ראש ישיבת עטרת ישראל, בעל ברכת מרדכי
הדרך לקנות את עולמו בשעה אחת[2]
בחורים יקרים - איזה פנים טהורות. איזה אצילות ושקיעות בלימוד ניכרת על פניכם.המשיך ראש הישיבה: האם יש לבחור תמונה שלו מלפני שלוש שנים?
שיסתכל על התמונה היטב, ויסתכל על עצמו כיום, לאחר שלוש שנים בישיבה. האם הוא יכיר את עצמו, האם הפנים הם אותם פנים!!
אתם יודעים, ישנו דבר מופלא, הדבר הגלוי ביותר בגוף האדם, הוא ה"פנים", ואילו השם הוא מסמל את ה"תוך" - פנים. הלא דבר הוא.
אני יגיד לכם, מה אומר ר' חיים וואלוז'ינר זצוקלל"ה. הפנים של האדם, מראים מיהו האדם בפנים, הפנים מגלות את מהותו של האדם. לכן השם הוא "פנים" - לשון המגלה מה יש בעומק ליבו של האדם.
וכי מנתח בבית חולים רואה מה יש בתוך גוף האדם? שאל ראש הישיבה?
והשיב: מנתח רואה את ה"חוץ של הפנים", ואילו הפנים מראות את ה"פנים של הפנים".
בחורים יקרים: על פניכם הטהורות רואים את ה"פנים" המיוחד הטמון בתוככם.
הפנים של היום, הם אינם אותם פנים של לפני שלוש שנים.
לראות את גדילתכם בישיבה, זה - "מחיה נפשות".
♦
לאחר מכן, מרן ראש הישיבה זצ"ל פתח בדברים חוצבי להבות כדרכו:
נאמר בחז"ל (ע"ז י, ב ועוד): "יש קונה עולמו בשעה אחת". יש שמשקיעים הרבה זמן, אבל רחוקים מעולמם. אבל, יש קונים עולמם בזמן קצר.
מה זה קונה עולמו?
עושה מעשה קנין של עולם הבא, כאן בעולם הזה.
איך באמת אפשר לקנות עוה"ב בזמן קצר?!
כך ביאר מרן ראש הישיבה זצוקלל"ה, על פי דברי ר' חיים וואלוז'ינר, בעל הנפש החיים: אפשר בזמן מועט לעשות פעולות יחידות וקצרות, אך אמיתיות ופנימיות של רצון כנה ואמיתי, השתדלות עם כל הכוחות, ובכך לקנות עולם הבא גם בזמן קצר.
בשעה שמרים הנביאה קיבלה צרעת אחרי מה שדיברה על משה, משה האריך בתפילה, והקב"ה אומר למשה לא להאריך בתפילה - "אחותך בצרה ואתה מאריך בתפילה".
הקשה מרן רה"י: וכי יש זמן מתאים יותר להאריך בתפילה יותר משעה שאחותו של משה בצרה?!
המשיך והביא מרן את דברי החת"ס. הרי הקב"ה יודע לפני תפילת המתפלל, מה שהוא רוצה וצריך, אז מדוע אנו מתפללים?
אלא, שהתפילה מחממת את האדם להתקרב לקב"ה. אומר הקב"ה למשה - אחותך נמצאת בצרה ואתה צריך תפילה ארוכה ?! אתה עוד זקוק ל-"חימום"?
מי שלא יודע שזה שהוא לומד בישיבה שלו, זו השגחה פרטית ונס - זה מעשה פשיעה. צריך הכרת הטוב לקב"ה.
עצם זה שבאים להתחזק ולקבל את הזמן בהתלהבות - זה הכל!
יש רש"י על הפסוק בפרשה (ויקרא טז, א): "וידבר ה' אל משה אחרי מות... וימותו" . מה תלמוד לומר? (מה זה לדבר דווקא "אחרי מות"?) מביא רש"י - "היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה... זה זרזו יותר מן הראשון!
הקשה מרן זצוקלל"ה: נניח שאם מזכירים לאדם אירוע שקרה עם השני, זה גורם לו יותר זירוז. וכי בשביל זה צריך להוסיף מילים שלימות בתורה ולהזכיר שוב את המעשה הזה של מות בני אהרון?!
בשביל מה? לא היה זירוז?!
כן, אבל אפשר יותר לזרז. נו... בשביל לזרז קצת יותר שווה להשקיע עוד מילים, לכאורה מיותרות בתורה?!
התירוץ הוא מילה אחת!! - כן!! כן!! כי אנו לא יודעים מה זה ה-"יותר זירוז" הזה!
ההבדל הזה, הוא הבדל ענק המשתקף בנו ובצאצאי צאצאינו עד עולם.
למדנו עכשיו את הסוגיה הזאת של "זה זרזו יותר מן הראשון" . יכול להיות שאנחנו יודעים מה זה "יותר" אבל עדיין אנחנו לא יודעים עד כמה זה יותר.
ההתחממות שלנו והרצון שלנו לזמן מוצלח, לקבל את הזמן בהתלהבות - זה הכל!! זה שווה כל הון דעלמא!
אתם עומדים לפני הזמן האחרון בישיבה קטנה, מה יש מקום כאן להאריך?! אתם בוודאי מוכנים להיות יותר זריזים, ובכל זאת באתם לכאן. בשביל "זה זרזו יותר".
♦ ♦ ♦