לתולדות הג״ר אהרן בן הג״ר אורי ליפמאן דרשן זצ״ל - המדפיס מזולצבאך

הרב אברהם מנחם הורוויץ
בעמח"ס לב מנחם

לתולדות הג"ר אהרן בן הג"ר אורי ליפמאן דרשן זצ"ל - ה'מדפיס מזולצבאך'

בית אבותיו

רבי אהרן פרענקל זצ"ל, או כפי אשר היה מפורסם בימיו בשם 'ר' אהרן מדפיס', נולד לערך בשנת ת"ה לפ"ק לאביו 'הגאון המפורסם הדרשן הגדול'^[2], רבי אורי^[3] ליפמאן זצ"ל בן ר' אהרן ז"ל, אשר הי' נקרא בימיו 'רבי ליפמאן דרשן' מווין.
עיקר תולדותיו ופעולותיו של הגאון ר' ליפמאן דרשן זצ"ל לוטים בערפל, ובהחלט שראשית שנותיו עלומים, ולא מצאנו אף אזכור אחד אשר ממנו נוכל לקבוע את מקום ועת לידתו, מי היו רבותיו, ובאיזה ערים הוא שהה בימי חורפו.
הג"ר אורי ליפמאן דרשן זצ"ל נשא לאשה את מרת קילא ע"ה, בתו של הג"ר משולם זלמן פישהאף- אויערבאך זצ"ל^[4]. וכפי הנראה מאז שהה אצל חמיו בווינא, וביום מן הימים נתקבל להיות מראשי הדיינים בבית דינו של הג"ר גרשון אלוף אשכנזי זצ"ל, בעל עבודת הגרשוני.
ואף מצאנו את שמו של רבי אורי ליפמן זצ"ל נזכר בתוך פנקס הבתים שבווינא^[5]. על שער 'פנקס הבתים' כתוב כדלהלן: "פנקס זה הוקם למראה מקום, לפי רחובות ושווקים, על בתים וחצרים, מכל צד ועברים, סדורים וברורים, בגרונ"ד בו"ך בסקירה אחת, שתי ראיות, הליכות והלכות תורת כל בית, עליות ותחתיות".
שם נזכר (מס' 33): "בית וגארטין (-גינה) של ה"ה מהר"ר ליפמן דרשן ודיין יצ"ו".
אכן, זאת ידענו, כי רבי ליפמאן דרשן זצ"ל שימש בכמה קהילות בישראל טרם בואו לווינא להיות נמנה בראש בית דינו של הגאון הנודע רבי גרשון אלוף אשכנזי זצ"ל, בעל עבודת הגרשוני. וכך יוצא מן הכותרת שעל הסכמתו לספר אור חדש הנעתק להלן "ולפנים בישראל הרביץ תורה בישראל והיה ר"מ ואב"ד בכמה קהלות קדושת".
הגאון רבי מנחם מענדיל קראכמל זצ"ל בשו"ת צמח צדק (סי' מ"ט) פתח וכתב: "קומי אור"י כי בא אור"ך, כבוד ה' עליך יזרח, כפתור ופרח, זרע ברך, האלוף התורני נ"י פ"ה ע"ה כמהר"ר אורי ליפמן יצ"ו. אשר שאל מעלת כבוד תורתו... והעידו הלומדים שהטרפתי כמה בהמות בכענין זה בהיותי שם…".
יש מי שאומר^[6], וכנראה צדקו דבריו, כי הנמען הוא הגאון רבי אורי ליפמאן דרשן מווין. ועוד ממשיך וטוען, כי מבין השורות שבתשובה "אשר שאל מעלת כבוד תורתו... והעידו הלומדים שהטרפתי כמה בהמות בכענין זה בהיותי שם", יש ללמוד כי ר' ליפמאן דרשן זצ"ל מילא את מקומו של הצמח צדק באותה עיר שכיהן^[7]. וממה שבסוף התשובה הוסיף וכתב בעל צ"צ כי כעבור ג' שנים מעת שכתב התשובה יצא לאור ספרי הש"ך והט"ז על שו"ע חלק יו"ד, נודע לנו כי התשובה נכתבה לערך שנת ת"ג לפ"ק.
גם הגאון רבי אפרים מווילנא זצ"ל, בעל שו"ת שער אפרים, השיב לו בתשובה, ופתח דבריו יאירו באלו אמרים (סי' ע"ו)^[8]: "נטע נעמן, צנצנת המן, הוא אהובי החכם השלם, כל סתום וטמון, לפניו לא נטמן, כמהר"ר ליפמן נר"ו…".
יחס בית אבותיו של רבי ליפמאן דרשן זצ"ל בלתי ידוע, אבל כותבי התולדות לא נמנעו מלפרט את שמותיהן, על אף שידעו כי אין להם על מה שיסמוכו, ומהם גם דברים בלתי אפשריים.
המקור הראשון והיחיד המנסה לעלות על במתי אבות של רבי ליפמאן דרשן זצ"ל, הוא הגאון ר' פנחס קצנעלנבויגן זצ"ל בספרו הנפלא יש מנחילין, בו הוא מעתיק כתב יחס שהי' לו תח"י, ומעצמו רצה לשער שיש קשר לבית אבותיו של רבי ליפמאן דידן, ולמעשה חזר מיד מן ההשערה שלו.
ונעתיק את לשונו של ר' פנחס קצ"ב זצ"ל (סי' קל"ה) מתוך כתב יחס שכתב הג"ר אריה ליב אב"ד בוסקוויטץ זצ"ל, ב"ר מנחם מנדל אב"ד רוסטיץ זצ"ל, ב"ר דוד אב"ד טריביטש זצ"ל:
"אאמו"ז הרב הגאון [ר' דוד אב"ד טריביטש הנ"ל] סדר היחוס משפחת הורוויץ בפראג. כך שמעתי מפי מהר"ר זלמן פישהויף מווין^[9]:
כמוה"ר ר' ישראל סג"ל;
בנו ר' פנחס בנה בה"כ בפראג;
ישעיה בן ר' פנחס סג"ל;
זלמן בן ישעיהו ; שלשה בנות של ר' ישעיהו; הא' ריזל, ב' נחמה, ג' ניסל;
ר' ליפמן (הסוגריים בהכ"י: ואפשר ויכול להיות, שהוא הרב מו"ה ליפמן שהיה אביו של בעל המדפיס בזולצבך הידוע שהיה זקן גדול מהר"ר אהרן זצ"ל) בן ריזל הנ"ל, אשת^[10] ר' אורי קעלמה [קומה, קאמן?]; ר' שמעון בן ריזל;
ר' זלמן פישהויף (הנ"ל מווין)^[11] בן שמעון,
ור' ליפמן הנ"ל, בתו נקראת הענדל;
בתה נקראת ריזל,
ואני הכותב ר' דוד בנה של ריזל, עכ"ל הנ"ל.
(הסוגריים בתוך הכ"י: ואם היה ר' ליפמן הנ"ל אביו של ר' [אהרן] המדפיס הנ"ל, א"כ היה ר' אהרן אחיה של מ' הענדל הנ"ל שהיא אם אמו של הרב מהר"ד ז"ל הנ"ל, וזה מוכחש מצד השכל לדעתי שיהיה ר' אהרן אחי אם אמו של הרב מהר"ד הנ"ל ודי בזה)".
מתוך דבריו יוצא לנו ייחוס כדלהלן:
מרת ריזל ע"ה - בתו של ר' ישעיהו הורוויץ זצ"ל, בנו של ר' פנחס הורוויץ זצ"ל אשר בנה את הביהכ"נ הידוע בפראג הנקרא "ר' פנחס'ס שוהל", נשאה לר' אורי קעלמה [או: קומה, או: קאמן] וילדה ב' בנים, א' ר' ליפמאן זצ"ל, וב' ר' שמעון זצ"ל. ר' שמעון ילד לו את ר' זלמן פישהויף מווין, ור' ליפמאן ילד את מ' הענדיל, אשר ילדה את ריזל, אשר ילדה את ר' דוד אב"ד טריביטש זצ"ל, כותב כתב היחס הנ"ל.
הג"ר פנחס קאצינעלינבויגין זצ"ל מנסה בראשונה לצדד כי ר' ליפמאן הלז המוזכר בכתב היחס הוא הוא הגאון ר' אורי ליפמאן דידן, אביו של ר' אהרן מדפיס מזולצבאך. אמנם לבסוף הוא מתקשה בצדק, דלפי"ז יהיה ר' אהרן מדפיס, דודו זקינו של רבי דוד.
והנה, נוסיף על מה שנתקשה בו רבי פנחס בעצמו, יש להוסיף ולשאול, הרי שמו של ר' ליפמאן היה 'אורי ליפמאן' ואיך א"כ יהיה בנו של ר' אורי קעלמה, כי הדבר בלתי מצוי בעדת האשכנזים, שאב ובנו ישאו שם אחיד. שנית, בהסכמתו של הגאון רבי אורי ליפמאן זצ"ל דרשן המובא להלן מבואר כי שם אביו ר' אהרן, ולא אורי קעלמה, ותו לא מידי^[12].
ורק נשאר לנו להבין מה ראה ר' פנחס קצ"ב זצ"ל מתחילה, לצדד ולומר שר' ליפמאן דידן הוא ר' ליפמאן הנזכר בכתב היחס, והרי כמה ליפמאן איכא בשוקא. ולמה בכלל הכניס עצמו בהשערה בלתי מבוססת כזאת.
סביר להניח, כי כאשר פגש את רבי אהרן מדפיס נושא מאמרינו (ראה להלן), הגיד לו כי הוא מנכדי משפחת הורוויץ המפוארה, אבל לא זכר את סדר הדברים. ובראותו כתב זה ניסה לשלב את השמועות. אם צדקנו בזה, אולי נוכל לתקן קצת הדברים ויסורו התמיהות הנ"ל.
יתכן, ולרבי ליפמאן הנ"ל המוזכר בכתב היחס, מלבד בתו הענדיל, היה לו בן רבי אהרן, לא שלנו, אלא אביו של רבי אורי ליפמאן דרשן מווין. רבי אהרן קרא את שם בנו אורי על שם אבי אביו וליפמאן על שם אביו. ולפי"ז גם סדר השנים יתאמו למציאות. ומ"מ אין אלו אלא השערות בעלמא^[13].
ההסכמה היחידה הקיימת מהגאון רבי אורי ליפמאן דרשן זצ"ל, נתונה ע"ס אור חדש, אמסטרדאם תל"א. זה לשונו:

הסכמת ב"ד [-בית דינו] של הגאון מהו"רר גרשון נר"ו דק"ק ווינא

ה"ה הרב הגאון הדרשן הגדול ולפנים בישראל הרביץ תורה בישראל והיה ר"מ ואב"ד בכמה קהלות קדושת נקרא מוה"רר ליפמן דרשן מווינא
אור"ח חיי"ם למעלה למשכיל מושכל שכל טוב לכל עושיהם מעשי ידיו להתפאר באר הטיב הדק הדק בקול יפה וכסולת מנופה בשלש עשרה נפה אשר איזן וחקר האיש אלהים המופלא בתורה ר"מ ואב"ד בשתי קהלות קדושות הנ"ל ה"ה כמו"הרר חיים בן מהר"ר בנימין זאב באכנר והוציא לאור תעלומת חכמה ובירר אוכל מתוך אוכל במילי דברכות חדושי דינים מה שהשמיטו הקדמונים, ונוסף על הראשונים נותן טעם לשבח בפנים מפנים פונים על כל דין ודין כמסיני נתונים בכן למען יגדיל תורה באתי כיהודא ועוד לקרא בהסכמה גמורה ובגזירה חמורה על כל המדפיסים תוך ששה שנים כנזכר למעלה בשורה.
כה דברי המדבר באכסני' של תורה
היום יום ד' כ"ג ימים בחודש ניסן שנת תכ"ט ליצירה
נאם הק"ק אורי ליפמן בא"י מהר"ר אהרן ז"ל ה"ה
בשנת ת"ל, עת שהגלה הגולה מעיר ווינא בגזירת הגירוש המפורסמת, גלה ר' אורי עם כל משפחתו משם, ולא ארכו לו הימים, ובשנת תל"ב לפ"ק עלתה נשמתו השמימה.
מלבד בנו רבי אהרן נושא מאמרינו^[14], היה לו להג"ר ליפמאן עוד בת, מ' ריזל ע"ה, אשר היתה נשואה להפרנס הג"ר קאפיל ריס זצ"ל^[15] בנו של ר' מרדכי מאדיל זצ"ל דיין בווינא^[16]. וגם היה לו בת מ' פוגיל ע"ה, כנזכר במשפחת ק"ק פראג (עמ' 85).^[17]
♦

תולדות משפחתו

גם על רבי אהרן מדפיס נושא מאמרינו לא ידוע הרבה על שחר ימי נעוריו. ועל אף שהיה ת"ח נכבד ויודע ספר, מעולם לא שימש בתור רב או מורה הוראה, ולכן קיים חוסר במקורות לכל המנסה לפרט תולדות ימי חייו. וזאת, כי בניגוד לרב קהילה, אשר יש כמה מסמכים ורשומות אשר נוכל לשאוב מהם פרקי תולדות, הרי על רבי אהרן יש חוסר באמצעים המקובלים, ויש מן הצורך להגיע באופן עקיף לברר ככל האפשר את תהלוכות ימי חייו המליאות טעם.
רבי אהרן מדפיס ז"ל נשא בראשונה בעיר מגורו ווין בחודש תשרי שנת תכ"ח לפ"ק, את מ' גיטיל, בתו של ר' ישראל פרענקיל ז"ל דודו של המטה יששכר^[18]. לאח"כ נשא שנית את האשה מ' בילא ע"ה, בת הפרנס ומנהיג הר"ר משה ב"ר אורי שרגא בלאך זצ"ל, המכונה ר' פייש בלאך מעיר נייהויז, בעל המדפיס בזולצבאך^[19].
פעולותיו של ר' משה בעסק הדפוס יתוארו בפרק הבא, כאן רק נצטט את מקצת שבחיו שנכתבו ע"י מחברים שהדפיסו את ספריהם בבית דפוסו שבזולצבאך^[20].
הגאון ר' יוחנן ב"ר מאיר קרעמניצר, בעמח"ס אורח מישור על דרכי משה הארוך, זולצבאך, תנ"ב^[21]. כותב בזה"ל (סוף יורה דעה): "על הטוב יזכר שמו של האלוף המרומם הראש והקצון פ"ו [-פרנס ומנהיג] כהר"ר משה בלאך יצ"ו המחוקק, לזכות הרבים הי' משתוקק, וטרח ויגע להוציא ממון על אותיות חדשות ונוסף על זה ממתין לי בסך רב מתשלומי דפוס הספר עד משך זמן המוגבל שבינו לביני, זולת שאר חן וחסד וטובה שגמלני. בזכות זה יהי רצון לפני שוכן מעונה, שיברכיהו ויצליחיהו בכל עת ועונה, וישמריהו מכל מכשול ותקלה וסכנה, ויוכל לעלות לציון ברננה אמן".
גם בראש ספר שער אפרים מוזכר שמו לטובה ולברכה בזה"ל: "ברם זכור אותו האיש לטובה ושמו האלוף המרומם הראש והקצין כהר"ר משה בלאך יצ"ו המחוקק אות ותיבה בעט ברזל ועופרת חציבה, פ"ו [-פרנס ומנהיג] דק"ק זולצבאך יע"א אשר לבו נדבה להלות סך מסיום ברוח נדיבה, לסייע לדבר מצוה זו כי רבה, וכי זו בלבד עשה לנו מש"ה, קר"א לנו ביו"ם ובלילה לכלכל הנצבה, להיותי מאוכלי שלחנו האכלנו את המ"ן על השובע, נכבדות מדובר בו להשיב לטובים במדה טובה ומרובה, עפיה שפיר ואגביה שניא ומזון לכולא בה, ביתו פתוחה לרוחה, ממזון וארוחה, ליגון ואנחה, בסבר פנים יפות ובשמחה, להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, גלל כן ויגש יהוד"ה^[22] הגשה לתפלה לאל דגול מרבבה, י"י שמעה י"י סלחה י"י הקשיבה, זכרה לו אלהי לטובה, והיה מעשה הצדקה שלום וגו' השקט ובטח עד עולם גם עושר גם כבוד ברבות הטובה, ויאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו מזעירא ועד רבא. אמן".
♦

בבית הדפוס

על אף כי רבי אהרן היה גדול בתורה, והיה נסמך להוראה בתואר "מורינו"^[23], לא רצה להיות אוכל משלחנו של אחרים, ועשה כהוראת המשנה, טוב תורה עם דרך ארץ, והכניס רבי אהרן רוב מרץ וכשרון בבית הדפוס אשר בזולצבאך, שם פעל חמיו ר' משה בלוך, וממנו עברו ליד בניו, ולימים מסרוה לגיסם הוא רבי אהרן דידן. כדאי ליתן סקירה על בית הדפוס ופעולותיו, מקור פרנסתו של רבי אהרן.
אין צורך לתאר את מהותם של בתי הדפוס בימים של פעם, ואין פה מקומו. במילים אחדות יש להבהיר, כי בימיהם היו בתים הללו מן העבודות הכי רציניות ומיוסדות, והיו נתונות תחת עינה הפקוחה של הממשלה, ובכל צעד ושעל היו צריכים לחדש את הרשיון והמסמכים הצריכים לה. גם כשרונות ומומחיות היו מצומדים אל העבודה לפקח על מלאכתה שתהיה מהודרת ומוצלחת, ותמיד היו משימים לב לשפר את האותיות והלוחות כדי שיקפצו קונים לפרי מעשיה.
בית הדפוס שבעיר זולצבאך^[24] השוכנת במדינת בוואריה, פתח את דלתותיו כבר בשנת תכ"ט לפ"ק ע"י הרב יעקב בק ושותפו ר' יצחק יידלש ז"ל. אמנם לא ארכו הימים ובשלהי שנת ת"ל נסגרו דלתותיו בנסיבות שונות.
בשנת תמ"ג נתייסד בית הדפוס מחדש, הפעם ע"י הר"ר משה בלאך ב"ר אורי שרגא, המכונה פייש, זצ"ל. ואת הספר הראשון שיצא לאור על ידו היה ספר הזוהר בשנת תמ"ד. סידור האותיות נעשו ע"י ר' מנחם מן ב"ר יצחק מפראג ז"ל. שמעו הטוב של המדפיס ובית דפוסו נתפרסם עד מהרה, והיו מחברים באים מכל המדינות להוציא לאור את ספריהם בבית הדפוס אשר בזולצבאך. כנזכר למעלה, בהיות ר' משה בלאך גם פרנס ומנהיג, פתח להם את ידו ברוח נדיבה, להלוות סכומים גדולים ולהאכילם לחם חוקם, בהיותם מתעכבים בעירו למשך זמן ההדפסה.
את זכרו של רבי אהרן נושא מאמרינו, כבר אנו מוצאים בשנת תמ"ה, עת שיצא לאור מבית הדפוס ספר חסידים, ובשער הספר נזכר רבי אהרן לתהלה בהיותו נותן את הוצאת הדפוס של הספר^[25]. וזהו הנוסח הכתוב שם: "ברכה לראש משביר להאלוף הקצין כהר"ר אהרן בן הגאון כמוהר"ר ליפמן הדרשן הגדול שהיה מרביץ תורה בק"ק ווינא, אשר הזיל כספו מכיסו לכבוד השם ולכבוד הספר הנכבד הזה, אשר לא נדפס זה יותר ממאה שנים, כדי שיעלזו חסידים בכבוד. ובכן צדקתו יעמוד לעד קרנו תרום בכבוד יראה זרע יאריך ימים אמן".
בעת שהתחיל ר' משה בלאך להכין את בית דפוסו לעבודה גדולה ונכבדה, היא הדפסת התלמוד, וכבר היה הכל מוכן ומזומן, הנה פתאום שבק חיים לכל חי, במיטב שנותיו, בשלהי שנת תנ"ג לפ"ק. אז עבר בית הדפוס לשלשה בניו של ר' משה, ה"ה ר' פייש, ר' שמואל, ור' מאיר. אמנם בניו של ר' משה לא נסגו אחור מתקוות אביהם, ובי"ז אלול תנ"ד כבר יצאה לאור מסכת ראשונה מבית הדפוס והיא מסכת בבא מציעא. ומאז ועד שנת תנ"ה יצאו לאור עוד כמה מסכתות, והן ביצה, חגיגה, ראש השנה, כתובות, בבא קמא, מכות.
לערך בשנת תנ"ו, חלה שינוי בעלות בבית הדפוס, ועבר מרשותם של האחים בני ר' משה, אל רשות גיסם רבי אהרן, בעל אחותם מרת בילא ע"ה. ואז המשיך והוציא לאור עוד ב' מסכתות, מגילה וסנהדרין. כבר בשנת תנ"ז הוציא רבי אהרן לאור מחזור לכל השנה עם הפי' הדרת קודש והוספות רבות, אמנם לא היה זה עד שנת תנ"ט, שיצאו לאור מחדש המחזורים המפורסמים כליל בהדרם בין בערכם הפנימי, באותיות מהודרת, ובין בערכם החיצוני שנדפסו על נייר קלף נחמד. מלבד זאת הוציא לאור עוד הרבה ספרים, והאחרון שבהם צאינה וראינה בשנת ת"פ לפ"ק. בעת ההיא שבק רבי אהרן חיים לכל חי, והוא בן שבעים וחמש. אשתו מ' בילא ע"ה היתה עודנה בחיים בשנת תפ"ט^[26].
מאז עבר ליד בנו, ר' משלם זלמן פרענקיל, והוציא לאור ספרים רבים. הוא נאסף אל עמיו כנראה בתחילת שנת תקמ"א לפ"ק, זקן ושבע ימים. כבר בחייו, מבערך שנת תקכ"ד, העביר את בית הדפוס לידי בניו, ר' אהרן ור' נפתלי. ולימים נעזרו ע"י אחיהם בפיורדה, ר' ליפמן זולצבאך. משנת תקמ"ו כבר מוצאים אנו ר' יצחק זעקל, בנו של ר' אהרן, עוזר לאביו בבית הדפוס, וכאשר אביו נפטר בתחילת שנת תקנ"ו החל הוא לבדו לנהל את עסק הדפוס, עד לשנת תקע"ט לפ"ק.
בשנת תקצ"ט עבר בית הדפוס למקנת כספו של הרב חיים פראנק, ופעל לכמה שנים עד לסגירתו בשנת תר"ו. ובה נסתיימה תקופה של קרוב למאתיים שנה אשר פעל בית דפוס בעיר זולצבאך.
♦

מחזורי זולצבאך

בצדק ניתן להיאמר, כי גולת הכותרת של בית הדפוס שבזולצבאך, היא המחזורים המפורסמים שיצאו לאור מכותלי בית דפוסו של רבי אהרן.
בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' מ"ג) כותב בזה"ל: "מחזורים דפוס זולצבאך, אשר כל בני אשכנז נמשכין אחריהם ונוהגין כן"^[27].
עיקר ייחוסם המרומם של המחזורים שיצאו מבית הדפוס שבזולצבאך, הוא בשבח ששבחו אותם כולם בהיותם יפים ביותר מאירי עינים, כמובן לפי ערך יופי הדפוס שהיה מצויה בימים ההם. גם הדפיסו סביב לה את הפירוש הקדמון הדרת קודש, שיצא לאור לראשונה בויניציא שנ"ט לפ"ק.
בראשונה, כשיצאו המחזורים לאור בשנת תנ"ט לפ"ק, הם נמכרו במחיר גבוה, כי היופי והחשיבות גרמו לכך שהם יהיו נחשבים לבעלי רמה מיוחדת. וללא ספק אכן השקיעו בהם הרבה מאמצים, טירחה וממון, עד שזכו לקנות שם טוב לפרי מעשיהם. רק יחידים עשירי עם, השיגה ידם לקנותם. הם שמרו עליהם כבבת עינם, והמחזורים לא היו מצויים לגמרי בבתי מדרשות לכלל הציבור. דבר זה גרם ללא קצת לעזות שפתים על רבי אהרן, שאין כוונתו לש"ש, רק להרויח הרבה ממון מהקצינים שבמחנה.
וכראות רבי אהרן מה שמרננים עליו הבריות, החליט לחזור ולהדפיסו, והפעם בכמות מרובה, ובדעת שיימכר במחיר השוה לכל נפש. וכזה המה דברי מחותנו, מורו ורבו הג"ר יששכר בערמן אב"ד פירדא זצ"ל בעל מטה יששכר, בהסכמתו על מהדורת תס"ט^[28]: "הנה הגבר... אשר עשה מחו' המופלג בתורה התורני הרבני מוהר"ר אהרן בן הגאון מוהר"ר אורי ליפמן דרשן ממגורשי ווין... ומרוב הוד יופיון וחשיבותן המה חתומים באוצרות, נתונים אצל בעלים היושבים על גפי מרומי קרת, ומעין רובא דעלמא כלילת יופי זאת נעדרת... אשר בשביל זה נדבתו רוחו הטהור לדפוס המחזורים שנית בתוספות מרובה, למען לא יחסר ליריאיו ולא ימצאו מקום להוציא עליו דיבה...".
מחזורים הללו היו הולכים ונדפסים הרבה פעמים בהדפוס שבזולצבאך, ולימים, אף בשאר בתי הדפוס, כאשר הם מתפארים בעצמם וכותבים שהוא נדפס "כמו בזולצבאך".
לאחרונה, יש מוצאים בו מקורות לכמה מנהגים ודינים, ומ"מ עדיין לא נתלבן נושא זה כל צרכו^[29].
♦

זרעו אחריו

ידוע לנו על שני בנים שהיו לו לרבי אהרן. האחד הוא ר' משלם זלמן^[30] ז"ל, אשר ירש את בית הדפוס מאביו. והשני הג"ר שמעון זצ"ל, סופר ומגיה, מתושבי אייזנשטאדט ומגבאי הקהלה, ולפי רשימת היהודים משנת תצ"ה לפ"ק היה "מנהל חשבונות אצל היהודי סונצהיימר בווינא"^[31]. ר' שמעון נזכר לתהלה בשער ספריו של הגאון ר' מאיר אייזינשטאט זצ"ל, בעל שו"ת פנים מאירות^[32]. יש במגילת יוחסין אחת, אשר שם אשתו היתה מ' הינדל ע"ה, ולא ברור בתו של מי היתה^[33]. באותו מקור נמסר, כי ר' שמעון לא זכה לזש"ק רח"ל^[34].
ר' זלמן הנ"ל נודע בעיקר עבור פולמוס שנתהווה בינו ובין מדפיסי אמשטרדאם אודות הדפסת הש"ס בשנת תקי"ב בעת ובעונה אחת. גדולי הדור נתערבו בפרשה הלז, זה עומד לצדו וזה אל שכנגדו. לא כאן המקום לפרט את השתלשלות הדברים, אשר באו בארוכה בכמה מקומות וכמו שיפורט בהערה^[35], והרוצה לדעת אותה יקחנה משם.
גם בנו של ר' זלמן, ה"ה רבי אהרן, ירש את בית הדפוס וזה לו הדור הרביעי שנשאר בית הדפוס שבזולצבאך בתוך המשפחה^[36]. התורני הר"ר יצחק איצק ב"ר ישראל דערקהיים זצ"ל, בספרו גבעת שאול- והוא הספד על רבו הג"ר שאול אב"ד האג זצ"ל, מביא מה שקרה לו בבחרותו יחד עם ריעו ר' אהרן הלז, בעודו בחור צעיר לימים. ואלו הם דבריו^[37]: "אספר לבניי חביביי מה שקרה לי בימי בחרותי, הייתי מלמד במאטבך אצל ר' ליפמן. ואצל אחיו ר' ליב היה שם בחור ושמו ר' אהרן בן המדפיס ר' זלמן זולצבאך. ובשביל שהיה שם איש הגון עני ואביון 'אביגדור בינא', שאשתו וילדיו היו חולאים, היינו הולכים מבית לבית לאסוף נדבות לרפואתן. ויהי כי באנו אל איש קצין מאוד לשאול ממנו דבר מה, לא די שלא נתן לנו כלום, אלא אף לא רצה לפגוש אותנו. וכאשר היינו הולכים ממנו וכמעט שכבר היינו חוץ לביתו, אמר לי ר' אהרן הנ"ל בזה הלשון: זה מה שקוראים "בית יהודי"!, הרי עכשיו הוא רק שעה עשר ביום, וכבר שלחנו ערוך לכבוד שבת וכלים זהב וכסף ערוכים ומונחים על השלחן. אמרתי לו, אין אתה אלא שוטה שבעולם, הרי איש הזה לא רצה ליתן אף פרוטה אחת לעני, כל מה שאתה רואה, אינו לכבוד שבת אלא לכבוד עצמו להתענג בהם^[38]".
כאמור למעלה, מלבד בנו ר' אהרן היה לר' זלמן עוד ב' בנים, ר' נפתלי ור' ליפמאן זולצבאך מפיורדה. עוד דור אחד ידוע לנו, והוא בנו של ר' אהרן, ושמו ר' יצחק זעקל, אשר ירש את בית הדפוס של אביו כמסופר למעלה.
♦

מדברי תורתו

הג"ר אברהם גראטי מפראג זצ"ל^[39], בספרו באר אברהם על הגדה של פסח, זולצבאך תס"ח, מביא דבר תורה מרבי אהרן, וז"ל (דף ט"ז ע"א): "ואח"כ אמר תירוץ על גלות השלישי האיך נשלם ברד"ו שנה, אמר וימררו את חייהם בעבודה קשה, שהי' קושי השיעבוד בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה וכו' בפר"ך דייקא וזאת השלים הגלות השלישי לרד"ו שנים. וז"ש אמר להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. שמעתי מהאלוף מוהר"ר אהרן זולצבאך שזה מרומז במלת דו"ר אותיו' רד"ו".
גם הג"ר עקיבה בער ב"ר יוסף מווינא, בספרו עבודת בורא (מהדורא בתרא), זולצבאך תס"ז, מביא ממנו דבר תורה וז"ל (דף ז' ע"א): "והטעם ששם הוי' סובל ט' מספרם, כי ט' הוא מספר שאינו סובל שום הוספה, כי ב' פעמים ט' עולה י"ח והוא במספר קטן ט' י' במ"ק א' ח' עולה יחד ט'. ב' פעמים י"ח הרי ל"ו ל' הוא ג' ו' הרי' ט'. ב' פעמים ל"ו עולה ע"ב ע' הוא ז' ב' הרי ט'. ב' פעמים ע"ב עולה קמ"ד ק' א' מ' ארבע וד' הרי ט'. וכן לעולם אם תקח אותו כופל ומכופל הרי לך ט'. ושמעתי מפי מחות'^[40] האלוף התורני מהר"ר אהרן בעל המדפיס שלזה כיון הפייטן^[41] אמ"ת חותמו, שאמת עולה במ"ק ט' ולכן להודיע לכל כי הוא אחד".
הגאון ר' פנחס קאצינעלינבויגין זצ"ל, בספרו יש מנחילין, מזכיר את פגישתו עם רבי אהרן, ומביא מעשה ששמע ממנו, וז"ל (סי' ס"ז):
וכיוצא בזה שמעתי על הגאון מוהר"ר יהושע ז"ל בעל המחבר מגיני שלמה בהיותו מפורסם לגדול הדור בדורו, ובימים ההם היה ג"כ מפורסם מוהר"ר יהושע העשיל זצ"ל, והיה הגאון יהושע בעל מג"ש הנ"ל מתאמץ על רבנות דק' קראקא, וכד אסיק אדעתיה להיות פועל לטובה בהענין לסבב את הדבר לטובתו, נפל בפיו הפסוק: ה'נני ע'ומד ל'פניך ש'ם ע'ל ה'צור, ראשי תיבות של הפסוק הזה המה אותיות העשל, ע'ל ה'צור: גמטריא קרקא, כלומר, מוהר"ר העשיל, הוא העומד המוכן ומתוקן ומקיים להיות שם, לפניך, ר"ל קודם ומוקדם לך.
וכן היה המעשה של הסיפור השמועה אשר שמעתי מפי זקן אחד המנוח הישיש מהר"ר אהרן בעל מדפיס מזולצבאך, אשר כתבתי סיפור אותו המעשה, שהיה בווין בשנת^[42] תי"ד או תט"ו שהיה שם בווין הגאון מוהר"ר העשיל זצ"ל שהיה מאז ריש מתיבתא דק' לובלין^[43].
♦

פרפראות לפורים

בשנת תנ"ה לפ"ק יצא לאור מבית הדפוס שבזולצבאך ספר הנקרא "מסכת פורים", ויש בה הרבה ענינים המשמחים את הלב בעניני פורים ושכרות, נכתבים על סגנון וצורת הגמרא. ובסופו אף כעין 'מערבות' עם פיוטי שמחה.
כבר במחזור ויטרי (סי' תנ"ה) נמצא פיוט "ליל שיכורים" הנדפס כחלק מתפילת ליל פורים לרבי מנחם בן ר' אהרן. ואם שיש מעוררים על אמינותו, הרי הוא מוזכר גם בספרות ההלכה רבות^[44]. וכיוצא בזה נדפס גם מהרלב"ג ז"ל^[45], ובסגנון זה יש גם מגילת סתרים לר' קלונימוס בן קלונימוס ז"ל^[46].
וזה הנדפס על שער הספר:

מסכת פורים ומעריב לליל פורים הנקר' ליל שכורים

ראו דבר חדש אשר לא נדפס מעולם, איך יתנהגו בו קטנים וגדולים, בפורים לאכול ולשתות בהלולים, כי הוא יום מכובד ויום תינוגים.
הוא ספר קטן הקומה וגדול למראה, כאשר כל איש לנוכח יביט. שהוא יפה המליצה ומדבר גדולות. בלשון צח ומצוחצח, שתלמידי חכמים משתמשין בו. בלשון ים התלמוד, מקרא ומשנה וגמרא, מותיב ומפרק בפלפול ובסברא. ואף כי הוא דברי היתול ושחוק וכל השומע ישחוק. אך מפני אהבת הלשון ולמשוך לב הנערים ובחורים ללמוד סוגיות דשמעתתא נקרבתי לזאת המלאכה. להביא לבית הדפוס למזל ולברכה. והמחבר העלים שמו, כי לא ידעתי מי הוא ומה הוא לו, אך מכותלי דבריו ניכר שחכם גדול היה. ומברך בטוב עין, כרב הי"נא מוכר יין, ע"כ אהוביי רבותיי נאמנים, יקפצו על הספר הזה קונים, ואל תחוסו על כספיכם, וקחו באמתחותיכם, להניח ברכה אל בתיכם.
ותהי השלמתו בשנת ת'ניא נ'מי ה'כי לפ"ק [=תנ"ה]
בהקדמת הגש"פ ברית מטה משה, ברלין תס"א, לר' משה ב"ר ישעיה ווענגראב מפרעמיסלא^[47], הוא כותב מרורות על הענין הרע הזה^[48], ואלו דבריו (דף ג' ע"א):
אגב באתי להודיע שרעה ראיתי שנדפס דברי ליצנית ושבושים אשר אין להעלות על הספר והיה נקרא מסכת פורים והיה מסודרים כמו משנה וגמרא דרך קושי ופרוקי אשר ראוי ונכון ליתן שבח להבורא ית' שהיצלנו מהמן הרע והם מתלוצים בעו"ה לא זו אף זו שהי' מהפכים כבודו ית' לכלימה והיה מסדרים כמו מערבות בדברי ליצנות והי' מזכירים ש"ש עליהם כגון בא"י המעריב ערבים וכן כל ברכה וברכה אוי לאזנים כו' ובשמוע כל אלה דוה נפשי מאוד, ומאוד הייתי מצטער. והן אמת בהיותו פה הגאון המפורסים נ"י ע"י פ"ה מ"ו מוהר"ר נפתלי הכהן נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק פוזני יצ"ו [=בעל סמיכת חכמים] באתי לפניו בקובלנא רבא על מעשה רשע ופשע אשר לא נשמע כזאת בישראל אשר לא יאומן עד שמסרתי לידו והיה בדעתו לגזור שמת' ונידוי על המדפס ועל כל מי שיהי' בידו שיוציא וישרוף, ולא נתקיים מחמת הטרדה שהיה עליו.
והנה המדפיס העלים שמו ושם עירו באיזה מקום שנדפס, ודרשתי וחקרתי אצל המ[ד]פיסים הבאים לדפוס הטורים בעזרת המקום אי"ה ואמרו לי שנדפס בזולצבאך, והגידו לי מי הוא א'הרע הזה וגליתי טפח ומכסה טפחיים שתכלית שבעים יתלה על חמשים עד שיסור המכשלה הזאת מישראל לפרסם הדבר אז וה' יסלח לו וחלילה על כל א' וא' מישראל שיחזוק[ו] בידם דבר זה ח"ו ובוודאי יקדמו נעשה לנשמע ע"כ דברי מעוטין.
ובוודאי תאבים אנו לדעת מי הוא "הא'יש הרע" הזה, אשר אליו מכוין המחבר את חציו השנונות. מכל אלו שנתנו עיניהם בדברי בעל ברית מטה משה ונשאו ונתנו בדבריו, לא היה מי שירד לעומק כוונתו, כי ברמיזה גילה הטפח אשר בה טמן את זהות מחבר ה"מסכת פורים" המפוקפקת.
והנה, כוונתו ברורה אל מי מכוין, כי אם מביטים היטב רואים כי לא עשה ריוח כשכתב "א' [=איש] הרע", אלא הדביקם כזה: א'הרע. ומה שכתב "וגליתי טפח ומכסה טפחיים שתכלית שבעים יתלה על חמשים"^[49] רוצה לרמז שיש להסיר 'שבעים' היינו אות 'ע' שבסוף תיבת 'הרע', ובמקומה להניח 'חמשים' היינו אות 'ן', ובזה יצא שמו לנכון 'אהרן'.
אך דא עקא, כי בעל ברית מטה משה לא כתב כי ר' אהרן 'חיבר' את הספר, וזה לא ידע ולא שמע. רק ששמע כי ר' אהרן היה ה'מדפיס' של החיבור. ובאמת, כפי הנראה, העלמת מקום הדפוס בספר זה, מראה כי חששו מדפיסי זולצבאך מהתנגדות על הספר, ויתכן כי המדפיסים לא הסכימו להדפיסה רק בתנאי שלא יהא מפורש על השער כי נדפס בזולצבאך. והנה, ר' אהרן עוד לא היה בעליו של בית הדפוס בשנת תנ"ה, ואם בעל ברית מטה משה ומדפיסי הטורים שמעו רק שנדפס בזולצבאך, ומזה הסיקו כי רבי אהרן הוא 'המחברו', יש להטיל בזה דופי, כי אף אם כבר היה בית הדפוס בבעלותו של רבי אהרן, מהיכי תיתי שהמדפיס חיברה מעצמו. וביותר, שכאמור עוד לא נכנס בית הדפוס תחת בעלותו של רבי אהרן בשנת תנ"ה. זאת ועוד אחרת, שבסוף הספר 'מסכת פורים' הלז יש 'שיר' ובראשי החרוזים נרמז שמו של 'מנחם מן זעציר', ולמה הרחיק ללכת להביא ממרחק עדות שנדפס בזולצבאך, הרי כל מבין יבין בדעתו כי בשיר נרמז שם זה, ור' מנחם מן ב"ר יצחק היה ידוע לכל בתור הזעציר בדפוס זולצבאך. אלא כנראה לא שם עינו אל השיר הזה, ואולי הוא אשר הוציאו לאור, כי היה הזעציר טרם שנכנס הדפוס בבעלותו של רבי אהרן, ומאז שרבי אהרן קנה את בית הדפוס, כבר לא היה מושבו של ר' מנחם מן בזולצבאך^[50].
♦

צדקתך צדק לעולם

הפרשה השניה אשר עוררה פולמוס של ממש התחילה עת אשר הדפיס רבי אהרן סידור חדש, ובו הוא כותב כדלהלן: "צדקתך, לפי שמשה מת בערב שבת, ודוד בשבת, ע"כ אומרים צידוק הדין במנחה בשבת".
בסוף ספר ברכת אליהו לרבי אליהו ב"ר יעקב מאולינוב זצ"ל על מסכתות הש"ס, שיצא לאור בעירו אנזבק תפ"ח, נמצאות מספר תשובות בענייני מנהגים הנוהגים אצל אשכנזים, שרבי משה חאגיז^[51] זצ"ל הליץ בעדם. וכך כתב הברכת אליהו בספרו: "ראה זה מצאתי בין כתבי הפרורים של החכם השלם הרב המוסמך המפורסם מוהר"ר משה חאגיז נר"ו דאישתייר משפירי ויקירי עיר הקודש ירושלם ת"ו, ובאשר ראוים הדברים למי שאמרן להעלותם על הספר ובדיו, וערבו עלי דברי דודים, העלתי אותם על שולחן הדפוס, כדי שיזכו הרבים בדברים שיש בהן זכות".
אחרי עניינים ומנהגים שונים שעליהם ביאר המהר"מ חאגיז את מקורן, כותב בזה"ל:
וטרם אכלה לדבר אודיעך, כי בחפשי באמתחת הספרים מפרשי התפלות של אחינו הנזכרים ה"י, מצאתי אבן נגף ומכשול שנכשל בפי' ספר תפלה שנדפסה פעם ושתים ע"י מוהר"ר אהרן במוהר"ר אורי ליפמן ז"ל בדפוס זולצבאך בשנת תע"ה לפ"ק, דכתב שם ז"ל: צדקתך לפי שמשה מת בערב שבת ודוד בשבת ע"כ אומרים צידוק הדין במנחה בשבת עכ"ל ע"ע. דודאי מכח שנתקשה במ"ש בגמרא אפשר שמת משה וכתב וימת שם משה, רוח יתירה דאשתכח ביה, הסית והדיח אותו, והחציף להגיה הג"ה שיש בו חוצפא כלפי שמיא וארעא, לכתוב דמשה רבינו מת בע"ש, כי לא ערב תירוצי הגמרא, כמ"ש לרש"י ז"ל לא זו אף זו דלא זכר אותו מפרש את יוסף וישכחהו כמו ששכחו שר המשקים. אוי לדור שכך עולה בימיו, שמפני קושיות והוויות או דברים שהם זרים בעיני הזרים שהתורה אינה ירושה להם, מי שלבו נוקפו ישלח ידו במבושיו להגיה ולשנות דברי אלהים חיים שבתורה שלמה שלנו.
וכבר רציתי להמליץ בעבורו ולומר, דהאי ע"ש דקאמר היינו בערב יום שבת, אמנם סופו הוכיח על תחילתו דלא הייתה כוונתו כי אם על ערב שבת שהוא יום הששי, דאם מכח מ"ש שלמה לבי מדרשא אבא מת מוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים הסיתו לבו לגמר שמת דוד קודם חצות, א"כ היל"ל ודוד בבוקר ביום שבת או כיוצא. ובכן ממה שלא הזכיר את יוסף, החלטתי המחשבה בו דאסרו ללמד עליו זכות על פרט זה, כי מי הוא זה ואיזה הוא בימים ההם ובזמן הזה שבשם ישראל רוצה להיות מכונה, שימלאנה לבו חלילה לשלוח יד להגיה ולשנות אפילו בקוצה של יו"ד שבתורה שלמה שלנו, יהיה מה טעם שיהיה, וכבר צווחנא ככרוכיא על נגע צרעת זה המתפשט בין קלי האמונה וקלי הדת אשר כמתלהלה היורה חצים מבליעים ארס זה באברים, וכלאחר יד מגלין מסתורין שבלבם, ואין מי שישגיח על הדבר, כאלו אינו נוגע לישראל רק כל אחד אומר שלום יהיה בימיו תהיה אמת נעדרת, הי"ת ברחמיו ישלם לעושי רעה כרעתם, ויכפר בעד כלל ישראל שאין בידם למחות,, ושפת אמת תכון לעד ואמת מארץ תצמח, כ"ד אהובך לנצח הוא משה זעירא דירושלם ת"ו חאגיז נר"ו.
ויהי כצאת הספר ברכת אליהו לאור עולם, ומכתבו של המהר"ם חאגיז נדפס שם בסופו, מיד נתהוותה שערוריה גדולה בין הלומדים יושבי בית המדרש. היעב"ץ בעצמו כותב, כי כראותו מכתבו זה של המהר"ם חאגיז, אשר אין בה כדי תלונה כלל, כי היא מחלוקת ישנה בראשונים, יש ויש מן הראשונים שנקטו באמת שמשה רבינו מת בערב שבת, היה היעב"ץ שם יד לפה, ומצפה שלא יודע הדבר ללומדי הזמן, כי לא יוסף לו כבוד בראותם את הדברים הללו מפורש יוצא מהמהר"מ חאגיז. אמנם תקותו נתאכזבה, והקצף לא אחר לבוא. עד כדי כך, שמפני מכתבו של המהר"מ חאגיז, רצו לידון את כל הספר החדש ברכת אליהו לשריפת אש.
וכזה מעיד הגריעב"ץ על זאת: "ידעתי כי לעזה מדינה על מעכ"ת אחר שנתפרסם הדבר (ע"י זולתי, כי אני כשהרגשתי שמתי ידי למופי, ואמרתי בלבי, הלואי לא יודע אדם בלתי) גם הגיע לאזני תרעומתם הגדולה .והייתי מצטער מאד כי נתן מקום לרבים קמים עליו לרדות .וכשבאו אלי בדברים האלה דחיתי אותם בקנה וגערתי תחת בהם. באמור מה לכם עם החכם לו יהא כדבריכם. ואם היתה כשגגה שיוצא מלפני השליט...".
על גודל הקצף שיצא על המהר"ם חאגיז זצ"ל על מכתבו הנ"ל, יעיד מה שנתגלה לאחרונה^[52], איגרת ששלח הגאון ר' ישעיה באסאן זצ"ל, מורו ורבו של הרמח"ל, אל הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד פיורדא, ובתוך דברי תלונותיו על המהר"מ חאגיז הוא כותב בזה"ל^[53]: "והא לכם זרע קדש, יבא ויעיד מי שראה את החודש, הוא ספר 'ברכת אליהו' מחדש נדפס, ובסופו קונטריס מהאיש... בו השיג ותפס, על מורנו הרב ר' (אליהו) [אהרן] שהדפיס ספר תפלה בדפוס זולצבאך בשנת תע"ה לפרט קטן, שם חרף... [את] המחבר... באמרו, כי מה שכתב שמשה מת בערב שבת, מקור משחת... ואיהו הוא דאפסיד... כי הלא מפורש דבר המחבר הנ"ל בתוספות מנחות דף ל' עמוד א', ובמרדכי וברא"ש בפרק ערבי פסחים ובאבודרהם ובספר עשרה מאמרות, גם בב"ח באורח חיים סימן רצ"ב ועיין בט"ז סימן הנזכר לעיל. ילמד א"כ סתום מן המפורש, האיך הוא...".
וכראות רבי אליהו ב"ר יעקב מאולינוב זצ"ל בעל ברכת אליהו כי כלתה אליו הרעה, ויצא הקצף עליו ועל ספרו, פנה אל הגאון המהר"ם חאגיז לעמוד לימינו לפני כל שוטניו. אכן, המהר"מ חאגיז ערך תשובה אשר שלחה אל ידידו הגריעב"ץ זצ"ל, ובה מצדיק את דבריו וטענותיו.
ואכן היעב"ץ בספרו (שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ל"ג) מעתיק את מה שכתב לו הג"ר משה חאגיז ז"ל אודות הויכוח שיש לו על זמן פטירת משה רבינו. וז"ל המהר"ם חאגיז אליו: "שכתב [-בעל ברכת אליהו] אלי [-המהר"מ חאגיז] את כל הקורות אותו עם כל לומדי הזמן כו', דכשקראו דברי נגד המדפיס סידור התפילה בק"ק זולצבאך, חרה להם, ויש מהם שאמרו לו שהספר שלו [-כלומר של בעל ברכת אליהו] היה ראוי לשריפת אש, ומכ"ש שהיה אסור להכניסו בבית ישראל, לפי שדברי היו נגד כל רבותינו בעלי התוספות ז"ל, ונגד סדר עולם ושאר גאונים, ושלא על המדפיס הם תלונותי, כי זה הוא מפורש בתוספות למנחות בשם סדר עולם, ושכן הוא במרדכי ובהרא"ש בפרק ערבי פסחים, וכן הוא בעשרה מאמרות, והב"ח באו"ח סי' רצ"ב הביא שאר פוסקים ראשונים שכולם מסכימים שמשה מת בערב שבת כו', עכ"ל".
ואח"כ רוצה להוכיח צדקת דבריו שמשה רבינו ע"ה מת בשבת ולא בערב שבת. אמנם היעב"ץ לא קיבל דבריו כלל, עיי"ש באריכות. ולבסוף, כדרכם של צדיקים, הודה לו המהר"מ חאגיז ז"ל וחזר מדבריו. כאשר הביא היעב"ץ את מכתב חזרתו בזה"ל:
הנה לשלום אין קץ, כמשפט אהבתי את אדוני כו', כתב מעלת אדוני מי"א העבר קבלתי, ונאמנים פצעי אוהב, קריתי שניתי ושלשתי, ולא הי' לו למעלת אדוני להתארך כל כך בהתנצלות כו', כי ידעתיו רב חילו לאוריתא, ידיו רב לו כמוהו ירבה בישראל, אשרי שזה ילד אשרי שזה גדל כו'. ובזה אצא לשלוה ואקוד ואשתחוה לאדוני.
נאו' אהובו לנצח מוכן לשרתו ולברך בשמו הוא משה
זעירא דירושלים תוב"ב חאגיז נר"ו ט"ו תמו"ז דהאי שתא תפ"טל".
ולעצם הענין, ע"ע בספר תפארת צבי על הזוה"ק (ח"ה עמ' ש"ז) שהעיר כי כלשון המדפיס בזולצבאך כבר כתב בסידור המקובל ר' הירץ ש"ץ זצ"ל שנדפס בטיהינגן שנת ש"ך לפ"ק עיי"ש. ובאמת כמדומה שמפורש בסידורו כי לקח הרבה דברים משם.
♦

צדיק באמונתו יחיה

בזמנינו, נודעה תופעה כואבת, כי נמצא זיקה במקצת ספרי זולצבאך לכת ש"ץ ימ"ש. הראשונה היא מה שמצאנו ב'סידור אשכנז', זולצבאך תע"ב, הנדפס על קלף ונמכר ב'יודאיקה ירושלים', ועל השער נדפס בשנת "מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק", -רמז לשבתאות^[54]. השניה היא בתוך ספר דרך חיים להמקובל רבי חיים ב"ר משה ליפשיץ זצ"ל מאוסטרא^[55], זולצבאך תס"ג, ובו (תפלה ל"ג) רח"ל תפלה לנתן העזתי שר"י.
אמנם בלתי ספק שיד רבי אהרן לא היה במעשה תעלולים הללו, ורק בהיותו זקן כבן שבעים, התחילו מחוקקי זולצבאך עושים כבתוך שלהם, בתוך בית דפוסו של רבי אהרן. הראיות לכך הן כדלהלן:
א. אם נכון הדבר, שרבי אהרן היה רח"ל נתפס בין אוהדי הכת ימ"ש, לא היה לא המהר"ם חאגיז ולא הגריעב"ץ מונעים את עצמם מלשפוך חמתם וקללתם עליו ועל בית דפוסו. ובטח לא היה היעב"ץ משתדל להפוך בזכותו וישרותו. והרי גדולים הללו היו עומדים בראש המערכה נגד הכת והנגררים אחריהם.
ב. הג"ר פנחס קצנעלינבויגין זצ"ל, אשר יחד מילים חריפות בספרו יש מנחילין נגד כת ש"ץ ימ"ש (בסימן רמ"א), מזכיר את רבי אהרן פעמיים בספרו בהערצה מרובה כפי המוכר מבין השורות. וזה אחרי הרבה שנים שהלך רבי אהרן לעולמו, והיה די זמן שתתוודע זהותו ה"אמיתית" המפוקפקת^[56].
מכל הלין מילין יוצא ברור, שלא יד רבי אהרן היה במעל הזה, ורק אחד מן המחוקקים, נגע בו רוח תעתועים, ושלח יד בספרי בית הדפוס, לדאבון לב יראי השם. יתכן, כי במחזורים לא הצליח במעשיו רק בכמה עותקים בודדים, עד שהכירו במעשיו והפסיקו את ההדפסה עד שנתקן המעוות. שמא לכך אין רק עותק אחד או שנים שנשארו לפליטה, אשר בהם מצויים אזכורים הללו^[57].
♦

דגל בית הדפוס של רבי אהרן

שער מחזור זולצבאך תס"ט

דברי בעל ברית מטה משה בהקדמתו

♦ ♦ ♦