, ואם לא כיסה השוחט מצוה על כל ישראל לכסות. וכתב שס"ל להרמב"ם, דחלוקה מצות האב ממצות כל ישראל, שמצות האב היא על עצם מעשה המילה, ועצם מעשה המילה הוא עצם המצוה, והמצוה על ב"ד וכל ישראל היא שלא יניחו ערל ביניהם, עי"ש. וכמו שנתבאר. וגם בס' קונטרסי שיעורים להגרי"ז גוסטמאן זצ"ל (קידושין ס' י"ט אות ח') כתב בדעת הרמב"ם, שס"ל שמצות האב היא מצות מילה ממש, ומשא"כ מצות ב"ד אינה אלא מצות התעסקות במילה עי"ש, וכעי"ז כתב בס' מקדש יחזקאל (פ"ג ממילה ה"א) יעו"ש.
♦
א. ב.
ברכת להכניסו ברכת המצוות, או ברכת השבח
ובאופ"א אפ"ל בהך פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד, עפמש"כ ר"ת בתוס' פסחים ז' ע"א, דברכת להכניסו ל"ה על זאת הנעשה עכשיו מברך, אלא משבח ומודה להקב"ה שציוונו על המילה כשתבוא לידו, ותיקנוה כאן לגלות ולהודיע שזו המילה נעשה לשם יוצרנו ולא לשם עבודה זרה, ומש"ה א"צ לברך עובר לעשייתו יעו"ש. הרי שס"ל לר"ת שברכת להכניסו ל"ה מברכות המצוות, דבהכי בעי לברך עובר לעשייתן, אלא ברכת להכניסו הויא מברכות השבח וההודאה. וא"כ י"ל שס"ל להרמב"ם דברכת להכניסו היא מברכות השבח, ולהכי ס"ל דרק האב מברך ומשבח להשי"ת ומודיע שזו המילה נעשה לשם יוצרנו ולא לשם ע"ז. והראב"ד ס"ל שברכת להכניסו היא מברכות המצוות, וכיון שכל העם מצווים למולו שפיר מברכין גם הם ברכת להכניסו על המצוה למול ולא להניחו ערל.והנה הרמב"ם פ"ג ממילה ה"א שם, כתב: "המל מברך קודם שימול אקב"ו על המילה וכו', ואבי הבן מברך ברכה אחרת אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו”, וכתב הכס"מ שם, דדעת הרמב"ם שאבי הבן מברך ברכת להכניסו אחר המילה ולא קודם המילה, כמו המל שמברך קודם המילה משום דינא דעובר לעשייתן, דברכת להכניסו היא ברכת השבח והודאה בעלמא, ומש"ה הוא מברך ברכה זו אחר המילה יעו"ש. וא"כ מוכח מהרמב"ם שברכת להכניסו היא ברכת השבח, ולא ברכת המצוות, ומש"ה מברך ברכת להכניסו אחר המילה ולא מעכב בה דינא דעובר לעשייתן. ועי' מה שהארכנו ע"ז בבית מתתיהו ח"א ס"ט אות ז' יעו"ש. וא"כ מוכח מהרמב"ם אף שס"ל שברכת להכניסו היא ברכת השבח, ומש"ה אין מעכב בזה דינא דעובר לעשייתן, ס"ל שרק האב מברך להכניסו, דעליו מוטל לשבח ולהודות להשי"ת על המילה, שזו המילה נעשית לשם יוצרנו ולא לשם ע"ז. ובס' ברית הלוי ברית מילה ח"ב (ס' מ"ט) כתב איפכא, די"ל דאם ברכת להכניסו היא ברכת השבח כל מי שמל יוכל לברך עי"ש. וצ"ע. ומצאתי בס' משנת יצחק להג"ר יצחק וסרמן זצ"ל (ס' נ"ג או"ב), דכתב דמוכח דעת הרמב"ם שברכת להכניסו הויא ברכת השבח, וליתא ברכה זו אלא לאב עי"ש.
וראיתי בס' משנת יעקב להגר"י רוזנטל זצ"ל (פ"ג ממילה ה"א אות ב'), בהך פלוגתא בברכה כשאין אב, דהרמב"ם כתב שיש מי שהורה דכשאין אב מברכין אותה ב"ד או אחד מהעם, ולכאו' אחד מהעם היינו מי שירצה. ולפי"ז טעם הי"מ הוא משום דס"ל דברכת להכניסו היא רק ברכת השבח, ולהכי מברכין אותה ב"ד או מי שרוצה מהעם. והראב"ד כתב דמסתברא כמ"ד ב"ד או מיוחד שבעם מברך. וכתב שס"ל להראב"ד דברכת להכניסו היא ברכת השבח וס"ל דראוי שברכת שבח זו יברכה או ב"ד או המיוחד שבעם, כיון דשבח הוא, ופליג ביסוד הברכה על הרמב"ם. וזה מה דמשיג הראב"ד דב"ד מברכין ברכה זו ונהגו אצלנו שהסנדק מברך, דהטילו ברכת שבח זו על הסנדק ולא על המוהל, יעו"ש. ועפי"ד נפיק דהרמב"ם, דס"ל דרק האב מברך להכניסו, ס"ל שברכת להכניסו הויא ברכת המצוות, ולא ברכת השבח. אולם ה"ז נסתר ממש"כ הכס"מ הנ"ל בדעת הרמב"ם, שאין מעכב עובר לעשייתו בברכת להכניסו משום דהויא ברכת השבח. הרי שס"ל להרמב"ם דאף שברכת להכניסו היא ברכת השבח י"ל שרק האב מברך ולא כל אחד שירצה, די"ל שרק על האב מוטל לשבח ולהודות בברכת להכניסו. ולמש"כ המשנת יעקב אם ברכת להכניסו היא ברכת השבח כל מי שירצה יכול יהיה לשבח, וה"ז נסתר מהרמב"ם שמברך להכניסו אחר המילה משום דברכת להכניסו מברכת השבח, וכמש"כ הכס"מ. אמנם, אף בדעת הרמב"ם מצינו פלוגתא אם ס"ל דמברכין להכניסו אחר המילה, ובשו"ת מהר"ם אלשקר ס' י"ח כתב בדעת הרמב"ם שמברכין להכניסו קודם המילה עי"ש. ועפ"ז שפיר י"ל דס"ל להרמב"ם שברכת להכניסו היא מברכות המצוות וכנ"ל [וע"ע בס' ברית הלוי ברית מילה ח"ב (ס' מ"ט) באורך בהך פלוגתא יעו"ש, ובס' בסתר רעם (פט"ז), משנת יצחק (ס' נ"ג אות ג'), ברית אפרים (ס' י"ג), ולמו"ר מרן הגאון רבי ברוך דוב פוברסקי בס' בד קודש (מועד א' שבת ס' מ"ג)].
וראיתי בס' אור ליהודה להגרי"מ יעבץ (קידושין ס' מ"ז אות י"ב), שכתב בדעת הרמב"ם דברכת להכניסו ל"ה ברכת השבח שנתקנה בשעת מילה, דא"כ מ"ט לא יברכו אותה כשאין אב, שהרי ב"ד אף הם מקיימים מצוה כשמלים את הבן, ומ"ט לא יברכו ברכת השבח. ובע"כ להרמב"ם ברכת להכניסו הויא ברכה על מצוה יתירה של אב שנתחייב בה יותר מכל העם, יעו"ש. ובתשו' שבט הלוי (ח"ב ס' קל"א) ג"כ כתב בדעת הרמב"ם שס"ל דברכת להכניסו היא ברכת המצוות על מצוה יתירה שחידשה תורה אצל אבי הבן. וכתב דאף שכתב הכס"מ הנ"ל בדעת הרמב"ם שברכת להכניסו היא ברכת השבח ומש"ה מברכים אותה אחר המילה, מתשובות הרמב"ם מבואר שס"ל שמברך עובר לעשייתו. והראב"ד נראה שהוא סובר דברכת להכניסו היא ברכת שבח בעלמא, וודאי דאם אין כאן אב אחר אומר שבח זה עי"ש [וע"ע מש"כ בדעת הרמב"ם בשו"ת יהודה יעלה (יו"ד ס' רמ"א), ס' צפנת פענח (פ"ג ממילה ה"א), קונ' מכשירי מילה (ס"י אות ו'), ס' שערי אורה (פ"ג ממילה ה"א) ובהרחב דבר (בראשית י"ז י"ג). וע"ע בשו"ת שאילת שאול להגר"ש ברייש זצ"ל (ח"ב אעה"ז ס"ה) ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח ס' ל"ב). ובמקדש יחזקאל (פ"ג ממילה ה"א) תמה אם נימא בדעת הרמב"ם דברכת להכניסו מברכת השבח, מ"ט כשאין אב נתבטלה הברכה עי"ש, וע"ע מש"כ בס' ברית הלוי ברית מילה ח"ב ס' מ"ט, הנ”ל].
♦
ג. אמא בברכת להכניסו
ויש לדון אם האמא יכולה לברך ברכת להכניסו, דבגמ' קידושין כ"ט ע"א איתא דאשה פטורה למול בנה דכתיב אותו ולא אותה עי"ש. ולכאו' היא מופקעת ממצות מילה ואינה שייכת במצוה, דנתמעטה מלמול. אמנם בשו"ע יו"ד ס' רס"ד פסק: "הכל כשרים למול אפי' אשה”, והרמ"א שם כתב דנוהגין להדר אחר איש. וכתב הבית יוסף שם, בגמ' ע"ז כ"ז פליגי אם אשה כשרה למול, ולרב פסולה, ולהלכה העיקר נקטינן שכשירה, אלא דמהדרינן אחרי איש שימול עי"ש. ואין מבו' בשו"ע אם אשה שמלה תברך ברכת המילה, דמצות מילה הוי מ"ע שהז"ג, וכמשה"ק התוס' קידושין כ"ט ע"א שם, מ"ט צריך קרא דאותו ולא אותה, תיפו"ל דמילה הוי מ"ע שהז"ג, דמילה ביום ולא בלילה עי"ש. ועי’ מש"כ בזה בארוכה בבית מתתיהו ח"ב ס"ד יעו"ש. וא"כ מילה הויא מ"ע שהז"ג, ולשו"ע אין אשה מברכת על מ"ע שהז"ג, וכמבו' בשו"ע או"ח ס' תקפ"ט, א"כ ממילא אין היא מברכת על המילה כשהיא מלה, ומ"ט סתם השו"ע דאשה כשירה למול ולא ביאר דלא יברכו.ומצאתי בחי' המקנה קידושין כ"ט, שעמד בדברי השו"ע יו"ד ס' רס"ד דאשה כשרה למול, ומ"ט סתם השו"ע דאין לה לברך על המילה דהוי מ"ע שהז"ג, ולהשו"ע אין אשה מברכת על מ"ע שהז"ג, וע"כ ס"ל לשו"ע שחייבת האשה למול מדין המול לכם כל זכר ולא נתמעטה אלא מחובת מילה בנה, דומיא על האב שהאב קודם לכל אדם, אולם מיהא מחייבא האם ככל ישראל מקרא דהמול לכם כל זכר המוטל על כל ישראל עי"ש. וע"ע בס' בתים לבדים לכ"ק האדמו"ר משאץ (ח"ב שורש ל"ט עמ' תקס"ט), שכתב הגע בעצמך שהיעלה על הדעת שעל כל ערלי ישראל שבעולם רמיא חובה על כתפי האשה למול וכחובת ב"ד למול כל אחד, ואילו את בנה מיעטה תורה שאינה חייבת למול. וא"כ הא דנתמעטה אשה למול, מיעוט זה אינו כולל חובתה כב"ד מקרא דהמול לכם כל זכר, ואינו כולל את חובתה בחובת הערבות ככל אחד מישראל שחייב בערבות לכל אחד מישראל. וכתב עוד די"ל הא דנתמעטה אשה למול בנה אי"ז אלא ביום השמיני אבל מיום התשיעי ואילך לא נתמעטה יעו"ש.
ואכן בשו"ת מהר"ח או"ז (סי' י"א) כתב הא דנתמעטה אשה למול בנה זהו בדאיכא אב למולו, ובדליכא אב כי אם אמא היא חייבת למול בנה כמו האב, ולא רק משום החיוב המוטל על כל ישראל עי"ש [וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג ס"כ, ח"כ ס' ל"ז) ובס' ברית הלוי ברית מילה (ס' נ') מש"כ בזה]. ועפ"ז י"ל שתברך האשה למול כשמלה בנה, וכן ברכת להכניסו, כיון שהיא מחוייבת במצוה. אולם יש לדון שלא תברך כיון שהוי מ"ע שהז"ג דמילה ביום ולא בלילה, ולהשו"ע אין אשה מברכת על מ"ע שהז"ג, וכ"כ בשו"ת דברות אליהו (ח"ט ס' ע"ט) עי"ש.
והנה בשו"ע או"ח ס' מ"ז ס' י"ד פסק דנשים מברכות ברכת התורה, והגר"א שם כתב דנשים מברכות כמו שמברכות במ"ע שהז"ג, ואף שפטורות מת"ת מברכות על ברכה"ת כמו מ"ע שהז"ג. ותמוה, הא להשו"ע אין אשה מברכת על מ"ע שהז"ג וכנ"ל, והאיך תברך על ברכה"ת להשו"ע, הא היא פטורה מת"ת, וכן הקשו בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב ס' נ"ג אות ב'), ובס’ משנת יעבץ (או"ח ס' ל"א) עי"ש [וע"ע בחקרי לב (או"ח ס"י), הליכות שלמה (תפילה פ"ו בה"ל או"ז), קונ' לשיח באמרתך להרה"ג רבי שמעון בן גיגי (עמ' פ')], וע’ מש"כ לתרץ בבית מתתיהו ח"א ס"ח אות כ"ז עי"ש. ובמועדי הגר"ח (ח"ב תשו' רנ"ו) השיב ע"ז להרמ"א מברכות עי"ש, והיינו שהגר"א כתב כן לדעת הרמ"א דאשה מברכת על מ"ע שהז"ג ולא להשו"ע. ואכתי צ"ע בזה, ועמש"כ בס' אבי עזרי (פ"א מת"ת הי"ג).
ולכאו' י"ל בזה דס"ל להגר"א דאף להשו"ע, דאין אשה מברכת על מ"ע שהז"ג, זהו רק בברכת המצוות, אולם ברכת התורה, די"ל שהוי מברכת השבח [וכמש"כ המנ"ח (מ"ע ת"ל) עי"ש, וכ"כ בס' מגן גיבורים (ס' מ"ז סק"ז) עי"ש, וע"ע מש"כ בזה נפק"מ בבית מתתיהו ח"א ס"ח אות כ"ז ובח"ד ס' ד' אות ט' ], י"ל דאשה מברכת אף בז"ג. ועיקר ד"ז כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ד ס"א) בשם הגר"ע עטיה זצ"ל, שברכת השבח יכולה אשה לברך אף בזמן גרמא עי"ש. ועי’ מש"כ נפק"מ בזה בבית מתתיהו ח"ד ס' כ"ח אות ד' עי"ש, וע"ע מש"כ בזה בס' אור ההלכה [אבא שאול] (ח"א עמ' ס') ובשו"ת ארחותיך למדני (ח"ז ס' ט"ו).
ואשר עפ"ז י"ל לענין ברכת להכניסו אם האמא יכולה לברך כשאין האב נמצא, אם נימא שברכת להכניסו הויא ברכת השבת, וכמש"כ ר"ת בתוס' פסחים ז' הנ"ל, בהכי אשה יכולה לברך. ורק בברכת המצוות אין אשה מברכת בז"ג, אבל ברכת השבח יכולה היא להודות ולשבח אף שהוי ז"ג. אמנם י"ל דשאני ברכת להכניסו וכן ברכה"ת, שאומרים בהן וצוונו, ושאני מברכת השחר דאין אומרים וצוונו, ולכן אין אשה יכולה לברך. אולם ראיתי בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב ס' נ"ג אות ב'), דמה דאין אשה מברכת על מ"ע שהז"ג להשו"ע אינו משום שצ"ל וצוונו, כי זה יכולים לומר כהודאה על גוף הציווי של המצוה, אלא מפני שלא תיקנו חכמים לברך כיון שאינה מחוייבת עי"ש. ועפ"ז י"ל דכ"ז בברכת המצוות, אולם בברכת השבח, כברכה"ת וכברכת להכניסו, שפיר אשה יכולה לברך אף שאומרת וצוונו, דעיקרה הוא מברכות השבח וההודאה.
ושו"מ בקונ' אות ברית קדש (הל' מילה ס' רס"ה סק"ו), דנשאל ממע"כ אם אשה יכולה לברך ברכת להכניסו כשאבי הבן נפטר, וכתב לתלות להנך פוסקים שלא נתקנה ברכה זו אלא לאבי הבן, אשה גם לא תברך שהרי אין היא מצווה למול, ויש להסתפק להסוברים דכל העם יכולים לברך, אם גם אשה יכולה לברך. וכתב לתלות הא דנתמעטה אשה למול מקרא דאותו ולא אותה, אם זהו גם מחיוב דכל ישראל, או"ד דהיא לא נתמעטה אלא מחיובא דאב. ומדברי התוס' קידושין כ"ט, והרמב"ן והריטב"א שם, משמע דהיא פטורה לגמרי ממצות מילה, אפי' מחיוב דכל ישראל. ועפ"ז י"ל דהאשה לא תברך את ברכת להכניסו. והביא להמהר"ח או"ז הנ"ל, דבליכא אב האמא לא נתמעטה ממילה, וכתב שמדברי הרמב"ם פ"ג ממילה הנ"ל, דאם אין אב אין מברכין ברכת להכניסו, משמע להדיא דגם אם האם נמצאת אין מברכין להכניסו. וכתב לדון אם אשה תברך להכניסו, אם אשה מברכת על מ"ע שהז"ג, ומסיק דהאשה לא תברך להכניסו מס"ס, שמא כהסוברים דאין אשה מברכת להכניסו והברכה נתקנה רק לאב, ושמא כהסוברים שאין אשה מברכת על מצוות שאינן חייבת בהן עי"ש. וע"ע בספרו גם אני אודך תשובות הגר"ח פדלון (חלק ב' סימן מ"ו). וכ"כ לי מו"ר מרן הגאון רבי יוסף ליברמן בעל המשנת יוסף, די"ל ספק ברכות להקל, וכיון שלא מצינו חיוב על האשה אין לברך ושב ואל תעשה עדיף. ובס' בתים לבדים (ח"ב עמ' תקע"א) כתב באשה שמלה את בנה תברך להכניסו עי"ש. וע"ע מש"כ בספר עין שמואל ליד"נ הגרמ"ש רביע (ס"ח), ובספר ברית הלוי ברית מילה (סימן רס"ה, ס"א ס' כ"ח).
וראיתי למוח"ז הגה"ח רבי שלום יצחק מזרחי זצוק"ל בתשו' דברי שלום (יו"ד ס' ק"ג), שדן אם האשה חייבת למול את בנה כשאין אב, דבשו"ע יו"ד רס"א ס"א, דאין האשה חייבת למול את בנה. והביא להריטב"א קידושין כ"ט ע"א דהקשה למ"ל קרא למעוטי אשה ממצות מילה, הא מילה הוי מ"ע שהז"ג. וכתב הריטב"א דהתם במצוה דנפשה, אבל הכא במצוה דבנה ה"א דמחייבא, דלא גרעא מב"ד דמחייבו למימהל ליה, להכי איצטריך קרא למיפטרה דכתיב אותו ולא אותה. וכתב הדברי שלום, שמבואר מזה דאפי' היכא שאין לה אב, או שהוא נמצא בבית האסורין, לא מיחייבא אמו למימהליה, שהרי כתב דהו"א דלא גרעא מב"ד דמחייבו למימהל ליה, וב"ד לא מיחייביה אלא היכא דלא מהליה אבוה, ואפ"ה ממעטינן אמו דלא מחייבא אפי' בכה"ג דמחייבי ב"ד, מדכתיב אותו ולא אותה. ומסיק הדברי שלום, דאין האשה חייבת למול את בנה אפי' כשאין לו אב או שאביו נמצא בבית האסורין, דכתיב אותו ולא אותה אלא ב"ד חייבין למולו, יעו"ש. וע"ע מש"כ בשו"ת מחנה יוסף (ס' ס"ד), ובשו"ת משנה הלכות (ח"ד ס' קפ"ב). ובעיקר דברי הריטב"א הנ"ל, עי' מה שהארכנו בבית מתתיהו ח"ב ס"ד או"ז באופ"א עי"ש.
♦
ד. אמא אם תברך שהחיינו בברית מילה
והנה בס' ארץ חיים [סיתהון] (יו"ד ס' רס"ה סק"א) כתב, כשאין האב נמצא, האם מברכת ברכת שהחיינו על המילה עי"ש, וכ"פ בס' אות הברית (פ"א ס' כ"א) עי"ש.ולכאו' צ"ע, כיון דאין האשה מצווה למול את בנה דכתיב אותו ולא אותה איך תברך שהחיינו על המילה, הא ברכת שהחיינו קאי על מצות המילה, והיא אינה מצווה למול את בנה. ולהשו"ע אין אשה מברכת על מ"ע שהז"ג, משום שאינה מחוייבת במצוה, וא"כ איך תברך שהחיינו על המילה.
אמנם י"ל עפמש"כ בס' ברית אפרים (ס' ט"ו) לחקור בברכת שהחיינו במילה, אם האב מברך על שמחתו שזכה לקיים את המצוה, או שהוא מברך רק על חידוש הזמן, שמשבח להקב"ה, שהחייהו והגיעו לזמן ההוא של חיוב המצוה, ולא על שמחתו בקיום המצוה. וכתב עוד לחקור, אם ברכת שהחיינו קאי על המילה, או שהאב מברך על עיצומו של יום דהוא יו"ט של אבי הבן, וכשם שמברכים בכל יו"ט על עצם היום, ושכן משמע בתוס' עירובין מ' ע"ב עי"ש. וא"כ י"ל כיון שהאמא היא בעלת הברית ופוטרת מתחנון, דהרי יו"ט שלה הוא, שפיר מברכת שהחיינו על עיצומו של יום, וכמו כל יו"ט שמברכים על עצם היו"ט שפיר גם האמא יכולה לברך שהחיינו על המילה.
וכמו"כ י"ל למש"כ התוס' בסוכה מ"ו ע"ב דברכת שהחיינו במצוות קאי על השמחה וההנאה מהמצוה עי"ש, י"ל דאשה יכולה לברך שהחיינו על המילה, דנהי שאין חייבת למול, מ"מ קיום מצוה יש לה, ומברכת על ההנאה והשמחה מהמצוה. וראיתי בס' גיצי אורה (חנוכה ס"ד או"ב), דכתב לדון בברכת שהחיינו על המצוות אם זו ברכה על העבר וההוה, שהמברך מודה להשי"ת על כל הזמן שעבר עליו כדי לקיים מצוה זו, או שהויא הודאה על ההנאה ושמחה של מצוה, דמודה הוא על המצוה שהוא עתיד לעשות, שהחיה וקיים אותו השי"ת שע"י כך הוא יכול עכשיו לקיים מצוה עי"ש. וא"כ י"ל דשפיר תברך האמא שהחיינו על המילה, דהיא מודה ומשבחת להשי"ת על ההנאה והשמחה לקיים את מצות להכניסו בבריתו אף שאין היא חייבת במצוה, מ"מ יש לה קיום מצוה, וע"ז היא מברכת שהחיינו שהגיעה לזמן הזה. ושפיר יכולה לברך, דאין אומרים וצוונו בברכת שהחיינו.
וראיתי בס' חשוקי חמד פסחים קכ"א ע"ב, בברכת שהחיינו לאם כשהאב לא נמצא בברית מילה, וכתב דשפיר תברך שהחיינו. ועפמש"כ בתשו' חת"ס (או"ח ס' נ"ה), דכל דבר הגורם שמחה לאדם חייב לברך עליו שהחיינו, ואם יודע בעצמו שנהנה ואינו מברך אינו אלא חוטא. ולמש"כ החות דעת (יו"ד ס' ק"י סק"כ), דאדם המברך ברכה בערגת הנפש הגם שאינה חייב בה אינה ברכה לבטלה, וא"כ ודאי שהאם יכולה לברך ואין בברכה זו משום ברכה לבטלה. וכתב למסקנא שראוי שתשים לפניה פרי חדש ותכוון עליו בברכת שהחיינו עי"ש. ובס' ברית הלוי ברית מילה (ח"ב ס' מ"ט), כתב להעיר ע"ד, דדברי החת"ס איירי באופן שיש מח' הפוסקים אם חייב לברך שהחיינו, אז אדם יכול לומר שמח אני, ולא נוכל לומר בטלה דעתך אצל כל אדם, שהרי יש הסוברים כדעתו. אולם בשאר מקרים שהאדם אומר שדבר מה גורם לו שמחה, אין מברך שהחיינו, דבטלה דעתו אצל כל אדם. וא"כ כיון שלא מצאנו לשום פוסק דהאם מברכת שהחיינו, מהיכ"ת שהיא יכולה לומר שהיא שמחה במילת בנה, וי"ל דבטלה דעתה עי"ש. ואישתמיט ליה דבררי הארץ חיים הנ"ל שאמא מברכת שהחיינו. ועמש"כ בשו"ת מקור חיים [מאדאר] (ס' כ"ח), ובשו"ת אבני דרך (ח"ז ס' קנ"ה), ובספר ברית הלוי ברית מילה (סימן רס"ה ס"ז ס"ד).
והלום ראיתי בס' תורת הברית להג"ר מרדכי ששון (בחלק הסימנים ס"ה) בנידון זה כשאין האב נמצא אם האמא תברך שהחיינו. והביא מס' שם חדש (ח"א דף י"ח ע"א) שהאמא תברך שהחיינו, וכתב דלכאו' הדבר צ"ב, כיון שאינה מחוייבת במצוה אלא האב מה טעם תברך שהחיינו. וכתב דלקושטא דמילתא יש לקיים פסק זה, עפמש"כ השו"ע או"ח ס' רכ"ג ס"א, שבלידת בן מברכים האב והאם ברכת הטוב והמטיב. אמנם כיום לא נהגו בזה, והמשנ"ב שם הביא שמנהג זה יש הסוברים דלמצוה ולא לחיוב. וא"כ אפש"ל דכיון שהאם יכולה לברך הטוב והמטיב, יש מקום שתברך שהחיינו על לידתו בזמן המילה עי"ש. וכ"כ בקונ' בית רחמים [חדוק] (ח"ב סו"ס כ"ד), והביא להשו"ע או"ח ס' רכ"ג, אם מת האב קודם שילדתו היא מברכת שהחיינו עי"ש, וא"כ שפיר יכולה האמא לברך שהחיינו על המילה עי"ש. וע"ע מש"כ בבית מתתיהו ח"ד ס"ז אות ז' לענין אמא בברכת ברוך שפטרני וברכת הגומל יעו"ש.
♦
ולדינא ראיתי בס' כאייל תערוג (יו"ד עמ' רכ"ז), בעובדא דהוי שלא היה האב בברית, ומרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל היה סנדק והוא בירך ברכת להכניסו עי"ש, וכ"כ בתשו' רעק"א (ס' מ"ב) שהסנדק מברך. וזה כמש"כ הראב"ד פ"ג ממילה שנהגו שהסנדק מברך להכניסו כשאין אב.
ויש לדון למש"כ הרמ"א (יו"ד ס' רס"ה ס' י"א), דאין לאשה להיות סנדק במקום שאפשר באיש שהוי כפריצות, עי"ש. ועי’ בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד ס' פ"ו), דכה"ג דאשה מלה בנה יכולה לישב כסנדק עי"ש [וע"ע רב פעלים (ח"ד סוד ישרים ס' י"א), דברי בניהו (חל"ג ס' כ"א), תורת הברית (פ"ו ס"ז), יעלת חן (ח"א יו"ד ס' כ"ד), אוצר ברית אברהם (עמ' ר"י), הליכות ביתה (ס' ל"א ס"ה), ובמש"כ יד"נ הגרמ"ש רביע בקובץ דבר אברהם (ח"ו עמ' קנ"ה) ובספרו עין שמואל (סימן ט"ו), ובס' בגדי קודש (עמ' קצ"ח)]. וא"כ כה"ג דליכא איש לישב לסנדק והאשה יושבת כסנדקאית, אם תברך ברכת להכניסו על בנה אם נימא שהסנדק מברך. ועיקר הדבר שהסנדק מברך להכניסו כשאין אב, כ"כ גם בשו"ת בצל החכמה (ח"ד ס' קס"ז אות כ"ג) ובס' אוצר ברית אברהם (הל' מילה ס' רס"ה עמ' קמ"ח), יעו"ש.
♦
ה. ו.
אב בברכת להכניסו ע"י רמקול או מסך
וראיתי תשו' בעל המנחת אשר בס' הביאני חדריו (עמ' שכ"ד) באב שלא נמצא בברית מילה של בנו, אם יברך ברכת להכניסו דרך הוידיאו או מסך כשרואים אותו הקהל מברך, ומסיק שיברך ע"י מסך עי"ש. אולם בתשו' שואלין ודורשין (ח"ו ס' מ"ז) הביא תשו' את מרן הגר"ח קנייבסקי שלא יברך האב להכניסו ע"י מסך עי"ש [וע"ע מש"כ בזה בעטרת פז (ח"ז יו"ד ס' כ"ג), דבריך יאיר (ח"ו ס' נ"ד), דרך האתרים הנדמ"ח (ס' פ"ג), אבני דרך (חי"ג ס' קס"ג)]. ולכאו' ה"ז תליא בגדר ברכת להכניסו, אם הויא ברכת המצוות יל"ד דלא יברך האב ע"י מסך, ואילו אם ברכת להכניסו היא ברכת השבח שפיר י"ל שיברך. ועמש"כ בבית מתתיהו ח"ד ס"ז אות י"א, אם האב יברך ברכת ברוך שפטרני ע"י מסך עי"ש. וכתב לי מו"ר מרן הגאון רבי יוסף ליברמן בעל המשנת יוסף, שלא יברך להכניסו ע"י מסך ושוא"ת עדיף. ועמש"כ בזה בס' תורת הברית [וויל] (פ"ז ס"ד י"ח). ועיין בתשובות והנהגות (ח"ו סימן קצ"ז) דכתב לענין ברכת שהחיינו במילה כשהאב לא נמצא, יברך על ידי טלפון, עיין שם. ולכאורה ברכת שהחיינו קאי על מצות המילה וצ"ע.♦ ♦ ♦